את צוחקת? או שאת כזאת תמימה, שאת מעזה בכלל להאמין שאת יכולה לעשות דבר כזה?

אני, באופן אישי, עברתי את עידן התמימות. כבר מזמן הפסקתי לענות לטלפון אחרי שעות הלימודים. אני יודעת שזה אף פעם לא בשבילי.

וזה בסדר. זה הזמן שלהן. הטלפון נותן להן חיוּת. הוא מחבר אותן כל הזמן לחברותיהן (כשהן לא הולכות לישון אצלן!), והחברות שלהן מאוד חשובות.

ואל תנסו אפילו לאלץ אותן לנצל את הזמן הזה להכנת שיעורי בית - הן תעשינה זאת בעצמן בכל מקרה, ברגע שיהיו מוכנות (מאוחר בלילה) - אלא אם כן הן רוצות את העזרה שלכם, כמובן. במקרה כזה, עליכם להבהיר שאתם זמינים בשעות הרבה יותר מוקדמות.

כמו הטבע, גם נערות לא סובלות רִיק

ועכשיו כשאתם רואים שאני מבינה אתכם, תנשמו עמוק. השאלה האמיתית היא: למה אנחנו רוצים בכלל לנהל את זמן הטלפון שלהן? זה לא שאם הן תדברנה פחות זמן בטלפון, תמצאו אותן מבלות במוזיאון ישראל או בתערוכת אמנות חשובה, או אפילו מתנדבות בארגון חסד (הן בטח עושות חלק מהדברים האלה בכל מקרה, לא על חשבון זמן הטלפון).

כמו הטבע, גם נערות לא סובלות רִיק. אם נגביל את זמן הטלפון שלהן, הן תמצאנה אלטרנטיבות אחרות. הן תפנינה למחשב (אם יש להן אופציה כזאת) על הסכנות הטבועות בו; הן תצאנה לקניונים – על הסכנות האחרות הטבועות בהם; ואלה עוד האלטרנטיבות הטובות וה"בריאות". אני לא צריכה לפרט לאילו צרות אמיתיות הנערות האלה עלולות להיכנס חס וחלילה – צרות שלצערנו יותר מדי קל למצוא.

ולא רק שהן תחפשנה איך למלא את הזמן (לא, הן לא תשכבנה לישון מוקדם יותר); באותה מידה הן תחפשנה דרך למלא גם את החלל הרגשי. הפטפוט התמידי בטלפון עם החברות שלהן, מהווה חיבור רגשי חשוב בשביל בנות הנעורים, ולא היינו רוצים שהן תמצאנה אותו במקום אחר.

כשאני מתבוננת סביבי על כל הסיכונים שבנות לוקחות, על ההתנהגויות קלות הראש שלהן (שהן לפעמים אפילו בעלות כוח הרס העצמי), על כל ההתמכרויות והבעיות האחרות שפוגעות בבני הנוער של ימינו, אני אסירת תודה על הטלפון.

אני שמחה שזה מה שהבנות שלי עושות. במקום לנסות להגביל את זמן הטלפון של המתבגרות שלנו, אנחנו צריכים לשקול את זה מול האפשרויות האחרות שעומדות בפניהן. מבט קצר אחד על העולם סביב, ותדעו שאין לכם על מה להתלונן. וחוץ מזה, בהשקעה קטנה מאוד, תוכלו לרכוש אטמי אוזניים איכותיים...