כולנו יודעים שאגוצנטריות - ההתמקדות באני - עומדת בדרכן של מערכות היחסים שלנו. כשאנחנו עסוקים וטרודים ברצונות ובצרכים שלנו, יהיה לנו קשה מאוד לדאוג באמת לזולת, להקשיב לו, להזדהות איתו; ובנסיבות כאלה, קשה - אם לא בלתי אפשרי - ליצור קשר עם אלוקים.

קיימים כלים רבים ושונים כדי לרכוש את מידת הענווה, וללמוד להתמקד במתרחש מחוצה לנו. רוב האסטרטגיות האלה עוסקות בהפחתת ה"אני". למען האמת, אפילו מסתם לדבר בלי להשתמש במילה "אני", כבר מגיעים למודעות רבה יותר (ולעתים אף מפחידה) לנושא. נסו את זה למשך שעה; נראה אתכם!

אבל הכלי שאני רוצה להציע כאן, הוא להימנע מלהיכנס לדברי הזולת בזמן השיחה. "לא להיכנס לדבריו?" שאלה חברה המומה שלי כשהצעתי לה לנסות את זה. "אבל אני ישראלית; זה לא גס, זאת פשוט שיחה נורמאלית."

בניסיון להמחיש את הטעות שאליה התרגלה, ציטטתי מתוך פרקי אבות, ברשימת שבעת הדברים שמאפיינים את האדם החכם (ה,ט) - "...ואינו נכנס לתוך דברי חברו".

התפרצות לדברי הזולת היא כל כולה אגו. היא אומרת שמה שיש לנו להגיד חשוב יותר ממה שיש להם להגיד

התפרצות לדברי הזולת היא כל כולה אגו. היא אומרת שמה שיש לנו להגיד, חשוב יותר ממה שיש להם להגיד. לא רק שזה 'מרומם' בצורה לא ראויה את המתפרץ, זה גם משפיל את המדבר ואת הדברים שאותם הוא מנסה לבטא – הם לא שווים שנטרח להקשיב להם עד הסוף; הוא או היא לא מספיק חשובים לי. אפילו אם זאת לא האמת, זה מה שאנחנו משדרים. הצרכים שלי, הרעיונות שלי, המחשבות שלי הם דומיננטיים, ולך הם מותירים רק מרחב קטן.

מישהו טען בפניי שאולי זה לא האגו שאשם, אלא חוסר סבלנות. אני לא אכנס עכשיו לדיון, איזו תכונת אופי שלילית עדיף שתהיה לנו; אבל אני סבורה שהמקור לחוסר סבלנות, נובע גם הוא מאנוכיות. וכך אנחנו חוזרים לטענה הראשונה שלנו - הזמן שלי ומה שיש לי לומר חשובים וקודמים לזמן שלך ולכל דבר שאולי היית רוצה להעביר.

היופי בתרגול של 'לא להיכנס לדברי הזולת' הוא שיש לנו הזדמנויות בלתי פוסקות לעבוד עליו. אנחנו כל היום משוחחים, ואנחנו יכולים לצמוח (או לא) בכל עת. זאת גם דרך קלה ויעילה לקבל מושגים על האגו שלנו - אנחנו יכולים לִצְפות בעצמנו ולתפוס את המעידות שלנו.

שלא תחשבו שזה קל – זה נראה פשוט, אך באמת זה אתגר אמיתי (במיוחד לישראלים). לא לקטוע את דבריו של בן-שיחנו בשום אופן, זאת הזדמנות מצוינת לצחוק על עצמנו כשאנחנו מתאמצים בכל הכוח לנשוך את הלשון ולחכות עוד רגע. בכל מקרה, הרווח מהשינוי הקטן הזה יכול להיות אדיר. זה ישנה את כל מערכות היחסים שלנו – אלה שחשובים לנו ירגישו שמקשיבים להם; היכולת שלנו לחשוב על הזולת תעמיק, ומידת ההתחשבות שלנו תגדל.

וכשבאמת נזיז את עצמנו מהמרכז, אולי סוף סוף יתפנה בנו מקום - גם בשביל אלוקים.