קראתי לאחרונה על תופעה חדשה (או שמא ישנה) של הטרדות חברתיות על רקע הבגדים בהם מגיעים ילדים לבתי הספר. האם לא עברנו מעט את הגבול כשהגענו למצב בו אנחנו צריכים לחשוש מהצקות על רקע בגדים?

מדובר בבעיה המצויה בעיקר בתיכונים ובחטיבות הביניים. לא מספיק שהורים שעובדים קשה למחייתם מבזבזים חצי מהמשכורת שלהם על בגדים אופנתיים לילדים (שלא נזכיר את הזמן היקר שהם מבזבזים בהתרוצצויות לחפש אחריהם), הם חייבים להיות מהמותגים הנכונים.

כל כך מגוחך, שדווקא בני נוער שמודיעים לכולם שהם עושים בדיוק 'מה שבא להם' ולא נכנעים למוסכמות חברתיות, הם דווקא הקונפורמיסטים הגדולים מכולם. כולם חייבים להתלבש אותו הדבר – במה שהחבר'ה חושבים שהוא 'קוּל'. ברגע שמבינים את זה, נופל אחד הטיעונים החזקים ביותר נגד תלבושת אחידה בבתי הספר - הטענה שהבגדים מהווים ביטוי לאישיותו הייחודית של כל תלמיד. תעמדו בשער בית ספר תיכון בסוף יום לימודים, ונסו לבחון ברצינות את התיאוריה הנ"ל.

הייתי מרחיקה לכת אפילו יותר. אולי תסבירו לי למה בדיוק הבגדים צריכים לבטא את אישיותו הייחודית של התלמיד? לא נראה לכם שדווקא ההתנהגות שלהם צריכה לבטא אותה? האם לא המעשים, האופי ובעצם הנשמות שלהם צריכים לשקף את הייחודיות האמיתית שבכל אחד ואחד?

באופן פרדוכסאלי, נראה שהאישיות באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר דווקא בבתי ספר שבהם לובשים תלבושת אחידה

באופן פרדוכסאלי, נראה שהאישיות באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר דווקא בבתי ספר שבהם לובשים תלבושת אחידה. ברגע שייחודיותו של התלמיד כבר לא מתבטאת בבגדים שהוא לובש, מוטל על תכונות האופי שלו לעשות את זה. הרבה יותר קל לראות מי מתייחס יפה לחבריו, מי מתאמץ, ידו של מי מונפת באוויר ומי שמח לעזור, כשהם לא מוסתרים תחת בגדים הזועקים לכל עבר: "תסתכלו עליי!".

וזה לקח חשוב לכולם. אם לא צריכים לבזבז כל כך הרבה אנרגיה כדי לקנות ולהחליט מה ללבוש בבוקר, אפשר לכוון אותה לדברים חשובים יותר, כמו... לישון עוד כמה דקות, וברצינות - כמו פיתוח האישיות, כמו לימוד, כמו יותר עזרה בבית.

כמות הזמן והאנרגיה שכולנו משקיעים בהופעה החיצונית פשוט מזעזעת. תכפילו אותה לפחות במאה כדי לדמיין את חייהם של המתבגרים. נראה לי שהגיע הזמן להוציא מהחוק ולסלק מהבתים שלנו - ומכל המקומות הציבוריים - משקלים ומראות. אני מאמינה שכאשר אנחנו מתעקשים על תלבושת אחידה בבתי הספר, אנחנו משחררים את הילדים שלנו מלחץ חברתי אדיר. אפילו אם הם לא מרוצים, הם מרוויחים.

מאמר שקראתי בנושא טוען שבנות עלולות לנתק חברוּת, רק בגלל בחירת בגדים עלובה של השנייה. אפילו מדורי האופנה לא מעודדים קיצוניות כזאת. האם ככה אנחנו רוצים באמת לגדל את הילדים שלנו?

אני אסירת תודה שבנותיי לובשות תלבושת אחידה. זה חוסך זמן, זה מקל על הארנק והכי חשוב, זה יותר קל להן. האם לא כל האימהות והאבות היו רוצים את זה בשביל הילדים שלהם? זה תלוי בנו – ללחוץ על בתי הספר לא להתרשם יותר מידי ממחאת התלמידים. הרווח הגדול כל כך באישיות, בשלוות הנפש ובצמיחה האישית, שווה את זה.