לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סוד החינוך

סוד החינוך

מסר לגבי טיפוח והשקיה של ילד- דומה לנטיעה של עץ.

מאת

השבוע לכבוד טו בשבט זכיתי לראשונה בחיי לנטוע עץ בארץ היפיפיה והמדהימה שלנו.

המגע של האדמה, הנטיעה, ההשקיה והטיפוח של השתיל החזירו אותי 4 שנים אחורה:

כידוע מאוד קל להעצים תלמידים מצטיינים, אבל איך מעצימים את המופרע הכיתתי?

היה לי תלמיד בכיתה ה' שנחשב לילד המופרע בכיתה.

אני זוכר איך ישבתי עם המחנכת שלו מכיתה ד' שהסבירה לי לקראת מה אני הולך וביקשה ממני לא להתרגש אלא להתחשב בו ושבאופן כללי מדובר במקרה מורכב שמוכר בבית הספר שנה אחרי שנה.

"הוא מסגול להפוך שיעורים בדקה. תשים אליו לב!". התריעה.

חשבתי: מה הסיכוי של ילד שסומן בידי המערכת להאמין בעצמו ובכוחות שלו?

איזה דימוי עצמי כבר יש לו, אם קרוב לוודאי הוא רק חטף גערות והערות בבית הספר. אז החלטתי שאני הולך להקדיש שיעור אחד בכדי להעצים אותו .

שם השיעור היה: 'אני ואתה נשנה את העולם'.

שאלתי את התלמידים:

"מי חושב שיש לו לדעתו כוחות להפוך את העולם ולשנות אותו?".

חלק הצביעו. חלק לא. נראה היה שכמעט כולם נתקלו בשאלה הזו בפעם הראשונה.

לאחר מכן ביקשתי מהכיתה לחשוב ולכתוב על הלוח מהן התכונות הדרושות על מנת להפוך את העולם:

ראש גדול. חכמת חיים. אומץ. חשיבה מחוץ לקופסה. נועזות. חוצפה. ערעור במוסכמות. לא ללכת עם הזרם. אולי אף להתמרד.

בסוף שאלתי: "האם לדעתכם יש כאן מישהו כזה בכיתה שיש לו את התכונות הללו? להפוך את העולםולשנות אותו?"

הסתכלתי עליהם. הם הסתכלו עליי. והמשכתי:

"לפני שאתם עונים לי, בואו נראה מהם התכונות שדרושות בכדי להפוך לנו את השיעור".

בצחוק ובהפתעה גילו התלמידים שהתכונות הדרושות בכדי להפוך את השיעור הם:

נועזות. חוצפה. ראש גדול. חכמת חיים. אומץ. חשיבה מחוץ לקופסה. ערעור במוסכמות. לא ללכת תמיד כמו כולם. להתמרד.

סיימתי ואמרתי:

" האם יש לנו בכיתה ילד כזה, שיש לו כוחות גדולים שבהם הוא יכול אם ירצה כמובן להשתמש בהם לטובה, להפוך לנו את העולם?".

מיד הוסטו המבטים אל עבר התלמיד המופרע, שמצדו אמנם היה נבוך, אבל לאט לאט התפשטה על פניו התובנה שמדברים עליו ושהוא בעצם מקבל כאן חתיכת מחמאה! אולי הגדולה ביותר שקיבל אי פעם בבית הספר.

הוא חייך במבוכה. ולא ידע כל כך מה לעשות עם הזרקור החיובי שהופנה אליו ורק שתק אבל ראיתי שבתוכו התחיל לבעור איזה משהו שונה ולא מוכר.

בסוף השיעור, אחרי שכולם הלכו, הוא ניגש אליי ושאל:

"המחנך, אתה באמת מאמין שאני יכול להפוך את העולם?".

הסתכלתי עליו בחזרה ואמרתי לו:

"האמת, אני לא יודע. אבל אתה יודע מה אני כן יודע? שאם יש מישהו מהכיתה הזו שיש לו את היכולת והכוח והחוצפה והעזות ללכת כנגד הזרם ולשנות את העולם, נראה לי שזה אתה!".

אין כאן הפי אנד. זה לא שבעקבות הניסוי החברתי הזה הוא פתאום התחיל להתנהג יפה. עדיין היו איתו מורכבויות. כמו שכשאתה נוטע שתיל או זרע באדמה, לוקח די הרבה זמן עד שאתה רואה תוצאות.

אחרי כמה שנים פגשתי את אותו התלמיד בטרמפיאדה. הוא כבר היה בכיתה ח'. בהתחלה כמעט שלא זיהיתי אותו. לאחר שניגש אליי והציג את עצמו, הזכיר ואמר לי:

"המחנך, שתדע, שאני עדיין זוכר איך אמרת לי, שאם יש מישהו שיכול להפוך את העולם זה אני".

זרעים עפים ברוח. ולפעמים הם נקלטים הרבה יותר מהר ממה שדמיינו לעצמנו

 וכשאנחנו זוכים לראות את זה, ללא ספק מדובר באחת מהמחזות היפים, המשמעותיים והמספקים ביותר שיש בעולם.

מחזה שמזכיר לי מדוע נכנסתי למקצוע ההוראה.

23/1/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub