אני זוכרת את אירועי גמר התיכון שלי. את אותן שעות אחר הצהריים החמות, ארוכות, ונאומים אפילו יותר ארוכים ויותר משעממים. הורים מלאי נוסטלגיה ותקווה. נערים ונערות נבוכים ומלאי חלומות. תקופה קשה שבאה אל סופה; "החיים האמיתיים" עומדים סוף-סוף להתחיל.

בני הנוער מגלים לעתים קרובות שחיי הבגרות כואבים וקשים. הם לא יכולים לחכות עד שתגיע הזדמנות לברוח מכל המחויבויות. אבל כשהבריחה מובילה לניסיונות אפילו קשים יותר וגדולים יותר, ימי התיכון ("החוויה הקשה" ממנה הם רצו לברוח) הופכים פתאום לזיכרון יקר, זיכרונם של ימים פשוטים בהם מישהו דאג לספק להם את כל צרכיהם. הילדים המתבגרים שלנו מתמרדים נגד התלות הזאת וכמהים לחזור אליה ברגע שהצליחו סוף-סוף לפתוח את הדלת.

אנחנו מתמרמרים על התלות ובו בזמן גם נהנים ממנה

מצב הרוח של ימות הקיץ החמים האלה מקביל לחוויית חג השבועות. בני ישראל במדבר היו כמו בני נוער חסרי עצמאות. המן ירד מהשמיים מדי יום והזין אותם, במאמץ מינימאלי ביותר מצידם (מזכיר לי את הילדים שלי עומדים מול המקרר הפתוח!), והם חיו מתוך מודעות מתמדת לתלות המוחלטת שלהם בקדוש ברוך הוא. ובאותה קביעות הם גם התמרדו נגדה - שוב, כמו בני נוער. כפי שקראתי באחד הספרים, על נער שצועק על אביו: "צא מהחיים שלי! אבל לפני זה אתה יכול בבקשה להקפיץ את אפרת ואותי לקניון?" כמו הילדים הגדלים שלנו, גם אנחנו, עם ישראל, מבולבלים. אנחנו מתמרמרים על התלות ובו בזמן גם נהנים ממנה.

אנחנו אמביוולנטיים באותה מידה כשמדובר ב"התחייבות", כשזה מגיע לקבלת התורה ולקבלת אחריות. רצינו את הפריבילגיות של חיי הבגרות, ועכשיו, כשקיבלנו אותן... עכשיו זה בידינו. עכשיו הבחירות היומיומיות משמעותיות באמת. עכשיו החיים שלנו הם תוצאה של המעשים שלנו, ואין אף אחד להאשים. אמא ואבא (קרי ה') נשמעים פתאום מצוין.

אם תביטו בפניהם של מתבגרים הנכנסים אל החיים, הבעות רבות חולפות בהם – גאווה ושמחה, חשש ודאגה. האם אצליח לעמוד בזה לבדי? אם תביטו בפניהם של היהודים בשבועות, תוכלו להבחין באותן הבעות.

האם אנחנו באמת רוצים את זכות החירות והעצמאות? האם אנחנו באמת מעוניינים בחופש הבחירה העצמית? האם אנחנו באמת רוצים להיות אחראים לבחירותינו? האם אנחנו רוצים שהבחירות שלנו ישפיעו?

הנשמות שלנו רוצות בהחלט. זאת בדיוק הנקודה של צמיחה ומשמעות בחיים האמיתיים. חג השבועות מציע לנו את ההזדמנות לקבל בברכה את האחריות על החיים. זו מסיבת הגמר – הזמן להתחיל במחזור חדש של החיים האמיתיים.