לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תקראו לי גברת ברוורמן

תקראו לי גברת ברוורמן

כשבני 20 קוראים לבני 50 בשמם הפרטי, יש בזה טעם לפגם. אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו לדבר אל מבוגרים בכבוד, הרבה יותר למען ילדינו מאשר למבוגרים אליהם הם פונים.

מאת

התקשרתי לא מזמן למשרד מסוים, ונעניתי על ידי הפקידה - בחורה צעירה שאני מכירה. "היי אמונה, מה נשמע?" היא שאלה. "תודה אמונה. אני אעביר את ההודעה", הבטיחה.

ובכן, בימים טרופים אלה, ראוי בהחלט להחמיא על כל מאמץ להעניק שירות טוב ללקוח, ומבחינה זו מגיע לבחורה הזאת 10+ על ידידותיות. עם זאת, היא בסך הכל בת עשרים וקצת, בגיל של הבנות שלי (וכנראה אפילו צעירה מחלקן). ממש לא אגזים אם אומר ש'הייתי יכולה להיות אמא שלה'.

אז אולי זה מסביר למה אני מרגישה לא נוח עם זה שהיא קראה לי בשמי הפרטי. זה נשמע לי קרוב מדי. "את עושה רושם מצוין," רציתי להגיד לה, "אבל ממתי נהיינו באותה רמה? חברות?"

תקראו לי מיושנת, אבל כשאני גדלתי כל ההורים של החברים שלי היו גברת ואדון – והם עדיין כאלה... אפילו אם הם היו רוצים אחרת. זה ממש לא עניין של אגו, ואנא, מי שלא מכיר אותי... אל תדמיינו אותי כאישה זקנה וכבודה שמרימה את האף! ובכל זאת נראה לי שכשבני 20 קוראים לבני 50 בשמם הפרטי, זה מעיד על חוסר גבולות ראויים.

אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, היא לא יכולה להרגיש כמה שהיא עדיין צריכה ללמוד ולגדול.

השאלה איננה אם מגיע לי הכבוד, והנושא הוא, במידה רבה, האישיות שלה. לא נראה לי שטוב לבחורה הזו לקרוא לי בשמי הפרטי. אני חושבת שזה מבלבל את ההבנה שלה לגבי עצמה. אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, אז היא לא יכולה להרגיש כמה שהיא עדיין צריכה ללמוד ולגדול. אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, היא לא תדע להעריך נכון את החוכמה והניסיון.

זה מוביל להפחתת הכבוד לעבר ולאלה שקדמו לנו.

וברמה האישית, לי זה נשמע צורם. אני לא מעמידה פנים שאני צעירה יותר ממה שאני. אני מתלבשת בהתאם לגילי ומנסה להתנהג בהתאם. אשמח למלא תפקיד אימהי בחייה של הנערה הזאת. אבל ידידות אמיתית – זה לא שייך. יותר מדי שנים, יותר מדי עבר, חיים ארוכים יותר ורחבים יותר.

למען האמת, גם היא לא מעוניינת בזה. היא לא חושבת באמת שאנחנו ידידות. פשוט, אף אחד לא לימד אותה את החשיבות של ההבדלים האלה. אף אחד לא לימד אותה באמת לכבד מבוגרים – ושחלק מהכבוד נוצר מתוך דיסטאנס.

אולי אלה ספיחים של "אל תבטח באף אחד מעל 30" משנות הששים. אולי זאת תוצאה של הורים שלא מבינים את תפקידם האמיתי מול ילדיהם, ולכן לא מעבירים לילדים את המסר שמבוגרים אחרים הם לא חברים שלהם. אני לא יודעת מה השורש, רק רואה את התוצאה במערכות יחסים מעוותות, יהירות וחוסר גבולות ראויים.

אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו – בכל הגילאים – לדבר אל מבוגרים בכבוד. למען ילדינו, אם לא למען המבוגרים שאליהם הם מדברים.

אם לא נעשה זאת, כולנו נפסיד. בינתיים, אני לא אתקשר למשרד ההוא כשהבחורה המדוברת עובדת שם... עדיין לא מצאתי את הדרך האדיבה והמנומסת לומר לה: "בשבילך, חביבתי, גברת ברוורמן."

8/11/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 17 תגובות ב-17 דיונים

(17) אנונימי, 31/1/2012 15:37

מסכימה עם המאמר

אני בת 20 ואותי מרגיז לשמוע פקידי שרות קוראים לי בשמי הפרטי כאילו אנחנו סוג של חברים... רק שלי אין בדיוק אלטרנטיבה אחרת, אני לא יכולה להיות גברת H או העלמה H, זה ישמע מידי מוזר.... חבל שאין איזה שהם תארים מקדימים כאלו ששמים גבולות ברורים בין הגילאים. בקוריאה למשל משתמשים במילה "שי" אחרי השם של האדם כדי להראות שאתם לא קרובים אליו עד כדי להשתמש בשם הפרטי, אנשים מבוגרים זה אג'ומה, אג'ושי.... בעיני זה יפה מאוד.

(16) רונן, 3/2/2010 17:33

לדעתי,זה לא הדבר הכי נחמד שפונים אליי כאדוני אך אני מכבד ומקבל זאת. אך למרות זאת יש כאלה שנחמד להם שפונים אליהם כאדוני או גברתי,אז נכון הדור של היום כבר לא מפגין כבוד כמו שהיה בעבר אבל כל אחד ודעתו.

(15) איתן, 19/11/2008 16:22

אכן,גם אני חושב שיש לקרוא לבוגרים יותר בתואר מקדים.
במקרה שהצגת,מדובר בשיחה בטלפון,ולא תמיד ניתן לזהות את גיל המדבר,וגם בכדי שלא תהיה טעות הפוכה,ז"א שתקרא לצעירה בתואר שלא מתאים לגילה.עדיף לדעתי שיהיה כפי שתארת שהיה במציאות,ובטח שלא לקחת אישית את הדבר.

(14) מירית, 15/11/2008 19:26

האמת כשקוראים לי בשמי הפרטי אני מרגישה צעירה יותר

(13) גברת אחת, 11/11/2008 03:30

עשינו את זה

אני מתגוררת בקהילה קטנה, וכאשר הבחנו שהילדים, שלא בשונה מבמקומות אחרים, מתייחסים למבוגרים בגובה העיניים, החלטנו להרגיל אותם לקרוא למבוגרים אדון, גברת או מקסימום אבא/אמא של... (ולא בשמם הפרטי). עברו מאז כ-5 שנים - והתוצאה מדהימה. זה השפיע על כל ההתייחסות למבוגרים, על הנכונות לקבל הערות וביקורת, ועל היכולת ללמוד מניסיונם. והביא הבנה שלמרות הקרבה (ויש הרבה קרבה), מבוגרים וילדים זה משהו אחר.
נכון שיותר קל לעשות את זה כשכל הקהילה פועלת יחד, אבל כל הורה יכול לעשות את החסד הזה לפחות עם ילדיו...

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub