בעלי ואני יצאנו לנופש לכבוד יום הנישואין ה-25 שלנו. חרשנו את הדרום, ונהנינו עד הגג. הילדים שלנו היו בטוחים שאנחנו מטורפים, וממש שמחו שלא הצטרפו אלינו. הבדיחה שהם הכי אהבו, הייתה כל מיני וריאציות בסגנון "כל כך נשמח לראות את התמונות שצילמתם, במיוחד את אלה של הפרח המיקרוסקופי שהצלחתם למצוא באמצע המדבר". זה היה טיול למבוגרים בלבד.

להנאתי, קבעתי לעצמי טיפול פנים בספא של בית המלון בו שהינו. אני בקושי הולכת לטיפולי פנים, וכשאני סוף סוף עושה את זה, הקוסמטיקאית הקבועה שלי תמיד יורדת עליי: "תסתכלי על העור שלך. הוא יותר מיד יבש. את חייבת להגיע לטיפולים לעתים קרובות יותר. תגידי, את לא משתמשת בקרם לחות?" ומה שאני הכי אוהבת: "בואי נבדוק אם יש לך עור מבוגר" (מה בכלל גורם לעור להתבגר? האם בגרות אינה תוצאה של ניסיון וחוכמה?) מי צריך את ההשפלה הזאת?

אז נכנסתי לחדר הטיפולים במלון כשאני כבר מוכנה נפשית. "יש לי עור זקן," אמרתי לקוסמטיקאית, מכינה אותה לקראת הטיפול, "יבש ומקומט."

"שטויות", היא ענתה, "יש לך עור מצוין, רק כמה כתמים יבשים."

אוי, הכנסת האורחים המדברית הזאת. אלך אחריה באש ובמים.

לא רק שהיא נתנה לי להרגיש טוב עם עצמי (בסדר, בסך הכל מדובר בעור שלי, לא באישיות), היא גרמה לי להכיר בקלות רבה יותר בחסרונותיי, ולהיות נכונה יותר לעבוד עליהם.

שבחים רבים המלווים בהכוונה עדינה, יהיו הרבה יותר אפקטיביים

הסגנון הזה לא יעיל רק בנושאים טריוויאליים. כשמורה רוצה לתאר קשיים של אחד מתלמידיו בפני הורי אותו התלמיד, הוא צריך להתחיל בחיובי. הוא צריך קודם לפרט את הכישרונות וההצלחות של הילד, ולתת דוגמאות להתנהגות טובה, לפני שהוא מזכיר תחום קטן שזקוק לשיפור. בצורה כזאת הוא ישיג תוצאות הרבה יותר טובות – גם מההורים וגם מהתלמיד עצמו. יותר מידיי ביקורת רק תפגע ותעורר התנגדות (מצד ההורים) והתרסה (מצד התלמיד).

סביר מאוד ששבחים רבים המלווים בהכוונה עדינה, יהיו הרבה יותר אפקטיביים.

אותו העיקרון חל גם לגבי המורים עצמם. אם יש לנו שאלה לגבי יחסיה של המורה עם ילדנו, יהיה הרבה יותר מוצלח לתאר את כל הדברים הנפלאים שהיא מלמדת, את היצירתיות והחמימות שלה, ורק אז להזכיר את הבעיה הקטנה שלנו.

ויותר מכל, זה מתאים לילדים ולבני הזוג שלנו. אם הבן שלנו לא אוסף את בגדיו, נמנה את התחומים בהם הוא מגלה אחריות, לפני שנבקש ממנו סיוע בטיפול בבגדים המלוכלכים שלו. אמרו לבת שלכם כמה היא עוזרת ומתחשבת, לפני שתספרו לה כמה שרגשותיה של אחותה נפגעו.

תארו לבעל שלכן כמה אתן מעריכות את כל מה שהוא עושה למענכן, לפני שתשאלו למה הוא לא התקשר כשידע שהוא עומד לאחר. החמיאו לו כמה הוא מתחשב לפני שתזכירו שהוא שכח את יום ההולדת שלכן; כמה הוא עוזר, לפני שתזכירו שהוא שכח להביא את הבגדים מהניקוי היבש.

שבחו את הבישול של נשותיכם ואת הערכתכם לכך שהן דואגות לארוחה חמה בכל יום, לפני שתעירו שהבשר בארוחה הזו בלבד, זקוק לעוד כמה דקות בתנור; אמרו לה איזו אמא טובה היא וכמה שאתם מתפעלים מדאגתה וסבלנותה, לפני שתציעו שאולי הפעם היא הייתה קצת קשוחה מידי עם הבת; אמרו לה כמה שהיא דואגת לכל מה שאתם צריכים, לפני שתזכירו שהיא קצת התעלמה מכם הערב.

זאת אינה עצה חדשה, אולם זאת חוכמה שאנחנו שוכחים בדרך כלל, לרעתנו, ולרעת אלה שסובבים אותנו. וזאת לא רק ההתנהגות הכללית של החברה סביבנו (אם הקוסמטיקאית הרגילה שלי מהווה דוגמא!). אני לא יודעת אם בשביל זה היה שווה לנסוע רחוק כל כך (אם כי הטיול כשלעצמו היה שווה מסיבות רבות אחרות, למרות מה שהילדים שלנו חושבים!), אבל זה עשוי להוות תמריץ לטיפול פנים בקרוב... רק לצורך הניסוי הלימודי כמובן.