לפני שנים, שאל בעלי קבוצה חדשה של תלמידים, מה הם חושבים שיכתבו על המצבה שלהם. "היא עשתה מלא סידורים!" פלטה אחת הנשים. כולנו גיחכנו.

אני חושבת שהיא אמרה את זה רק חצי בצחוק. ובמשך שנים רבות הרגשתי רק רחמים כלפי אותה אישה. חיים שעיקרם "לעשות סידורים". חיים שמסתכמים בכל מיני מטלות קטנות טכניות. הצבתי בינינו חיץ ברור – החיים שלי מלאי משמעות, ושלה... לא.

עכשיו, כשאני מבוגרת יותר ובעלת הרבה יותר ניסיון, אני חושבת שוב על האישה הזאת, ועל התגובה שלי כלפיה. ופתאום נראה לי ש'חיים של סידורים' יכולים להיות חיים מלאי משמעות; הכל תלוי במטרה הסופית.

אנחנו כל כך רגילים ללגלג על אותן נשים בסגנון שנות החמישים, שהכלים שלהן הבריקו כמו מראה (זה לא יוצא אותו דבר בצלחות חד פעמיות!). אבל אני חושבת שמה שגורם לנו לזלזל בהן, זה שניקוי הבית אינו מטרה בפני עצמה. עם זאת, הוא יכול להיות אמצעי למטרה מאוד חשובה. גם 'לעשות סידורים' יכול להיות אמצעי כזה. כל הקפיצות לטויס-אר-אס ולסופרפארם ולהיפר-שוק ולבנק ו...

'חיים של סידורים' יכולים להיות חיים מלאי משמעות; הכל תלוי במטרה הסופית.

מה אם אנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה נקי משום שאנחנו רואים אותו, כפי שאומרת התורה, כמקדש קטן, משכן לשכינה הקדושה? מה אם אנחנו רוצות שהוא יהיה נקי, כי ככה בני המשפחה שלנו ירגישו תחושת שלווה והנאה כשהם נכנסים הביתה? או שאנחנו מסוגלות להתרכז טוב יותר ברעיונות רוחניים כשהגשמיות סביבנו מאורגנת? ניקיון הבית יכול להפוך מפעולה שגרתית וארצית, לרוחנית - תלוי איך אנחנו מתייחסים אליו ומהי המטרה שלנו.

זה נכון גם לגבי הסידורים. האם אנחנו סתם נהנים "להרוג זמן", כי אין לנו משהו טוב יותר לעשות? האם זה הכיף של צריכת-יתר שמניע אותנו? סידורים הם חלק מתשתית הבית. ולעשות אותם, בייחוד כשהם לא בדיוק הפעילות החביבה עלינו, זו עשייה מלאת משמעות.

אנחנו צריכים להיזהר שלא לנצל את הרעיון הזה כדי לתרץ ולהצדיק מסעות אל הקניון – אם ה'סידורים' היומיים שלנו מרוכזים סביב קניית הצעקה האחרונה. ובכל זאת, אפשר להרחיב את הרעיון לכל השליחויות והפרטים ה'שוליים' שמרכיבים את החיים במשפחה גדלה ומתרחבת. הטיפול במשפחה מחייב יציאות לסתם רופאים ולרופאי שיניים ולאורתודנטים ולרופאי עור (אם נפרט רק חלק!). הוא דורש גם 'סידורים' בתוך הבית, כמו למלא טפסים: לטיול השנתי, ולרישום לחוגים וללימודים בתיכון ולקייטנות... הוא כולל גם שיחות עם מורים וטלפונים לבזק ולחברת החשמל. לא תמיד זה כיף, לא תמיד מלא משמעות כשלעצמו. אבל, אם עושים אותו מתוך רצון ערכי - כמו ביטוי של אהבה ודאגה למשפחות שלנו – אז הוא מתמלא משמעות.

הייתי יכולה להמשיך עוד ועוד. כשהילדים שלנו גדלים, גדלה איתם גם מנת השמחות המשפחתיות – בר-מצוות, חתונות – כולן דורשות תכנון, ארגון וכן – גם סידורים. האם חיים עמוסי פעילויות כאלה הם חסרי משמעות? לדעתי, לא.