התורה אומרת בבירור שהאישה צריכה להיות "עזר כנגדו" של בעלה. הפירוש הפשוט ביותר של הביטוי הזה הוא, שכאשר אמונותיו ומעשיו של הבעל נכונים, היא צריכה להיות לו לעזר, וכשהוא טועה, היא צריכה לעמוד מנגד ולכוונו בעדינות אל הכיוון הנכון.
בשום מקום בתורה לא כתוב שזה צריך להיות גם בכיוון ההפוך. לא חכמי התלמוד וגם לא החכמים שבאו אחריהם מציעים לבעלים לאמץ גישה דומה כלפי נשותיהם. ולמעשה, יש להיזהר מהתנהגות כזאת.
לפעמים אני מספרת לבעלי על חיכוכים שהיו לי עם חברה זאת או אחרת, ועל משהו שהיא עושה שאיננו נכון. "אז למה שלא תגידי לה את זה ישירות?" הוא שואל תמיד (ולא לומד מהניסיון). "שימי הכל על השולחן ותסגרו עניין."
"אצל נשים זה לא עובד ככה", אני מסבירה. "יהיו רגשות שליליים וטינה. אני אזיק יותר ממה שאועיל."
נשים פשוט רוצות תמיכה. אנחנו צריכות להרגיש שאלה שאנחנו אוהבות נמצאים "בצד שלנו", שהתמיכה שלהם "בלתי מוגבלת" ובין אם זה לטובתנו אם לאו, התמיכה הזו היא "לא ביקורתית".
מובן שגם לנשים יש חסרונות, מובן שאנחנו צריכות לצמוח ולהשתנות. אבל זה שבן הזוג (או כל אדם אחר שאנחנו אוהבות או שבו אנחנו בוטחות) מראה לנו את החסרונות האלה - זה רק מזיק. זה פוגע וחותר תחת המוטיבציה והרצון שלנו להשתנות. אנחנו מומרצות יותר לצמוח על בסיס בטוח ויציב של תמיכה ואהבה (אם לומר את האמת, אני חושבת שגם אצל הגברים זה ככה, במידה רבה!).
הדינמיקה ההרסנית הזאת פועלת לעתים קרובות בין בני זוג, בייחוד כשהגבר מנסה לבחון מצב באופן אובייקטיבי. עליו להבין, שכל עוד לא מונח על הכף משהו רציני מאוד, האנליזה הרציונלית היא רק נקודה צדדית. אנחנו רוצות לשמוע, "אני אוהב אותך ואני איתך...ויהי מה!" זה מקרב אותנו ויוצר פתיחות לרעיונות חדשים ונכונות להשתנות.
לביקורתיות ותקיפות יש השפעה הפוכה. אנחנו מתכנסות בתוכנו (כן ג'ון גריי מ"גברים ממאדים...", גם לנשים יכולות להיות מערות!) ללקק את פצעינו, ולחזק את התבניות השליליות של התנהגותנו.
נשים פשוט רגישות יותר. אפילו אני, שמתגאה ברציונליות שלי, זקוקה לתמיכה סובייקטיבית לחלוטין
הרעיון הזה מתאים לא רק לחיי הנישואין. הוא חל גם על מערכות יחסים בין חברים או בין הורים לילדיהם.
כהורים, אנחנו יכולים (לפעמים) לראות את הילדים שלנו באופן אובייקטיבי. אנחנו מבחינים בהתנהגויות שזקוקות לשינוי. וזה התפקיד שלנו. אבל, כשהילדים שלנו מעורבים באיזשהו מאבק עם מישהו אחר, אנחנו חייבים להטביע את הביקורת שלנו בגילויי תמיכה שופעים. הילדים שלנו, לא משנה מה גילם, צריכים לדעת שאנחנו מאמינים בהם ועומדים לצדם. הורים שבאופן קבוע מצדדים בבני המשפחה האחרים או בחברים או במוכר מהמכולת, כנגד הילדים שלהם, לא רק מזיקים לביטחון העצמי של ילדיהם אלא מעוררים ניכור.
נשים רגישות יותר. אפילו אני, שמתגאה ברציונליות שלי (זה בסדר להצהיר על זה בפומבי?), נרתעת מכל רמז מועיל לשינוי ההרגלים שלי, וזקוקה לתמיכה סובייקטיבית לחלוטין. אני חושבת שזה צרוב ב'תוכנה' שלנו. נשים רוצות – וצריכות – אהבה. רק אהבה.
כל שנה בסביבות ראש השנה, בעלי שואל אותי במה הוא צריך להתקדם. ואני מקריאה לו, בתקווה רבה, את הרשימה שלי – כלומר, את הדברים שמפריעים לי בהתנהגותו ואני מבקשת שישתדל לשפרם! אבל אני אף פעם לא שואלת אותו על מה אני צריכה לעבוד. והוא מספיק חכם כדי לא לנדב את המידע.
אני רוצה להאמין שאני לומדת וצומחת, שיש לי מוטיבציה חזקה לעשות זאת, בעקבות קריאת ספרים והאזנה לשיעורים. אני מקווה מאוד שאני באמת עובדת על עצמי ומתפתחת, כתגובה לקול הפנימי השכלי והטוב שלי, קולם של כל הדברים החשובים שלמדתי בכל חיי. אבל ממנו, מבן זוגי היקר, אני צריכה אהבה חסרת גבולות וגיבוי. אני יודעת שהוא בטוח רואה את החסרונות שלי. אבל, שלא כמוני, הוא שומר אותם לעצמו.
אולי נשים צריכות להיות חזקות יותר, פתוחות יותר לביקורת בונה, ופחות תלויות בתמיכה הרגשית מאלה שהן אוהבות. אבל זאת פשוט לא המציאות. אם יש לכם תלונות, פנו אל היצרן.
(15) אנונימי, 18/5/2011 23:12
מסכימה לגמרי!!!!!
לא משנה כמה החיים שלי יכולים להפתיע ולהפריע, תמיד הרגשתי חזקה כי יש לי משפחה שאוהבת אותי עם ולמרות החסרונות שלי, לא שלא נותנים לי ביקורת, להיפך מבקרים אותי, אבל באהבה רבה - בתקיפות אך אני מרגישה את האהבה הברורה שמתלווה לתוכחה. תמיד הרגשתי שאני ברת מזל כי למרות שאני חסרה בהרבה מובנים, המשפחה שלי אוהב אותי ותמיד תיהיה לצידי, זה סלע איתן ומשענת בשבילי. תמיד אני אומרת לאמא שלי שהדבר הכי חשוב לי בבן זוג- זה שהוא יקבל אותי כפי שאני, כי מהבית קיבלתי אהבה ללא תנאים, ואני לא חושבת שאני אוכל לחיות בלי זה. אין כמו אהבה בלי תנאי, מחזקת את הביטחון העצמי, ומצהירה שגם אם יש קשיים תמיד יש תקווה.
(14) ידידיה, 10/7/2010 19:53
אני לא חושב שיש מישהו שחסין מביקורת, גם האישה. כמובן שצריך לדעת איך ואיפה ומתי וכו', ולעשות זאת בצורה שלא תפגע או תשאיר את אח הצדדים טעון רגשית. אבל, אני לא מקבל את הנחת היסוד של כותבת המאמר. התפיסה, שנשים צריכות רק תמיכה ואהבה ומהמקום הזה יבוא השינוי, היא נאיבית ולא עומדת במבחן המציאות. לפעמים, מה לעשות, צריך פשוט לבוא ולומר :זה לא תקין (כמובן בצורה מכובדת ועניינית וכו')ושום תמיכה או אהבה לא יכולות לבוא במקום, הם צריכות לבוא ביחד עם הביקורת. המשפט המסיים :"אם יש לכם תלונות , פנו אל היצרן" נשמע לי יותר כמו הסרת אחריות מראש, מעין הצטדקות למה לנשים אי אפשר לומר שום מילה שתערער את ביטחונן העצמי...
(13) חלי, 15/12/2008 01:35
נו נו..
מה אומר ומה אדבר-
כל כמה שניסיתי לחשוב על הנושא, גיליתי כמה המחברת צודקת..
אבל, אישית "מערות" לא קיימות אצלי, אבל הערה כמו "בבקשה, מה שאני צריכה עכשיו זה תמיכה ולא ביקורת" מתקבלת אצל בעלי תמיד בהבנה ובהחלקת נושא מהירה.
כמדומני זו שיטה טובה יותר מאשר התכנסות לא מובנת ומתוחה.
(12) יעקב, 26/3/2008 18:48
תודה על המאמר, זה יפה מאוד כמו כל המאמרים שלך, בכל מקרה נראה לי שיש פה פירוש על פסוק ובנוסף כמין פסק הלכה שאולי היה צורך להתייעץ עם רב לפני כתיבתו. אני מתנצל על נימה הביקורתית שלי.
(11) ערן, 12/3/2008 17:21
תודה רבה חשוב לדעת,זה קשה מאד לנו הגברים-אבל נשתדל כי ככה זה,וזהו!
(10) אפרת, 6/3/2008 06:24
עם יד על הלב
איך זה שאין אף גבר ששולח תגובה המצדיקה באופן כל כך נחרץ את הנאמר , כמונו הנשים...??
האם לא נסחפנו והפכנו את מערך התגובות פה ל"קבוצת תמיכה" לקוטריות נשית אופיינית ?
(9) נ', 5/3/2008 03:28
חזק!
נכון ביותר, מסכימה עם כל מילה!..
(8) מיכאל, 2/3/2008 13:33
מכון ינר
www.ynr.co.il- ראוי להיכנב מוקד התנדבותי שעוזר לזוגות להגביר ולתקן את שלום הבית
(7) ללא שם, 1/3/2008 13:17
שפה ברורה
כל מילה נכונה על בשרי.בעלי כל השנים התיחס בבקורתיות צעקות חוסר סבלנות לשמוע אותי או סתם להיות עם הילדים קצת יותר וים אחד מצאתי את עצמי מאוהבת באדם שנתן לי את כל מה שחסר לי. מזל שיש לי קוים אדומים ברורים אך היום אין לי כמעט צורך בקשר עם בעלי והוא אפילו עזב את הבית במטרה שאני אשבר אבל אני רק מגלה כמה אני לא צריכה אותו יותר . כל מה שנלחמתי שיהיה כל השנים אין לי בו צורך עוד כי ההערכה העצמית שלי כל כך חזקה היום. כל זה כתבתי רק כדי שהגברים ילמדו שהערכה ותשומת לב הם צורך בלתי בסיסי של אשה מבעלה . לכל הסקרנים הקשר האפלטוני ההוא נפסק .
(6) , 28/2/2008 15:02
כמה שזה נכון
בדיוק מה שאמרתי אתמול לבעלי
(5) דן בן יעקב, 25/2/2008 13:27
יש ביקורת חיובית
את תובנות המאמר סיכמו חז"ל במשפט אחד :אשה ( חכמה ) עושה רצון בעלה !
והכוונה : שהיא מכוונת את הרצון של בעלה, כך שילך וישתפר, ולא כפי הפירוש המצוי, שעל האשה להיות שיפחת האיש.
(4) יעל כהן, 25/2/2008 09:24
תגובה
על זה נאמר ויש גם שיר אשה בונה אשה הורסת
אשה נבונה יכולה לסדר את כל הענינים בצורה חכמה ונבונה וגם להרגיש שהראש שלה מעל פני המים
(3) אנונימי, 25/2/2008 09:00
ככ פשוט ככ נכון
(2) אנונימי, 25/2/2008 02:02
טעות בקונספט !!!
צר לי , בדרך כלל דבריך מושכלים , אך הפעם נתת לרגש להוביל אותך.
אין כל שוני בין הגבר לאישה בעניין זה. גם גברים שונאים ביקורת מתמדת , תהה עדינה ככל שתהה. אין כל לגיטימיות לדרישה לקבלת אהבה נטו מצד האישה ללא כל ביקורת אם היא לא מתכוונת להחזיר באותה מטבע בדיוק ואולי אף באופן עדין יותר...
צאי וחישבי, מדוע מטבעות לשון כגון : "כלאפטא" , נאמרים ע"י גברים ואין מטבע לשון שכזה הנאמר ע"י נשים כלפי הגברים שלהם.
זו הצורה הקיצונית ביותר שבה הגבר מסוגל לשלול את הלגיטימיות להערות וביקורת "עדינה" כלפיו. אותה עדינות איננה יכולה להאמד באותן אמות מידה אצל הגבר והאישה ולכן מביאה לשתי תוצאות:
1.האישה מגיבה ומבקרת באומדן "עדין" לפי אמות המידה שלה , אך נתפסת כמגזימה ו"כלפטא".
2.האישה מסתגרת בתוך כללים כגון דא , האמורים במאמר שלך , הנותנים לגיטימציה לביקורת ללא כל סייג.
האם התוצר של הנ"ל לא מזכיר לך אמירות כגון "האישה תמיד צודקת" ??
כשהיא רשאית לבקר אך לא להיות מבוקרת , נוצרת פוזיציה לא טבעית של "תמיד צודקת".
תתפלאי , כמו שאישה לא רוצה להרגיש שבן זוגה תמיד צודק, מושלם ואף פעם לא טועה ולכן איננו ראוי לביקורת , כך גם הח'ברה ממאדים .
רק אהבה תביא אהבה...
(1) רחלי, 24/2/2008 09:37
היתחסות
מאוד אהבתי לקרא את אבל יש גבול לפעמים על הביטוים שהבעל אומר כלפי האישה וזה נכון שאישה מקבלת פחות פירגון ויותר ביקורת