אני מסכימה עם העיקרון החינוכי שחשוב לשבח את המעשה עצמו ולא את הילד. לא אומרים, "את ציירת נהדרת". אלא אומרים, "איזה יופי השתמשת בצבעים האלה, ובכל כך הרבה גוונים מאירים!"

 לא אומרים "אתה גאון". אומרים "אני שמחה לראות כמה התאמצת ללמוד למבחן", או "השם נתן לך כזה ראש טוב".

באופן כללי, יש לי יחס חיובי לדעה שזה אמור לחול גם על ההתייחסות שלנו למראה החיצוני. אנו לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) יתמקדו יותר מדי בחיצוניות. לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) ישקיעו זמן מוגזם במראה שלהם. וגם לא רוצים שהילדים שלנו (בעיקר הבנות) יתגאו במתנת שמים שהם לא עשו שום מאמץ כדי להשיג.

אבל אולי זה עשוי להיטיב להם.

האם אפשר לנתק אותם לחלוטין מהעולם הסובב אותם ומהדגש שהוא שם על מראה חיצוני? ויותר מזה: אולי זה לא רעיון מודרני לחלוטין, אלא משהו מובנה בחוֹמרה של האישה. אחרי הכל, מצווה על הבעל לשמח את אשתו בחגים בקניית בגד או תכשיט (לא, סיר חדש זה ממש לא זה).

על הבעל לשמח את אשתו בקניית בגד או תכשיט.

התלמוד אומר שבחתונה צריכים לשבח במפורש את יופייה של הכלה (זה לא סותר שבחים על אישיותה). אנחנו יוצאים מגדרנו כדי להעריך את יופיה של הכלה ככל האפשר בפני חתנה, לא רק בחתונה אלא לאורך כל חיי הנישואין.

אם בעלי חוזר הביתה ומשבח את הצניעות שלי, או את ההשקעה שלי בהכנות לאורחים, או אפילו את יכולת העמידה שלי בזמנים, בוודאי אשמח שהוא מעריך אותי. אבל אם הוא לא יגיד לי גם כמה אני נראית טוב, אתאכזב. ייווצר לי חסר, איזשהו ספק עצמי. ונראה לי שרוב הנשים הן כאלה. אולי לא היינו רוצות להיות כך, אבל הרצון שלנו לא משנה את המציאות. כך ברא השם את האישה (ולא תעשיית הפרסומות).

לאחר חורבן בית המקדש השני בירושלים, גזרו חכמינו ז"ל הגבלות רבות כדי לבטא את תחושת האבל והגלות. אבל הם קבעו בבירור, שבעוד יש הנהגות של קלות דעת שאסורות, מוצרי איפור וטיפוח לנשים יכולים וצריכים להמשיך להימכר.

כשאנו מחמיאים לבנותנו על המראה שלהן, חשוב לאזן זאת במחמאות על תכונות אופי חיוביות. אולי אפילו נרצה להקדיש משקל יתר לכיוון המידות הטובות, אשר באות מתוך בחירה ומהותיות יותר. אבל כשהן מתבגרות, המראה שלהן הוא בעל חשיבות יתר בשבילן, ואנו צריכים לגלות רגישות לנושא הזה. נערות בגילאי העשרה, במיוחד, זקוקות להמון אישורים וחיזוקים. אם הן לא מקבלות  אותם מהוריהן, הן עלולות, חלילה, לחפש אותם במקומות בלתי ראויים (בעלים שימו לב: זה גם סיכון לנשים!).

מובן שחשוב יותר להיות בעלי מידות טובות. אבל אין כאן סתירה. אפשר להיות גם טובים וגם יפים. לא יופי של כוכבי קולנוע או דוגמניות, לא כדי להתאים לעמוד השער ב"לאשה"; כל אחת יכולה להיות יפה בדרכה שלה. לא רק הנשמות שלנו, לא רק הפְּנים – גם הפָּנים!

זהו איזון שכולנו צריכים להכיר בו, וגם ילדינו – כן, גם בנותינו – יכולים להבין את זה בצורה הנכונה.