ב"רוחות מלחמה" של הרמן ווק, מתוארת אשת הגיבור בתור מרשעת איומה, עד שבאיזשהו שלב מצאתי את עצמי מחזיקה לו אצבעות שיצליח ברומן עם האישה, ההרבה יותר נחמדה, שעבדה איתו. כשגיליתי כמה קל להטות את רגשותיי לטובת מערכת יחסים אסורה – מערכת שאני דוחה גם מבחינה דתית וגם מבחינה מוסרית – אמרתי לעצמי: עד כאן, סיפורים כאלה לא טובים לי לנשמה.
אותה הרגשה הייתה לי כשחברה הציעה לי לצפות במחזמר המוכר "כנר על הגג".
המחזמר "כנר על הגג", בכיכובו האגדי של חיים טופול, תפס מקום חם וסנטימנטאלי בליבותיהם של יהודי העולם. ובכל זאת, למרות התמליל השנון והשירים המקסימים, זהו בעצם סיפורה של טרגדיה.
ואני אפילו לא מתכוונת לדרך המטויחת והמיופייפת בה מוצגים חיי השטעטל בעיירה הדמיונית אנטבקה. מדובר בפנטזיה גמורה – משום שעוני ודלות אף פעם לא נראו כל כך טוב, וריקודים עם קוזאקים...?! קרבנות הפוגרומים שלהם ודאי היו מזדעזעים לראות דבר כזה.
כל כך הרבה סבל היה בחיים היהודיים שם ואז (ומכאן נבעה ההגירה הגדולה לאמריקה), שקשה לצפות באותם מחזות מיופייפים מבלי להתחלחל.
זאת הסיבה שבגללה הילדים שלי צפו אולי 150 פעם ב"צלילי המוזיקה" ואף לא פעם אחת ב"כנר על הגג"
אבל לא זה החלק הטראגי. בעוד שחלק מהצופים בסרט או בהצגה מריעים בשמחה לזריחתה של תקופה חדשה – בה בנות יכולות לבחור בני זוג, בלי להתחשב ברצון הוריהן לשמור על המסורת – אני רואה באותן סצנות את חורבן העם היהודי. אני רואה בהן את חוסר החינוך וחוסר היכולת של ההורים לשכנע את צאצאיהם מדוע זה חשוב. ואני בוכה.
כשצופים בעלילה המרתקת של ה"כנר על הגג", קל להיסחף אל תוך הסיפור ולהזדהות עם רצונן של הבנות לצעוד כל אחת במסלולה האישי - ולכן זה כל כך גרוע. זאת הסיבה שבגללה הילדים שלי צפו אולי 150 פעם ב"צלילי המוזיקה" ואף לא פעם אחת ב"כנר על הגג".
המופע מעורר הזדהות מבלבלת ומזיקה עם הבנות. כל חיי אני מנסה ללמד כמה יפה המסורת שלנו, אני מנסה להמחיש מדוע היא כל כך יקרה, מנסה להראות ששווה להיצמד אליה.
איזה מין בילוי זה לשבת ולצפות בהצגה שמראה כמה קל לעזוב את הכל? ולא עוד, אלא שהיא גם מתייחסת לכך כאל הבחירה הנכונה?
הבת הבכורה מתחתנת עם בחור שהיא בוחרת בניגוד לדעת הוריה. בסרט מוצגת בחירת ההורים כבלתי קבילה לחלוטין, ועצם הרעיון שהורים יתערבו בתחום הזה, מוצג באופן מזלזל ומבזה. תפיסת עולם ששוללת תרבות שלמה בה הילדים מכבדים את הוריהם, מכירים בחוכמתם ומסתייעים בהם בבחירת בן/בת זוג לחיים.
הבת האמצעית נישאת לבחור שנטש את דרך החיים היהודית והפך לקומוניסט נלהב. בקו הסיפור, טוביה האב, לומד להשלים ולקבל את המפנה הזה בחיים.
הבת השלישית והצעירה מכולן מרחיקה לכת עוד יותר, ונישאת לגוי.
אנחנו תמיד אוהבים את הילדים שלנו, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לקבל (ולאשר) את כל מעשיהם והחלטותיהם. בייחוד את אלה הסותרים בעליל את היקר לנו.
נראה לי שאני מספיק מחוסנת כדי לא לצאת מוקסמת ממופע שתומך בגלוי בנישואי תערובת. אפילו מעורבותי הרגשית בחייהן של הדמויות לא תגרום לי להרחיק לכת עד כדי כך. אבל אני ממש לא מעוניינת להעמיד את עצמי בניסיון.
התרבות הפופולארית משפיעה עמוקות על הערכים שלנו. האם "ילדה קטנה זאת שילדתי" ממשיכה את המסורת היהודית של אבותיה? ואם לא, על מה יש לשיר?
(18) אנונימי, 3/4/2010 19:41
את כל כך נסחפת
זה סיפור מדהים והצגה מדהימה, כל מה שאת אומרת הוא כל כך לא רלוונטי!! אם את בוחרת לחיות את החיים שלך בצורה כל כך שמרנית ומיושנת שיהיה לך בהצלחה. הסיפור הוא טרגדיה והטרגדיה מורגשת בכל רגע ורגע. החיים הם קשים. רואים את זה. גם בסרטים של השואה הכל טיפה יפה יותר- אז מה?! בקיצור, זו הצגה מדהימה, תסריט מדהים, משחק מדהים. זה מדבר על תחושות ומשיכות אנושיות לגמרי, וזה מדבר, כמו שאמרת, על המהפכה בעניין בחירת בין הזוג והרצון החופשי. היהדות והמסר שאת אומרת פשוט לא קשורים.. אם היה לילדה טוב או לא זה לא משנה, זה כן משנה שהיא בחרה את מי שהיא אוהבת ולא ההורים שלה, ואגב- חווה, הבת השלישית שנישאה לגוי, מתוארת ממש כדמות שלילית, אין במחזה שום עידוד לנישואים מתבוללים אלא להפך- שלילה גמורה שלהם!
(17) נעמה, 18/11/2009 21:00
אבל בכל זאת
מי שהתעמק בתוך המחזה מרגיש את הכאב של כולם, של הבנות שעוזבות אבל כואבות וכמובן גם של האב. לדעתי זה דווקא מחזק את ההרגשה והידיעה שהיציאה מדרך החיים של ההורים היא כמו קריעה ועם הסיום של המחזה - זה גם לא כדאי...
(16) אנונימי, 8/11/2009 10:54
תגובה לכנר על הגג- טרגדיה?
קיוויתי לקרוא התייחסות הנוגעת לז'אנר (סוגה). אם הדגשת "טרגדיה"- כן או לא, מן הדין לבוא ולהזכיר לקורא מה עומד בבסיסה של טרגדיה עפ"י ההנחות בתיאטרון ורק אח"כ להביא טיעוניך (הקושרים אותך,כמובן,לערכי היהדות). הכתבה כתובה באופן כללי ביותר .
(15) סקרנית, 5/11/2009 08:59
הביקואת לא מתייחסת לשלום עליכם...
וגם איננה יכולה להתייחס. לא ראיתי את ההצגה, אבל קראתי את הספר.... ולכן אתייחס רק למה שכתוב בספר לגבי הבת הגדולה - היא אינה עוזבת את המסורת. אדם זקן ועשיר רצה אותה כאשתו (השניה). היו לו ילדים בגילה וזו היתה המחשבה הראשונה של טוביה כששמע את ההצעה (לפני שהשכנע שכספו של היא עושה את ההצעה לשווה). בסופו של דבר היא נישאה לאדם עני וכנראה עם הארץ - שהיה שומר מצוות, והם היו מאושרים. מה רע? הבת השלישית שנשאה לגוי, ברגע שגרשו את אביה, היא באה אליו כדי לנסוע איתו לגלות. והבת הצעירה ביותר, נישאה לאדם עשיר (כמדומני מבוגר) וגם היא לא היתה מאושרת, אם כי נשארה עם בעלה. הסיפור של הבת השניה (שנישאה למהפכן) ושל הבת החמישית (שטבעה בנהר עקב אהבה נכזבת) הם דברים שלצערנו קורים בכל הזמנים, ואין כאן שום עידוד של עזיבת מסורת. שורה תחתונה - אינני יכולה לשפוט את המחזה, אך אנו צריכים לזכור שבסיפור המקורי של שלום עליכם- אין כל עידוד לעזיבת היהדות.
(14) , 2/11/2009 18:52
בסיפור המקורי זה בכלל לא כך!
בסיפור המקורי הוא לא סולח לה, והיא עוזבת את העיירה ודווקא הוא נשאר איתן בדעותיו ומוצדק. שלום עליכם היה מן הסתם מתרגז מאוד לו ידע אילו מטעמים הכינו מן המחזה שלו. אבל המוסיקה- אין עליה, אם אפשר רק ללמוד את השירים וזהו...
(13) , 2/11/2009 17:44
האמת? מה שכתבת מעורר מחשבה..
לא חשבתי על זה בדרך זו. אבל כל הזמן הדהד בי קולו ומראו העצובים של האבא [חיים טופול] כשבתו עזבה את דרך חייו. יש בזה משהו ..ממש נקודה למחשבה. מצד שני - ונקודה אחרת למחשבה הוא הסרט האחר שהזכרת. גם אצלינו ראו את הסרט אולי 20 פעם ללא הגזמה. ממש אהבנו אותו , אבל המראה של הכנסייה עורר בי דחייה. גם שם יש במראה הכנסייתי משום תעמולה סמויה. גם אם זו לא היתה כוונת המשורר.
(12) מנחם, 2/11/2009 17:00
ההבדל בין המחזה לבין הספר
במחזה הבת של טוביה הולכת אחרי בעלה הגוי ,ובספר היא עוזבת את הגוי וחוזרת לבית אביה. מפיק המחזה יוזף שטיין כמדומני, היה יהודי מתבולל וע"כ נכתב המחזה לפי ראות עיניו ,ולא מה שכתוב בספר. ולסיום שלום עליכם דרש מצאצאיו לא להנשא עם נכריות.
(11) אנונימי, 2/11/2009 13:07
ינון צודק , המחברת של הכתבה זו לא
ממש עשתה שיעורי בית או כלל לא הבינה את "הכנר על הגג" וחבל:) רצוי מאוד שהיא תקרא שוב את התגובה של ינון תגובה מושלמת
(10) אנונימי, 2/11/2009 07:58
הכתרת רבנית פורים- דרך כנר גל הגג...
את ההצגה העלנו באולפנא, ונראה לי שדברייך היו צריכים להיאמר בריש גליי, חבל... חשוב שכיום בתור מחנכים נשים לב אלו מופעים אנו מעלים עם בנותינו וגם אם מעלים, לעורר את הדיון, לפתוח בפניהם את המחשבה... שימת הלב לערכים והתכנים שהן נחשפות אליהן...
(9) משה, 1/11/2009 20:51
הבעיה: הרגש גובר על השכל.
ברוב המקרים בהם קוראים ספרים או רואים סרטים התסאיטאי/הסופר מעלה איזו בעיה/דילמה/אתגר ואנו רואים/קוראים כיצד הדמויות מתמודדות. כאן בדיוק טמון שורש הבעיה. כי לא פעם הפתרון המוצע נוגד את ההלכה ואלו הרגש מזדהה עם הפתרון. שלא לדבר על כך שרוב המחברים הם גויים או יהודים חילונים ועל כן הסכנה היא גדולה. הרי הבעיה הגדולה בפירסומות שזה קליט, ובדרך אגב מעבירים לנו לפעמים מסרים שליליים כגון: לא נורא אם מתגרשים, או שזה בסדר לנדנד להורים, או לגרום קנאה וכו. הרב עזריאל טאובר הביא פעם בהרצאה דוגמה קיצונית שבה הוא תאר כי אילו היטלר יש"ו היה חי והיה מבקש להתגייר בנימוק שהוא לא יכול להחזיר לחיים את כל היהודים שהרג, אבל לפחות יחזיר לו יהודי אחד ואחר כך שנעשה לו מה שאנחנו רוצים, הרי שאם היה כנה היינו חייבים לקבלו!!! אז הרי לנו משהו שהרגש מתקומם נגדו, אך זו ההלכה הצרופה. ולכן עיקר הבעיה היא עד כמה חוש הביקורת שלנו פועל, ומזהיר אותנו שמעשה פלוני נוגד את ההלכה. ובכלל בסרט כנר על הגג טוביה לא בדיוק יודע מדוע עושים דברים מסוימים, ולכן אין לא מספיק תשובות ואפשרויות להתמודד, הוא לא מתיעץ עם הרב, וגם הרב הוא דמות נלעגת, שלא לדבר על הריקודים המעורבים. ההשכלה הפילה המונים בגלל שתיארו את שומרי המסורת בצורה נלעגת לעומת "המשכילים", וגם כיום לא חסרים כאלו שמנסים להציג אותנו כחשוכים, מאמינים באמונות הבל רחמנא-ליצלן וכו. ולכן מי שאין לו מספיק ידע או בסיס חזק עלול ליפול. כאשר ברור לנו שהתורה אמת וזה רצון השם ויש השגחה על הכל יותר קל להתמודד, אבל לא חסרים רבים שאצלם הדברים בצורת "מלומדה", אין הם מרבים לברר, ואז סרטים או ספרים ומאמרים בעיתיים עלולים לדרדר אותם. שהרי יש לזכור שלא קם שום חוזר בשאלה והוכיח שהתורה שקר ושיש לו תשובות להוכחה של התורה כאמת. ובקיצור לשקול היטב האם הצפיה/הקריאה שווה כאשר המקור אינו כשר למהדרין. ובכלל למה להיכנס לנסיון/למיטה חולה???
(8) ינון, 1/11/2009 20:21
לא מסכים!
אני מאוד אוהב את המחזה הזה, דווקא בגלל שהוא מראה את העובדה שלאבא כואב שמשנים מהמסורת. הוא לא מקבל את זה. וכשהבת שלו מתחתנת עם גוי- הוא צורח שהיא לא קיימת- כי היא הלכה נגד המסורת!!! הסרט מראה את המורכבות של חיי הקהילה- וכן אותם שטאטלים היו רוקדים עם הרוסים- כמובן שלא כולם- אם תשימי לב היטב בסרט אפשר לראות את היהודים החרדים שיושבים במסבאה מאחור- שהם יוצאים החוצה! זה סרט מיוחד שלדעתי מתאר נאמנה את חיי השטאטל במזרח פולין (ויכול להוות דוגמא לשאר השטאטלים), לא כולם היו ככה, אבל היתה קבוצה גדולה ונכבדה שכן היו כך- יהודים פשוטים (שלכן גם חלק גדול התחבר לחסידות...) כמו כן אני ממש לא מסכים עם הפרשנות שלך לסרט- זוהי פרשנות אישית שלך- וזה לדעתי ממש לא יוצא מתוך הסרט והמחזה המדהים הזה!
(7) אנונימי, 1/11/2009 18:04
הרצוי והמצוי
ההומור של שלום עליכם הוא הומור של אדם הצוחק על עצמו, על חולשותיו, ועל המצב אליו נקלע . דרך ההתמודדות שלו היא לצחוק במקום לבכות ( כך גם בסרטיו של צ'רלי צ'פלין, כמו הבהלה לזהב ואחרים). ספרו של שלום עליכם טוביה החולב אינו מצדיק את הבנות ואינו מבקר את טוביה אלא מתאר את הקשיים האובייקטיביים של יהודי מאמין בתקופה של מפנה המאה. יש בו אמפתיה וניסיון להבין את הטרגיות והקשיים של טוביה ובנותיו. אבל מי שהפך את ספר האנושי-מריר הזה למחזמר דביק וקיטשי, הוא זה שטעה.
(6) עופרה, 1/11/2009 17:27
כואב
אמונה כל מילה שלך קולעת ,אבל תתני רעיונות ועצות איך לא מגיעים לשם בימינו, אפילו מבתים הכי טובים, יש נפילות.תודה לך
(5) מיכל, 1/11/2009 17:02
כל מה שאמרת נכון לגבי הסרט
הסופר (שלום עליכם אם איני טועה) כתב את הסיפור כך שבסוף הבת מודה בטעותה. אותו סופר אף כתב בצוואתו שהוא מנשל ממנה כל צאצא שלו שיעז להתחתן עם גויים. ליפעת- בסוף הסרט הבת והגוי אמנם נשארים לבד באנטבקה, אך טוביה כבר מתייחס אליה, כלומר, הוא קצת משלים עם נישואיה לגוי וזה מתאים מאוד לתעשיים הסרטים של כל העשורים האחרונים המשבחים פתיחות ופלורליזם ומגדירים את ההיבדלות כחטא בל יעבור יש בסרטים אלו שבח לטישטוש ההבדלים. עם ישראל חזק במיוחד בשימור ההבדלים, כי רק כאשר יש גבולות ברורים, יש שלום בעולם וכל דבר נמצא במקומו זה העניין של "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים..." ההיבדלות הזו כבר מזמן אינה פוליטיקלי קורקט ובעקבות זה אנו רואים מה קורה בעולם הפתוח..
(4) גלעד, 1/11/2009 15:50
בהסכמה מלאה
השקפה/מאוויים/פנטזיות/רגשות של ילד/ה או נער/ה מאוד מושפעים מחוויות. אם החוויה טובה, היא משאירה בו רושם והוא נמשך לכל מה שדומה לה. לפיכך סרט או הצגה (כחוויה שהיא מהנה) אשר עוררו את רגשות הילדים שלנו, נקלטים בנפשו עם המסרים, עם האוירה ואפילו התפאורה של הסרט, דברים שכמבוגר אני (חושב שאני..) אפילו לא רואה. קל וחומר אם הסרט/הצגה הוא חלק מהרפרטואר של הילדים (עקב צפיה חוזרת ונשנית). אז ברור שכל יצירה אשר סותרת במסריה את המסרים שלי כהורה היא פסולה ומסוכנת לחינוך. ומי כמונו יודע שחינוך לערכי היהדות מפותל וקשה בעולם כל כך חומרי כבימים אלה, ואנחנו ממש לא צריכים עוד מיכשולים ממה שכבר יש. לכן, אני כל כך מסכים עם כותבת המאמר עד שאפילו את "צלילי המוסיקה" לא הייתי מראה לילדי, זה סרט מרגש, נוצרי, מרשים ומוסיקה שנכנסת ישר לעצמות - לא הייתי רוצה שילדי יתרגשו ממנו! אלא מ"מוסיקה" אחרת, יתרגשו מאוירה אחרת, יתרגשו ברגש יהודי...
(3) אנונימי, 1/11/2009 15:02
צודקת!
גם אני חושבת כך, אבל אם תשימי לב איך אחרי כל דבר לא טוב שהם עושים קורה משהו, כמו למשל, מיד אחרי הריקודים המעורבים בחתונה, היגיע הפרוגרום.... וחוץ מזה, אפשר לראות בכל הסרטים האלה, שגויים כתבו אותם ואין להם מידי מושגים על הדת היהודית.
(2) יפעת, 1/11/2009 12:36
גם אני חושבת שזה סיפור עצוב
אבל בתור מישהי שראתה את הסרט יותר מפעם אחת, אני דווקא לא חושבת שהבחירות של הבנות הוצגו באור חיובי בלבד. לדעתי, הסרט דאג להציג את המורכבות, את ההקרבה של הבנות בדרכן החדשה, את הקושי לעזוב את ההורים, את הקושי של האב עם העולם המשתנה והרצון להחזיק במסורת. ומבחינתי הסצינה שבה חווה הבת הקטנה נשארת בכפר עם בעלה הגוי והמשפחה נאלצת לעזוב היא סצינה קורעת לב. או שזו רק אני... טוביה לא השלים עם הבחירה של חווה- וגם מבחינתו זו הייתה חציית גבול שאיתה הוא לא השלים ואף קרע עליה קריעה. זה סרט שגורם לך לחשוב ומעלה שאלות כגון: עד כמה ניתן להחזיק במסורת? מה קורה שמאפשרים פתיחות? מהם הקווים האדומים של הורים ביחס לבחירות שילדיהם עושים? מה המחיר של פתיחות וסגירות? אני מבינה את הצורך לקבוע ערכים ברורים ומוגדרים לילדים שלנו, עם זאת, אני גם בעד איזשהו מרחב שיאפשר להם לתפוס את מורכבות החיים ואת העובדה שלא הכל הוא שחור לבן. בע"ה גם אני ארצה שהילדים שלי ימשיכו את מסורת אבותיי (זו המטרה שאנחנו פה, לא?). אבל גם אני לא יודעת אם ארצה למנוע מהם לראות סרטים כגון זה. סרטים שגורמים לך לחשוב... ועכשיו שאני חושבת על זה- אכן הסרט מעביר איזשהו מסר סמוי שטוביה מחזיק בתפיסה שאבד עליה הכלח- ולכן, מי שצופה בסרט צריך לבוא אליו עם עין ביקורתית ולבחור מה לקחת ומה לא. אמונה, תודה לך על הטור, גרמת לי לחשוב... ובכלל, לחשוב באופן ביקורתי יותר..
(1) קורן, 1/11/2009 11:28
הייתי רוצה לפטור אותך כטרחנית...
אבל יש משהו בדרכיך. האם לא אלך יותר לסרטים והצגות שנוגדות את הערכים שלי? כנראה שכן, אבל גרמת לי לחשוב