רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

בוקר טוב! (עם עזרה של כמה צעקות...)

ד׳ באייר ה׳תשס״ז ד׳ באייר ה׳תשס״ז 22/04/2007 | מאת אמונה ברוורמן

הייתם מאמינים שיש אמהות שאפילו מספיקות ללמוד עם הילדים שלהן בבוקר, לפני שהם הולכים לבית הספר?

יצא לי לראות פרסומת בה מראים אמא מרוצה הופכת חביתיות, סוחטת מיץ תפוזים טרי ומחייכת בעליזות כשילדיה בהירי העיניים (וקוצני הראש) אוכלים בנימוס את ארוחת הבוקר שלהם, מצחצחים את שיניהם (עם משחת שיניים, לא פחות!) ואז לוקחים את ילקוטיהם המאורגנים מראש כדי לצעוד בניחותא אל מחוץ לדלת בדרכם לבית הספר, לכל הפחות חמש דקות לפני הזמן. הם בטח גם אמרו לאמא שלהם תודה רבה.

פרסומת דמיונית זו ללא כל ספק מעוררת (לפחות אצלי) באופן פרובוקטיבי חריקות שיניים וביטויים שאינם מתאימים לפורום זה.

בוקר אופייני יותר כולל בדרך כלל השכמה של ילדים עייפים ומקטרים שאינם מפגינים להיטות רבה ללכת לבית הספר. כמה מהם מבטאים את חוסר הרצון הזה בהתהפכות לצד השני וחזרה לשינה, וכך מוקדשות דקות יקרות נוספות להשכמה חוזרת.

אף פעם אין בבית את דגני הבוקר הרצויים למרות 11 הסוגים שיש בארון. אף אחד לא מביא סנדוויצ'ים עם טונה לארוחת עשר. נגמרה לנו הפיצה הקפואה וחמאת בוטנים הוצאה מהחוק (מתי השתלטה אלרגיה לבוטנים על העולם?). בת אחת לא מסכימה להשאיל לאחותה את הסוודר, וילדה אחת מתארגנת תמיד באיטיות, ומעוררת תגובות כעוסות מצד אחיה ועוד כמה ביטויים שאי אפשר להעלות על הכתב מצד אימה.

נכון שיש טכניקות שחוסכות זמן, אבל הנושא האמיתי זו הגישה.

כשכולם סוף-סוף במכונית, שיניהם מצוחצחות (עם או בלי משחת שיניים), שקט חמוץ משתרר ומופר רק כדי לריב על איזה שיר להדליק. בדרך כלל אחרי זה מגיעה רשימה ארוכה של פריטים שנשכחו בבית (ארוחת עשר אחת, שכפול קריטי, מחברת חשובה) כמו גם רשימה של כלי כתיבה שהיו חייבים לקנות כבר אתמול.

איך שורדת האמא הממוצעת? נכון שיש טכניקות שחוסכות זמן: להכין הכל מראש בלילה הקודם (שמעתי שיש ילדים שאפילו ישנים בתלבושת האחידה שלהם!), להכין רשימות של מה צריך לעשות, להעביר מטלות ואחריות לילדים. כל המאמצים האלה עוזרים. אבל הנושא האמיתי זו הגישה.

אני גרה במקום שבו התחבורה אינה סדירה, ועלי להסיע בעצמי את הילדים למוסדות החינוך שלהם מדי יום. הייתי רוצה כל כך שהאינטראקציה שלנו בבוקר תהיה חיובית. הייתי רוצה שהם יצאו לבית הספר בהרגשה שהם אהובים, שיש להם גב ושיהיה נפלא לחזור הביתה בסופו של היום!

לפעמים מועיל לקום מוקדם יותר מהילדים (מה שבדרך כלל לא מצליח, כי דווקא באותו יום גם הם מחליטים לקום מוקדם) ולהתחזק במנת קפאין מוקדמת.

אבל בסופו של דבר זהו אתגר כמו כל האתגרים – מבחן של רצון וסבלנות, שדורש מיקוד מתמיד במטרה הסופית. אנחנו צריכות להגיע להחלטה על חשיבות היחסים בינינו לבין ילדינו, החלטה שתגבור על העייפות והתסכול האישיים שלנו. אנחנו מוכרחים להיות הבוגרים, למרות עוצמתו של הפיתוי להתנהג בצורה ילדותית.

אנחנו מוכרחים להיות רגועים, סבלניים וידידותיים, לא משנה מה עוצמת הפרובוקציה. יש לנו בבקרים זמן מוגבל מאוד להיות עם הילדים, ואנחנו צריכים להשתמש בו באופן יעיל.

הייתי ממליצה על דגני בוקר על פני ביצים וטוסטים, אם זה מביא לשינוי בגישה ויוצר הורים ממהרים קצת פחות (אצלנו בבית, אנחנו מוסיפים תפילת הודיה מיוחדת על המצאתן של עוגות קפואות ומיקרוגל). נסו לחייך המון – חייכו כשאתם מתעלמים ממריבה, חייכו כשאתם מובילים את הילדים אל הדלת וחייכו כשאתם חוזרים להביא אישורים שנשכחו.

יש בקרים שזה באמת לא קל. אחת המורות שלי אמרה שהיא מנצלת את הבוקר, כשכולם יושבים יחד, כדי לחזור על כמה רעיונות חינוכיים חשובים. זה נשגב מבינתי. אני פשוט אסירת תודה אם אני לא צועקת. כל יום של רוגע הוא הישג אמיתי.

יש ימים שבהם לוקח זמן רב יותר להעיר את כולם. יש ימים שבהם המריבות יותר שכיחות, יותר מתמשכות. כל יום, לא משנה מה קרה, אני נפרדת מהילדים היוצאים מהמכונית (ולפני שהם טורקים את הדלת) בברכת: "שיהיה לכם יום נפלא. תזכרו, א-לוהים אוהב אתכם. למדו תורה ועשו חסד. תהיו בשמחה." ואז, גם אני מנסה לפעול על פי אותה עצה.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן