קראתי לפני כמה ימים כתבה מדהימה - סיפור אמיתי על אהבה ועוצמה, שלא כלל שקיעות שמש, רומנטיקה ונצנוץ כוכבים. זה היה סיפור על אומץ, נאמנות ומחשבה מעבר לאני ולעכשיו.
כשאני מעבירה שיעורים בנושא חיי נישואין, אני הרבה פעמים אומרת, שבהחלט יתכן מידי פעם מצב שבו הבעל יכנס הביתה במצב רוח רע (נודה שגם ההיפך נכון - כמובן גם נשים מידי פעם במצב רוח רע!), ולפעמים הוא עלול אפילו להרים את הקול או לבטא חוסר שביעות רצון. התגובה האינסטינקטיבית שלנו היא התגוננות, משום שאנחנו חשות מותקפות ומגיבות בהתאם - ומשם, המצב מתדרדר במהירות.
האדם החכם (זה שיש לו שליטה עצמית על-אנושית) מבין שלא הוא המקור לתסכול של בן-זוגו. האיש או האישה החכמים היו עונים בסבלנות, "היה לך יום קשה בעבודה? איך אני יכולה לעזור לך?" וזוהי התגובה הנכונה בהחלט - שכמעט אף פעם לא משתמשים בה.
ובכל זאת, האישה מהכתבה שקראתי התעלתה מעל ומעבר: כשבעלה, מזה 20 שנים, אמר לה, "אני לא אוהב אותך יותר. אני לא בטוח שבכלל אהבתי אותך אי פעם. אני עוזב." היא לא הגיבה מתוך אינסטינקט רגשי. במאמץ אדיר של כוח הרצון (לי זה נשמע יותר קשה מלהרים מכונית כשאנו מלאים באדרנלין!), היא הגיבה ברוגע, "אני לא קונה את זה."
התנהגותו לא הייתה קשורה בה או בילדיה, והיא סירבה למלא את התפקיד שהוכתב לה בסצנה המוכרת
היא הצליחה לראות מעל ומעבר לעצמה. היא הצליחה לראות שבעלה נמצא "בזרועותיו של... משבר משמעותי ומאוד מורכב ומסובך, שמגיע באמצע החיים, כשאנחנו חשים שמסלול חיינו כבר לא מזדקר כלפי מעלה כמו בעבר", ש"ניסיונותיו החדשים לא מתקדמים בצורה טובה, ויכולתו לפרנס ולתרום נמצאת בצניחה תלולה. זה אמלל אותו, הוא חש מיותר, הוא איבד את עצמו מבחינה רגשית ואפילו הזניח את עצמו מבחינה גופנית."
התנהגותו לא הייתה קשורה בה או בילדיה, והיא סירבה למלא את התפקיד שהוכתב לה בסצנה המוכרת. היא סירבה להשתתף בתסריט הכל-כך נפוץ והרסני.
במקום זה, כמו אישה שבעלה בא הביתה רוטן ונוהם לאחר יום קשה בעבודה, היא ענתה בסבלנות ובשקט, "אני לא קונה את זה".
ואז היא חיכתה – במשך ארבעה חודשים ארוכים, שבהם כל יום נראה בוודאי כמו נצח. במשך ארבעה חודשים ארוכים שבהם היא כמעט הייתה אם חד-הורית. היא חיכתה, כשהוא לפעמים לא חזר הביתה לארוחות ערב ונעדר מאירועים משפחתיים חשובים. היא שמרה על פה סגור (רק על זה מגיעה לה מדליית זהב) והמשיכה לחכות.
בסופו של דבר בעלה חזר לחייהם המשותפים. לאט, בהדרגה, לא ברגע דרמאטי של התפכחות, לא בהתגלות גדולה.
היא הבחינה בשובו מתוך דברים קטנים – בכיסוח הדשא, בתיקון דלת, בדיבור על העתיד.
הגבר הזה הוא בר מזל, שזכה באישה שלא נתנה לו לזרוק לפח את המשפחה שלו, ואת 20 השנים שעברו, לא אפשרה לבלבול ולייאוש גיל המעבר להרוס את חייו.
והאשה הזו היא אישה חכמה וחזקה, שמצאה את האומץ, הביטחון והסבלנות לחכות לו. די אם נשתמש בשמץ מחוסר האנוכיות שלה ומשליטתה העצמית, כדי שחיי הנישואין שלנו ישתפרו באופן משמעותי.
(43) מאיה, 28/4/2020 04:26
רחל
אני לא יודעת אם זה סיפור דמיוני או פנטזיה אך אני יודעת שאני מפנטזת להיות כלי קיבול כזה מאז היותי לאשת איש מבלי לצפות ורק לקוות לתוצאות שנזכה לתקן ולא לקלקל
(42) אנונימית, 1/3/2016 19:23
כל מצב והפתרון האישי שלו.
זה טבעי ביותר שיש כל כך הרבה תגובות סוערות למאמר הזה. יש הרבה נסתר על הגלוי בסיפור הזה, בסך הכל עשרים שנה ביחד זה תמונה גדולה שהיא אפשר לעמוד עליה, ואא להבין קודים בין בעל לאישה. אולי היא הרגישה שזה מה שנכון ויפעל על בעלה, זה לא הופך את זה להיות דרך וסיפור אמיתי של אהבה שיכול להיות נוגע לכל אחד. ישנם הרבה טיפוסים ומצבים שונים שדורשים דברים שונים. בכל אופן חסר הרבה רקע ופרטים כאן.
(41) אילנה, 29/2/2016 11:24
חבל שאתם לא מפרסמים תגובות
שלחתי תגובה אבל בחרתם לא לפרסם , חבל מאוד. חשוב מאוד לפרסם גם תגובות שלו רואות בעין אחת את ההתייחסות של הגב' ברוורמן
(40) אילנה, 29/2/2016 09:40
הייתי בסרט!
הייתי בסרט ההזוי הזה 34 שנים, בסבלנות עם הרבה אמונה ועם רצון גדול מאוד לשמור על המסגרת כשתוכן כבר לא היה בה. גב' ברוורמן כל דבר לגופו של עניין לא כל מה שכתוב בספרים הדידקטיים משקף את המציאות . יש מצבים שבאמת צריך להבליג כדי להגיע לתוצאה חיובית אבל מהכתבה מצטיירת דמות שחיה לפי גחמותיו של בעלה והיא צריכה להתאים את עצמה למצבים שהוא מעורב בהם. אני שלמתי מחיר דמים תרתי משמע כשפעלתי בדיוק לפי הסיפור שאת מציגה כאן. שוב כל דבר לגופו של עניין כשחווים השפלה התעלמות וכל המכלול שעומד תחת המטריה של "התעללות " כזאת או אחרת, נותני העצות עם לא אלה שמשלמים את המחירים המאוד כבדים ברמת היומיום ובכלל.
דינה, 3/3/2016 19:11
זהו- כל דבר לגופו של ענין
נראה לי שכותבת המאמר מדברת על היכולת שלנו בזוגיות נורמטיבית עם עליות וירידות, לנסות להבליג על התנהגויות מסוימות ולהשליט את השכל על הרגש. אבל כמובן מי שחווה התעללות רגשית 34 שנים זה ממש לא נורמטיבי ומצריך עזרה דחופה, בעיקר לך, אילנה, להחזיר לעצמך את החיים ואת הבטחון העצמי והשמחה. בהצלחה רבה.
(39) חנה, 29/3/2015 21:39
ומה אם אני חיכיתי לא 4 חודשים 10 שנים אני במצב הזה יום יום השפלות מלוליות כמה אני לא טובה לא מוצלחת לא יפה ועוד 10 שנים אני בוכה אבל לא עוזבת למה. אני לא יכולה להיות נאהבת למה? ואני תמיד עם חיוך על הפנים אנשים חושבים שיש לי עולם ורוד ואני ..... ואני
(38) אנונימי, 9/4/2012 05:08
רצונו של הקב"ה
בס"ד שלום לכולם, בוודאי היה ברור לה שהקב"ה רוצה בקשר זה. בתודה ובברכה שהקב"ה יראה לנו תמיד כיצד יש לנהוג
(37) uiyuiyui, 8/11/2011 19:55
מרגש
סיפור מרגש מלא עוצמה המלמד שבכול אחת מאיתנו טמון כוח רב עוצמה..
(36) זוהרית, 6/11/2011 18:37
כולי הערצה לאישה זו
בנימה אישית עלי עבר תקופה מאוד קשה מבחינה נפשית ולולי היה לבעלי כוח רצון ואמונה באהבה הנחבאת מאחורי ההתעלמות וחוסר התפקוד לא הייתי שורדת וגם לא נישואינו! (לא דיכאון קליני רק תקופה ירודה) כשקראתי כתבה זו נהנתי ממנה כל כך כיון ששיקפה מאוד את מהלך הבית שלי חודשים רבים... סבלנות לבן הזוג עד שהוא "מתאפס" מאוד חשובה!
(35) , 24/1/2011 15:48
אשת חייל
(34) הדסה, 23/1/2011 15:30
יש דברים כאלה
כן יש דברים כאלה, הסבלנות והראיה החיובית והלימוד זכות, נותנים כוח וסבלנות, אישה עם בינה יכולה להציל את המשפחה ביחד עם בן הזוג. זה אכן קשה אבל בחלט אמיתי ואפשרי. יישר כח
(33) דרוש שינוי!, 9/1/2011 20:17
גברים צריכים לעבור סדנאות לקראת הנישואין.
עשרות שנים נשים היו בשינוי משמעותי: שילוב עבודה/קריירה עם בית בעל ילדים; פיתוח של ביטחון עצמי ואסרטיביות ועוד. מי שלא התקדם והרחיב את השקפתו לחיים אלו הגברים:האם אנו יכולות לסמוך על תמיכתן? נאמנותן? זמינותן ברגעים הקשים בחיינו כפי שאנו מעניקות? נראה שגברים מעדיפים את הביצ'יות ולא מעריכים ראת הנשים השקטות, התומכות והמסורות. גברים זקוקים לשינוי ודחוף! האם לא מגיע לנו לחיות עם מישהו מסור , נאמן ואיכפתי? כפי שהם מקבלים?
(32) אנונימי, 9/1/2011 19:26
גם אני כבר לא אוהב את אישתי
הסיפור כמובן מצוץ מן האצבע. אם אישה תשתוק, הבעל לא יחזור לעולם...היא חייבת לגלות הבנה ולשאול מה קרה? וכו'. אבל שתיקתה מתפרשת כהודאה באשמה. היא חייבת לדבר ולפתות אותו. (אשמח לתת רעיונות...) והוא ירוץ אליה חזרה...
אנונימי, 8/5/2011 08:12
אז מה לעשות בכל זאת? לא הבנתי... תפרט
מיכל, 23/10/2011 10:50
לא אוהב יותר?
אז מה אתה עושה אם הפסקת לאהוב אותה? ומה אתה מציע לנשים במצב הזה לעשות כשהבעל פתאום מואס בהן?
(31) אנונימי, 9/1/2011 15:39
האישה הזו היא בת מזל עקרב? הן לא מוותרות. . .
אין לי ספק לגבי תאריך לידתה. לא הייתי מוכנה לחיות עם גבר שכזה. עם כל הכבוד למוסד הנישואין (שהיהדות שמה במרכזו את הגבר, גחמותיו ורצונותיו). מרגיז!
(30) אנונימי, 6/12/2010 07:35
I agree with Shirli. Who need a husband that even doesn't like me anymore? Where is the self respect?
(29) דנה, 12/10/2010 21:46
גדלותה של אישה
זה נשמע כמו סיפור שהומצא לצורך העיניין.ואם זה אמיתי זה נשמע כמו מתוך התקפלות היא מחכה שהדברים יסתדרו העיקר לא לפוצץ,מוכר מאוד
(28) אנונימי, 1/2/2010 18:28
מצטערת,מנסיוני גברים רבים מפרשים התנהגות כזאת כחולשה ולדעתי אם האשה היתה אומרת לבעלה "אני מבינה אותך אך דע לך שאני עדיין אוהבת אותך אבל אם אתה חושב לצאת מהבית או לחפש לך רומן אני מאמינה שאפסיק לאהוב אותך ואפילו אולי אחשוב לחפש לי אהבה אחרת" .וודאי שאמירה זאת צריכה להאמר בביטחון בנחישות ובשלווה עד כמה שאפשר כדי לתת לו להבין שהיא מתכוונת לכל מילה.
(27) אנונימי, 31/1/2010 21:52
אישה אינה מחנכת רק את ילדיה בלבד , מה שקרה כאן זה שהיא אוהבת אותו בכל מאודה ומוכנה להמתין שיסיים עם הגחמות , לא כולן היו מוותרות על עצמן לטובת גחמה של הבעל
אישה אינה מחנכת רק את ילדיה בלבד , איו היא מחוייבת לחכות שבעלה יתפכח , מה שקרה כאן זה שהיא אוהבת אותו בכל מאודה ומוכנה להמתין שיסיים עם הגחמות , לא כולן היו מוותרות על עצמן לטובת גחמה של הבעל . ל איודעת אם זה טוב או טיפשות . אם מטרתה הייתה להחזיר את בעלה אז הצליחה .
(26) אנונימי, 31/1/2010 08:59
מזדהה אבל....
אכן האישה המסופרת היא מדהימה ועוצמתית. ובעיקר בעלת ביטחון עצמי, יודעת את מקומה ולכן מצליחה שלא להערבב עם עומסים רגשיים של אחרים ובפרט של בעלה. מסכימה מאוד שזו צריכה להיות נקודת המוצא, אך לפעמים הזמן לא בהכרח עושה את שלו ויש לעשות עוד צעד כדי לעזור לבעל, כגון לגרום לו לרצות לטפל בכך לעומק בטיפול רגשי או אפילו ללכת איתו יחד, כי אם אין טיפול שורש הדברים יחזרו על עצמם.
(25) שירלי, 29/1/2010 14:15
אני במקומה הייתי זורקת אותו.. מי יבטיח שלא יעשה את זה שוב? ולמה נראה לו שהוא יכול להתהולל ואח"כ לחזור הבייתה?? יש הרבה דגים בים, ואני בטוחה שהרבה היו רוצים להיות עם האישה החזקה זהו..
(24) לפעמים אהבה נגמרת, 27/1/2010 12:17
לפעמים אהבה נגמרת
אכן יש מצבי משבר שההתמודדות עימם ברמת יחסי האנוש קריטית להמשך החיים ביחד אבל לפעמים אהבה נגמרת ולפעמים דווקא המשבר מצביע ביתר שאת שמה שהיה נכון לגיל 24, 25 לא נכון לאמצע החיים וצריך לפרק את החבילה גם אם מדובר בחבילה גדולה שלכוללת בתוכה ילדים. לפעמים זה הדבר היותר אחראי לעשות עבורנו ועבורם.
(23) , 26/1/2010 11:01
זו לא המציאות ברוב המקרים !!!!!!
הכתבה מאד נאיבית. הלוואי שזו הייתה המציאות ברוב המקרים. לצערי גבר שמעוניין לצאת מהבית לא יחזור. ואם יחזור בגלל שאין לו לאן ללכת. וכבר חווה אולי אשה נוספת. האם במקרה כזה אשתו צריכה לקבל אותו בזרועות פתוחות ? יופי...כל אחד יצא ויכנס כשבא לו ץ יחזור מבלי לומר מילה. יעשה מה שיעשה בחוץ.... זו נאיביות לשמה. לא מקבלת את הכתבה הזו.
(22) אנונימי, 25/1/2010 19:28
תודה לאמונה על השיעור בתבונה, רגישות ואצילות! ול-19...
ל-19- פיספסת לגמרי את הסיפור אם זה מה שאת חושבת בסוף. כמה את שוגה....
(21) hpv, 25/1/2010 17:48
לא אוהב
כאחת שמכירה מקרה זהה, הבעל אומנם חזר אך אלו חיים יש להם, שהיא כל הזמן נזכרת במעשה שעשה, או שהיא מזכירה לו את היום ההוא שעזב אותה עם 3 ילדים, ולא היה צלע שלישי
(20) , 25/1/2010 15:45
לכל הנשים והגברים כאחד
היום אין הבדל בין נשים לגברים ואולי נכון לומר שהפער הצטמצם היום ישנם הרבה מאוד דרכים לטפל במשברים והם נגישים איני יכולה לומר ולשפוט אישה זו כי איני יודעת עליה דבר אך דבר אחד ברור יש לנו רגשות ואסור לזלזל בהם וצריך לדבר על הכל ואם הוא בוחר בדרך של לברוח שילך ולא יחזור הרי בכל פעם שיהיה משבר יברח לזרועותיה ששל אישה אחרת אז מה נגמר?תקשורת זו הדרך לפתור בעיות ואם לא רוצה שילך ולא יחזור
(19) , 25/1/2010 13:09
אשה
מתוך הכתבה נראה שזו אשה שאין לה אישיוית בכלל. אם לא מצא בה כל ענין ןהלך לאחרת אין לו מה לחזור אליה במיוחד לאחר שאמר שהוא לא אוהב אותה. מה פתאם חזר לאהוב?
(18) , 25/1/2010 12:39
ל-17
כנראה שמדובר באישה מורמת מעם, אחרת לא היו כותבים עליה ומחברת המאמר לא היתה שומעת עליה. בכל מקרה, יש גם כאלה בינינו והם אלה שצריכים לספק לנו השראה.
(17) , 25/1/2010 12:10
על אנושית
בס"ד כאדם שמתעסק המון עם זוגות במשבר ועם הכנת זוגות לנישואין, אני חייב לציין כי הסיפור נראה לי דמיוני. אלא אם מדובר באישה מורמת מעם, או באישה שיש לה המון מה להפסיד...
(16) הדס, 25/1/2010 11:43
ליוני מתגובה13 לא הכללתי ולא הוספתי שן , פשוט בתוך עמי חייה
ויודעת שיותר נשים היו מגלות חמלה והבנה במקרים כאלו מאשר גברים שאפילו בתורה מזכירים שהאישה היא החכמה יותר והתנהלותה והחלטותיה נעשים בחכמה ואין זה אומר שליבה לא דאב ולא הזילה דמעה,אלא נוהגת במתינות יתר מה שנדיר אצל הגברים בימים ההם ובזמן הזה
(15) אנונימי, 25/1/2010 11:06
תגובה למאמר - לא אוהב אותך יותר
אומרים כגודל ההמתנה גודל המתנה, ותודה לאל שבמקרה המסופר דלעיל זה עבד. אבל לא תמיד , אני המתנתי 12 שנים ומסתבר ביום בהיר שהלך ולא חזר, עבר לגור עם המאהבת וכאן לא היה מנוס אלא להילחם על גט. לפעמים עם ממתינים יותר מידי זה לא לטובה.
(14) אנונימי, 25/1/2010 08:19
והיא גם אהבה אותו
והיא גם זכרה את כל השנים הטובות והיפות שהיו להם, והיא ידעה ששווה לה לחכות בסבלנות כי יש להם פוטנציאל להעביר את העשרים שנה הבאות כך, וזה מה שנתן לה את הכוח...
(13) יוני, 25/1/2010 07:51
להדס מתגובה 9
אני מבין שעבר עיך משהו מאד קשה ולא צודק מבחינת ההתנהגות של בעלך אבל בבקשה אל תוסיפי שן לדורת מלחמת המינים יש הרבה גברים טובים שהיו שמחים להיות נאמנים לאישה שלהם באש ובים
(12) כּנרת~~, 25/1/2010 07:15
השתיקה והזהב :)
אין ספק כי לשתיקה ולסבלנות יש עוצמה. עם זאת, צריך ים של כח כדי להאמין שהשתיקה והסבלנות ישיבו אותו הביתה, ולמעשה לא די כי ישוב הביתה, עליו לשוב אל - א ש ת ו . אפשר לחיות שנים זה לצד זה בלי מריבות , ולמעשה לא לחיות זה עם זה כלל. החיים שקטים מבחוץ ובוערים מבפנים. חזרתו אמורה להתאפיין בלקיחת אחריות ואכפתיות מאשתו ומעצמו. עליהם כזוג ולא רק כשותפים, לעשות הכל על מנת לחוש "ערשנו רעננה", להזין את בעירת הלב הכמה, וזה נולד מתוך אכפתיות ונתינה לשני, במעשים ולא במלים. התרשמתי מן הדמות בסיפור הזה, כבעלת רצון עז וכח אמונה בתמיכה בשינויים. יפה :) לימי אור ותכלת כּנרת~~
(11) רויטל, 25/1/2010 07:03
תבונה נשית בשילוב עם סיעתא דשמייא
מעניין איך היא התמודדה עם תגובות הסביבה, שגם הם נדבך לא קטן בנסיון. האם אפשר בבקשה לקבל מידע היכן ניתן למצוא את הכתבה המלאה? (אשמח לקבל קישור או בכל דרך אחרת). תודה.
(10) חנה, 25/1/2010 06:32
בריחה מאחריות אינה פותרת בעיות אלא יוצרת רבות נוספות
אתה אשה שחיכתה שבעלה יירגע היא חכמה מאד והבינה שבעלה באמת ובתמים לא מסתדר קודם כל עם עצמו. על נישואין יש לשמור שכן אינני מכירה מסגרת חיים טובה יותר. זה לא תמיד קל אבל זה כדאי ובכלל כבר הגיע הזמן שנתחיל להסתכל על זוגיות כאתגר. זוגיות איננה מובנת מאליה ולכן יש לטפח ולשמור. גם לנישואין שנייים אתה לוקח את עצמך ולא מישהו אחר. מי ערב לך ששם זה יהיה אחרת? תשמרו על הקיים, תאהבו את הקיים, תשקיעו בזוגיות הקיימת ותזכו למאה מונים של כיף (מאחת שנשואה כבר 36 שנים של משברים בכיף, ולא נורא-התגברנו, קטן עלינו והיום הכל 10)
(9) הדס, 24/1/2010 20:54
האם גם הגבר הייה מגלה התחשבות דומה לאישה בגיל המעבר?
הייתי שמחה לקרוא את חוות דעתכם, כי כשאני הייתי בגיל המעבר ובנוסף אבדתי את אמי ממחלה קשה ושקעתי בדיכאון, בעלי ניצל את ההזדמנות לבלות עם חברים ולא פסח גם על חברות....אז כמה גברים לדעתכן היו ישובים למרגלות מיטתה של האישה הדכאונית או לצורך העיניין האישה שנמצאת "בזרועותיו של... משבר משמעותי ומאוד מורכב ומסובך, שלא מגיע בילדות כי אם באמצע החיים, מי הגבר שהייה נשאר?........שיקום
(8) מירב, 24/1/2010 19:01
לגילה
הייי גילה אני מניחה שאת בת 20 עם עתיד לפנייך ויכולת לבחור את בן זוגך אך האישה הזו וכמו הרבה נשים אחרות בגילה היא בת 45 עם ילדים ואולי עם נכד אחד או אפילו יותר שכל חייהם היו עם אותו הבעל, ולא כמו בדור האחרון שלהחליף בעל זה כמו להחליף גרביי'ם נשים מבוגרות מאמינות שמשפחה ובעל זה מעל הכל ונשים בגילן מנסות קצת יותר לשמור על הגחלת ואם לא בשבילן אז בשביל הילדים ותאמיני לי שאני מקנא בנשים האלה, הלוואי ולא היה לי הכבוד הארור שבטוח היה אומר לי "תעזבי אותו את תמצאי מישהו יותר טוב" אני הייתי רוצה לשמור על הנישואין שלי בציפורניי'ם וגם אם זה אומר למחול קצת על כבודי ול"החליק" כמו שאומרים אז כן אולי את אומרת שהיא תמימה אבל תמימהשתאמיני לי עכשיו יהייה איתה לתמיד ואני יכולה להבטיח לך שהם לא יצטרכו טיפול כי הוא עכשיו מעריך אותה יותר והיא, היא נראית לי האדם הכי שפוי עלי אדמות אז אני מאחלת לכולנו שלום בית ושפלות רוח כמו שיש לאישה הזו השם יברך אותה....
(7) אנונימי, 24/1/2010 15:22
עד מתי? תגובה למאמר : " לא אוהב אותך יותר"
"סבלנות" אבא אומר לי מאז ילדותי ותמיד שאלתי אותו : עד מתי? תשובה לא הייתה לו ,הוא רק חזר שוב ושוב על המילה "סבלנות", וכך לאורך שנות נישואי(29) נהגתי באיפוק ובסבלנות,חכיתי לרגע שירגע ואז שוחחנו (יותר נכון אני דברתי באריכות והוא השיב במילה או מקסימום משפט )ואכן כך נפתרו בעיות רבות , אך לפני יותר מ-6 שנים בעקבות משבר כלכלי בעסק שלו , התנהגותו השתנתה ,הוא מתכנס בשתיקתו ,מדי פעם צועק מילה או שתיים כשהוא לא מרוצה, אינו מוכן להקשיב יותר ,והכי כואב לי ההשפעה של מצבו על הילדים,ןאני ממשיכה בדרך שחינך אותו אבא "סבלנות" ואני שואלת שוב ושוב: עד מתי?
(6) nun, 24/1/2010 13:59
לגילה מגיבה 2
אני מניחה שמדובר בסיפור על אנשים מהמגזר הדתי שאצלם המשפחה זה בעדיפות כמעט ראשונה והנשים שם חונכו להרבה איפוק ושהגבר הוא המלך בערך ובכל אופן יש לו יותר זכויות מלאישה. אבל גם אצל החילונים יש נשים רציונאליות סבלניות שחושבות שכל עוד הוא חוזר לישון בבית ומכניס את המשכרת לבנק עוד יש סיכוי. שהן מספיק חזקות לתקופה מסויימת לקחת את כל העול על עצמן ולתת לבעל לעבור את המשבר. כמובן עדיף שיש דיאלוג ושהמצב הזה מובהר ומוסכם ביניהם אבל לפעמים אין לך עם מי לנהל הדיאלוג הבן זוג כל כך שקוע במשבר שלו ולא יודע לנתב כעסים. במצב כזה לפחות את יודעת שלא הצתת את הגפרור ולא ליבית את האש וגם אם זה נגמר בפרידה את יודעת שניסית הכל כדי להציל את נישואיך ומשפחתך. בשביל זה צריך בגרות רציונאליות בטחון עצמי והרבה תעצומות נפש.
(5) שי, 24/1/2010 13:55
קל לפרק, מאתגר לשמור
נישואים הם מערכת יחסים ארוכה של הרבה עשורת שנים. זה רק טבעי, שאדם בן 40 מתבונן במראה ורואה דמות אחרת מאשר ראה לפני 20 שנה, וכנ"ל כשהוא מתבונן על בן זוגו. הגישה הרווחת לצערי כיום היא לפרק, במקום לבחור ולעבוד על עצמנו. הסיפור הזה ממחיש את המחוייבות שצריכה להיות לנו כלפי הקשר הזה שנקרא נישואים. המחוייבות הזו, שבאה לידי ביטוי בסבלנות וגדולת נפש, הצילה במקרה הזה משפחה, מגרושין, והאפשרה תהליך של הזדקקות. אני מזמין את כולנו להתבונן וללמוד, לא לבקר.
(4) דני, 24/1/2010 13:52
מה קרה פה
האם האשה מצופה להיות מלאך? אם זה היה ההפך? אנא תספרי לנו את כל הסיפור למה עזב ולמה חזר
(3) ל, 24/1/2010 13:31
2 צודלת
בזוגיות צריך שניים שיעשו את העבודה אי אפשר שאחד יברח וכל העבודה תיפול על השניה אישית אני במקומה הייתי עוזבת אותו ומחפשת בעל יותר נורמלי ומתחשב
(2) גילה, 24/1/2010 12:49
לא מסכימה
מסוכן.. ובכלל לא ברור מאליו שאשה צריכה לחכות כשבעלה מנסה משהו מהצד שזה כנראה היה הסיבה שרצה להרוס הכל ולברוח. לדעתי לא מספיק שהוא פיסית יחזור והיא פיסית תהיה שם לקבל אותו בזרועות פתוחות (מה היא מלאך ? אין לה רגשות ?) אלא הם יצטרכו הרבה עבודה טיפולית בינהם חסר לי פה משהו בסיפור המתוק מדי הזה וגם לא הבנתי את הפואנטה הקורבנית צדקנית שהעלת.
(1) , 24/1/2010 12:46
הלוואי והיה לי את הכוח שיש לה אני כמו פתיל שמחכה שידליקו אותו אני מגיבה לכל מבט לכל מילה שנשלים לעברי אבל בהחלט אקח את הדוגמה הנ"ל לתשומת ליבי