התקשרתי לא מזמן למשרד מסוים, ונעניתי על ידי הפקידה - בחורה צעירה שאני מכירה. "היי אמונה, מה נשמע?" היא שאלה. "תודה אמונה. אני אעביר את ההודעה", הבטיחה.
ובכן, בימים טרופים אלה, ראוי בהחלט להחמיא על כל מאמץ להעניק שירות טוב ללקוח, ומבחינה זו מגיע לבחורה הזאת 10+ על ידידותיות. עם זאת, היא בסך הכל בת עשרים וקצת, בגיל של הבנות שלי (וכנראה אפילו צעירה מחלקן). ממש לא אגזים אם אומר ש'הייתי יכולה להיות אמא שלה'.
אז אולי זה מסביר למה אני מרגישה לא נוח עם זה שהיא קראה לי בשמי הפרטי. זה נשמע לי קרוב מדי. "את עושה רושם מצוין," רציתי להגיד לה, "אבל ממתי נהיינו באותה רמה? חברות?"
תקראו לי מיושנת, אבל כשאני גדלתי כל ההורים של החברים שלי היו גברת ואדון – והם עדיין כאלה... אפילו אם הם היו רוצים אחרת. זה ממש לא עניין של אגו, ואנא, מי שלא מכיר אותי... אל תדמיינו אותי כאישה זקנה וכבודה שמרימה את האף! ובכל זאת נראה לי שכשבני 20 קוראים לבני 50 בשמם הפרטי, זה מעיד על חוסר גבולות ראויים.
אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, היא לא יכולה להרגיש כמה שהיא עדיין צריכה ללמוד ולגדול.
השאלה איננה אם מגיע לי הכבוד, והנושא הוא, במידה רבה, האישיות שלה. לא נראה לי שטוב לבחורה הזו לקרוא לי בשמי הפרטי. אני חושבת שזה מבלבל את ההבנה שלה לגבי עצמה. אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, אז היא לא יכולה להרגיש כמה שהיא עדיין צריכה ללמוד ולגדול. אם היא חשה שוות ערך לאדם שגילו כפול משלה, היא לא תדע להעריך נכון את החוכמה והניסיון.
זה מוביל להפחתת הכבוד לעבר ולאלה שקדמו לנו.
וברמה האישית, לי זה נשמע צורם. אני לא מעמידה פנים שאני צעירה יותר ממה שאני. אני מתלבשת בהתאם לגילי ומנסה להתנהג בהתאם. אשמח למלא תפקיד אימהי בחייה של הנערה הזאת. אבל ידידות אמיתית – זה לא שייך. יותר מדי שנים, יותר מדי עבר, חיים ארוכים יותר ורחבים יותר.
למען האמת, גם היא לא מעוניינת בזה. היא לא חושבת באמת שאנחנו ידידות. פשוט, אף אחד לא לימד אותה את החשיבות של ההבדלים האלה. אף אחד לא לימד אותה באמת לכבד מבוגרים – ושחלק מהכבוד נוצר מתוך דיסטאנס.
אולי אלה ספיחים של "אל תבטח באף אחד מעל 30" משנות הששים. אולי זאת תוצאה של הורים שלא מבינים את תפקידם האמיתי מול ילדיהם, ולכן לא מעבירים לילדים את המסר שמבוגרים אחרים הם לא חברים שלהם. אני לא יודעת מה השורש, רק רואה את התוצאה במערכות יחסים מעוותות, יהירות וחוסר גבולות ראויים.
אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו – בכל הגילאים – לדבר אל מבוגרים בכבוד. למען ילדינו, אם לא למען המבוגרים שאליהם הם מדברים.
אם לא נעשה זאת, כולנו נפסיד. בינתיים, אני לא אתקשר למשרד ההוא כשהבחורה המדוברת עובדת שם... עדיין לא מצאתי את הדרך האדיבה והמנומסת לומר לה: "בשבילך, חביבתי, גברת ברוורמן."
(17) אנונימי, 31/1/2012 15:37
מסכימה עם המאמר
אני בת 20 ואותי מרגיז לשמוע פקידי שרות קוראים לי בשמי הפרטי כאילו אנחנו סוג של חברים... רק שלי אין בדיוק אלטרנטיבה אחרת, אני לא יכולה להיות גברת H או העלמה H, זה ישמע מידי מוזר.... חבל שאין איזה שהם תארים מקדימים כאלו ששמים גבולות ברורים בין הגילאים. בקוריאה למשל משתמשים במילה "שי" אחרי השם של האדם כדי להראות שאתם לא קרובים אליו עד כדי להשתמש בשם הפרטי, אנשים מבוגרים זה אג'ומה, אג'ושי.... בעיני זה יפה מאוד.
(16) רונן, 3/2/2010 17:33
לדעתי,זה לא הדבר הכי נחמד שפונים אליי כאדוני אך אני מכבד ומקבל זאת. אך למרות זאת יש כאלה שנחמד להם שפונים אליהם כאדוני או גברתי,אז נכון הדור של היום כבר לא מפגין כבוד כמו שהיה בעבר אבל כל אחד ודעתו.
(15) איתן, 19/11/2008 16:22
אכן,גם אני חושב שיש לקרוא לבוגרים יותר בתואר מקדים.
במקרה שהצגת,מדובר בשיחה בטלפון,ולא תמיד ניתן לזהות את גיל המדבר,וגם בכדי שלא תהיה טעות הפוכה,ז"א שתקרא לצעירה בתואר שלא מתאים לגילה.עדיף לדעתי שיהיה כפי שתארת שהיה במציאות,ובטח שלא לקחת אישית את הדבר.
(14) מירית, 15/11/2008 19:26
האמת כשקוראים לי בשמי הפרטי אני מרגישה צעירה יותר
(13) גברת אחת, 11/11/2008 03:30
עשינו את זה
אני מתגוררת בקהילה קטנה, וכאשר הבחנו שהילדים, שלא בשונה מבמקומות אחרים, מתייחסים למבוגרים בגובה העיניים, החלטנו להרגיל אותם לקרוא למבוגרים אדון, גברת או מקסימום אבא/אמא של... (ולא בשמם הפרטי). עברו מאז כ-5 שנים - והתוצאה מדהימה. זה השפיע על כל ההתייחסות למבוגרים, על הנכונות לקבל הערות וביקורת, ועל היכולת ללמוד מניסיונם. והביא הבנה שלמרות הקרבה (ויש הרבה קרבה), מבוגרים וילדים זה משהו אחר.
נכון שיותר קל לעשות את זה כשכל הקהילה פועלת יחד, אבל כל הורה יכול לעשות את החסד הזה לפחות עם ילדיו...
(12) , 11/11/2008 02:40
לשרון מתגובה 11 - יפה מאוד כתבת. תודה
(11) שרון, 10/11/2008 15:53
מגיבים יקרים, אינכם הבנתם כראוי את הכוונה
כותבת המאמר אינה מחפשת כבוד ואינה ששה להקרא גברת.
כוונתה היא שכאשר צעיר קורא למבוגר בשמו הפרטי הדבר מעיד על הצעיר שאינו עושה את ההבחנה. וזה משפיע לרעה עליו! כי הדבר מראה על ביטחון עצמי מופרז מה שימנע ממנו לתקן ולהשתפר.
כמו כן מי שיש לו ספק ולו הקל ביותר לגבי כותבת המאמר מוזמן לקרוא את יתר מאמריה.
למגיבה מס 9-אילנה- אשמח אם תפרטי מפני שאני חולק עליך.
(10) מ.ג, 10/11/2008 14:10
גברת ברוורמן
על פניו את צודקת, אבל אנחנו חיים במנטאליות שונה מזו שהייתה פעם. נכון שלא לכל אדם אפשר לקרוא בשמו אבל בין פקידה ללקוח הדבר לגיטימי.. כמו שכבר ציינו לפניי נכון להוסיף שם תואר לאדם שתפקידו או מעמדו אכן גבוה יחסית לפונה אליו כמו תלמיד ומורה, רב עיר ותושביו, הורים וילדים וכו''...
(9) אילנה, 10/11/2008 11:39
אולי זה התאים לזמנים אחרים
היום לבנות העשרים פלוס יש ניסיון חיים ויידע שאין למבוגרים. העולם השתנה. זה לא כמו פעם, שהיידע והניסיון היו רק אחרי שנים רבות. היום, להיפך: הצעירים יודעים הרבה יותר מהמבוגרים
(8) סימה רביד, 10/11/2008 09:59
כבוד למבוגרים - אמונה ברוורמן
איני מסכימה כי הכבוד ניתן באמצעות תארים כאלה ואחרים.
לכל אדם יש שם. שימוש בשמו הוא כבודו!.
דרך ארץ, נימוס, הקשבה, לכבד את האדם באשר הוא אדם...
גינונים חיצוניים לא תמיד הולכים יחד עם כבוד האדם.
ו-אני כותבת ממקום של סבתאות!!!.
(7) רבקה, 10/11/2008 05:02
תגובה ל-5
אשמח מאד לדעת היכן את מוצאת בוטות במה שאני כתבתי.
שאת לא מסכימה עם זה - בסדר, וזו זכותך המלאה.
אמנם קחי בחשבון שבגיל 22, מעט מאד דברים בעולם הזה יגרמו לך להרגיש זקנה, אבל אוקיי - את כותבת על תחושותייך כאן ועכשיו - וזה בסדר גמור. כעת זה לא מפריע לך, אך איש איננו יודע כיצד תרגישי עם זה בעוד 10-15 שנה - ק"ו שבגיל יותר גבוה.
אז גם אם את לא מסכימה כרגע (ואני מעריכה אותך על זה שאת כותבת את גילך) את אינך יכולה לדעת כיצד מרגישות נשים מבוגרות יותר, אז הדבקת הבוטות שלא במקומה היא לחלוטין מיותרת!!!!
(6) יעל, 10/11/2008 01:56
בהחלט מסכימה עם כותבת המאמר
ביהדות זה ידוע שדברים חיצוניים משפיעים על הדברים הפנימיים. למשל: כשאת מתלבשת לאירוע -נניח לחתונה- אפילו ההילוך שלך הוא אחר מאשר כשאת לבושה לניקוי הבית. כמאמר השיר: הבגד עושה את האדם. אם נפגוש בבנק אדם מעונב נתייחס אליו אחרת מאשר לאדם בג''ינס קרוע.
לפי מה שהבנתי מדבריה של הגברת- הענין הוא לא היא אישית ולא הכבוד שהיא מחפשת. הענין הוא דוקא- בן האדם מולך. אם ילד למשל יקרא למורה שלו- שרה זה יהיה שונה מאשר הוא קורא לה: המורה. כשילד פונה למורתו בשם מורה זה אומר שהוא מודע לתפקידה בחייו והוא מכבד אותה. גם אם הוא הוכרח לפנות אליה כך. זה נותן לו - באופן לא מודע- איזו התייחסות של כיבוד המבוגר. זה לא הענין אם אני מרגישה בנח שיקראו לי בשמי הפרטי או אם אני רוצה שיכבדו אותי. אלא יותר החינוך והלימוד שהפומאליות היא במקומה. שהיא הכרח כדי להכניס לחיינו קצת יותר כבוד כלפי האחר. והכבוד החיצוני מביא כבוד פנימי.
אם אני בוחרת לומר לחתן שלנו שיקרא לי בשמי הפרטי זה רק בגלל העובדה שזה יראה לו משונה שאבקש שיקרא לי גברת.
אבל בארה"ב- אותה אנו הישראלים כל כך אוהבים לחקות, על תכניותיה,זמריה,ומכשיריה-שם קוראים בשם המשפחה. "גברת בוורמן". אולי נלמד קצת מהם בדברים הטובים ולא בדברים הרעים?
(5) שמרית, 10/11/2008 01:10
איבדנו את הכבוד המינימלי..
למרות שאינני מכירה את המגיבות שאיתי,אני רוצה לציין שהנימה בה העברתן את תגובתכן ,מעט בוטה-אפרופו כבוד...
חן חן למחברת המאמר,אמת לאמיתה.
היום כבר אין שום הבדל ביו בת 25 לבת55 והדבר צורם,כל אחת /אחד חושבים שהם מנהלים את העולם ..כולם שכחו שיש אנשים שראויים למילה גברת /אדון..והם אלו המבוגרים שביננו..
אני בת 22,והחברות בנות ה-4 של ביתי בכורתי,קוראות לי גברת..ואני מאושרת,מלאת כבוד לאימותיהן.ולא,אינני מרגישה זקנה!!!
(4) לינה, 9/11/2008 10:30
גברת
אני בת 57 ולא מרגישה בנוח כשאנשים (מבוגרים) קוראים לי גברת. זה נשמע לי כבד. לעומת זאת, לא אקרא לאדם מבוגר בשמו, אלא בתוארו. בכל מקרה, החתנים והכלות קוראים לי בשמי הפרטי ואין לי עם זה בעיה.
(3) רבקה, 9/11/2008 10:00
אני דוקא מרגישה הפוך....
כמו תגובה 1, אני מרגישה שגב'' זה מזקין וגם מרחק.
כאשר קוראים לי בשמי הפרטי - זה משדר קרבה וידידות - וזה באמת נעים.
אז נכון, ישנו ביטוי כמו "אני לא חבר שלך שאתה קורא לי בשמי הפרטי", אבל דוקא בגלל שקריאה בשמי הפרטי משדרת חברות - זה מה שנותן תחושה טובה.
ובניגוד אלייך, כאשר מישהו קורא לי "גברת X", הרצון (וב"ה זה גם מגיע למעשה...) הוא לתקן ולומר "בבקשה, לא גברת אלא רבקה".
(2) ענבל, 9/11/2008 06:54
גברת מגונדרת
שלום אמונה או יותר נכון גב'' אמונה
צר לי לשמוע שאין לך מה להיות ידידתה של בחורה שיכולה להיות בתך ,
איני חושבת שגב'' הוא תואר כבוד מעומק הלב ולא דימוי חיצוני בלבד שלא מקרין לעומק העניין , לדעתי סיפור שאינו מדבר לאוכלוסיה שלנו כיום .
אולי וגם זה אולי כי ראיתי פה גם את הערתה של קוראת בת 60 שהעידה שכשקוראים לה גב'' היא מרגישה זקנה , אני גם חושבת כך.
(1) שירה, 9/11/2008 05:59
גברת
סליחה ,אני בת 60 ולא אוהבת את המילה גברת,מעדיפה את שמי הפרטי,גברת זה מזקין לא מכבד,אולי פעם זה היה כך, היום הכל השתנה.