עוד שבוע ימלאו לי 60. אני לא בטראומה ולא בהכחשה – אני מתרגשת!

שאלתי את עצמי מהן שישה דברים שהייתי אומרת לעצמי בת ה- 40 לו יכולתי. להלן ה"דובדבנים שבקצפת" שלי. אני אסירת תודה על היכולת לשתף אותם.

1. קחו על עצמכם משימת חיים: לתור אחר החוכמה. ל"עיסוק" זה אין תאריך תפוגה והוא רק משתפר עם הגיל. תמיד תרגישו מלאי חיים. להישאר צעיר פירושו להתרענן ולהתחדש!

2. היו כנים לחלוטין עם עצמכם. רציונליזציה היא כמו סידור הכיסאות על סיפון הטיטאניק: הספינה (=השקר הרציונלי) הזו עומדת לטבוע בכל מקרה, אז אין טעם לבזבז את הזמן! עשו את העבודה הנדרשת – בצעו שינוי, התנצלו, התאימו מחדש את מה שנדרש – ועשו זאת כעת!

3. הכירו בכך שהאתגרים שלנו אינם מקור לבושה. הם משמשים כתמרורים המכוונים אותנו אל הייעוד שלנו בחיים ולכן הם דווקא החוזקות שלנו! (זכרו: אנו מתחתנים עם שיעורי הבית שלנו או יולדים אותם...)

4. פתחו את הבית (מכל הכיוונים!). הכנסת אורחים היא הדרך הפשוטה ביותר לענווה וענווה היא הדרך לשמחה. כשנארח, נכיר סוגי אנשים שונים ונלמד להיות טובים יותר. שכחו מ"להיות מי שאתם" ובחרו להיות "הכי טובים שניתן להיות!"

5. היו פתוחים לחוויות. האזינו למוסיקה או נגנו. הריחו ושאפו לריאות ניחוחות נעימים. געו בטקסטורות (ובאנשים) שעושים לכם טוב. צחקו בקול רם! איכלו סוגים שונים של אוכל ותיהנו ממה שאתם אוכלים!

6. חפשו את הטוב והיופי בכל אדם שאתם פוגשים בדרך (בעיקר באנשים ה'קשים'). היכנסו לאינטראקציות עם אנשים מתוך מטרה של אחדות, אך לא אחידות. פירוש הדבר שעלינו לחפש מה שמאחד בינינו, לא מה שמפריד בינינו. לא חייבים להסכים או אפילו לחבב את 'האחרים'. לא חייבים לשים חותמת "כשר" על משהו שאתם חושבים שאינו כשר. אך באותה מידה, אין פירוש הדבר שניתן להדגיש את הרע, ללעוג, לבוז, לזלזל, לסרב להקשיב או לשלול את האנושיות של 'האחרים'. לכל אדם ואדם יש משהו ללמד אתכם. אל תחמיצו את ההזדמנות להתפתח!

מה הייתם אתם אומרים ל'אני' הצעיר שלכם? שתפו בתגובות להלן.