זה חייב לקרות. בכל שבת חתן או שבע ברכות, מישהו חייב להזכיר את העצה של הסבתא שלו לבני הזוג הטריים – "לא ללכת לישון כועסים". לא יודעת אם זה כלל שהיה מקובל על כל הסבתות, או שהסבתות משום מה אהבו להישאר ערות עד לשעות הקטנות של הלילה. לא ברור למה אנשים הנשואים באושר עדיין מוקירים את האמרה הזאת.

לי, זה לא נשמע כמו אסטרטגיה יעילה לחיי נישואים מוצלחים. בלילה, בעיות טריוויאליות נראות ענקיות. הדמעות, הצעקות, ההאשמות, כולן מתגברות יותר, וקשה להגיע להחלטה. בלילה –  מתייסרים בחזרה מתישה ומתמשכת על אותם הדברים, עד שהעייפות שמה קץ לשיחה.

לאור היום, רבים מהנושאים שנראו כל כך קריטיים בערב הקודם, שהיו בעלי חשיבות רגשית גדולה ומעוררי מחלוקת, נראים פתאום חסרי חשיבות. נראה כאילו הפער בין בני הזוג הצטמצם. או שהעוצמה הרגשית פחתה.

כולנו חווים את זה, משום שקיימת מציאות רגשית ורוחנית ששייכת דווקא לשעות היום. בכלל, המציאות של העולם משליכה רבות על רגשותינו ומצבנו האישי, וקשורה בקשר הדוק לפן הרוחני. על פי מחשבת ישראל, אין זה מקרה למשל, שפסח חל באביב. א-לוהים ברא את העולם בצורה כזאת, שהתחדשותו הגשמית של העולם תישק בצורה מורכבת ללידתו והתחדשותו של עמו; ואפילו מעבר לכך – האפשרות שלנו להשיג את החירות הרוחנית שעומדת ביסודו של חג הפסח, קלה וקרובה יותר בזמן הזה. מציאות רוחנית ומציאות גשמית חופפות בכוונה תחילה ופועלות יחד.

ל"צד האפל" שבנו יש יותר כוח בלילה. אנחנו פחות רציונליים, פחות רוחניים, יותר מפוחדים...

כך גם לגבי לילה ויום. זה לא רק הדמיון שגורם לנו לפחד בלילה. החשיכה ו"היצר הרע" שלנו קרובים וקשורים. ל"צד האפל" שבנו יש יותר כוח בלילה. אנחנו פחות רציונליים, פחות רוחניים, יותר מפוחדים ופחות יעילים וציבים.

ולעומת זאת, השחר מביא עמו תקווה ואופטימיות. המשיכה שלנו לטוב גוברת. אנחנו מלאי מרץ וחיוביים. זאת לא התנסות אישית ייחודית, אלא שיקוף של המציאות, ביטוי של הבריאה.

בהנחה שהעולם נראה עגום יותר בלילה – מבחינה גשמית, רוחנית ורגשית, סביר להניח שזה לא הזמן האידיאלי לפתרון בעיות זוגיות קשות. אנחנו מתבוססים בביצה של מתח, פחד ושליליות.

נראה שהדרך החכמה יותר תהיה דווקא לשכב לישון, ולשוב לבחון את הנושא בעין רעננה, בַּאור ובמצב הרוח של היום. אמנם נדרשת לשם כך שליטה עצמית, ואולי נרגיש שזה פחות מספק מבחינה רגשית. אולי זה לא מה שהסבתא אמרה, אבל זאת האסטרטגיה היותר שקולה והבוגרת יותר. זה המהלך המתואם ביותר לריתמוס של העולם.

לא משנה כמה עגמומית נקודת המבט שלנו בלילה, היום תמיד מביא עמו תקווה ואפשרויות חדשות. זוהי ברכה שהאל בנה והכניס לעולמו, כמו שכתוב בתהילים: "בערב ילין בכי, ולבֹּקר – רִנה". אנחנו צריכים לשמוח על ההזדמנות ולנצל אותה כראוי.

אני לא אומרת שטוב ללכת לישון מתוך כעס. אין ספק שהיה הרבה יותר טוב לא לכעוס בכלל! אבל אם אנחנו בכל זאת כועסים, או שאנחנו בעיצומה של מחלוקת עזה, הבחירה השפויה יותר,  והחכמה יותר (לדעתי לפחות, למרות שנים של שטיפת מוח לכיוון השני) תהיה להניח את הבעיה על השולחן עד לבוקר, ולתפוס שנת לילה טובה. ועל השינה, לפחות, אני בטוחה שכל סבתא הייתה ממליצה בחום.