לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מרגישים את הדממה

מרגישים את הדממה

אם אנחנו לא מסוגלים להעניק לבני-הזוג שלנו זמן לשיחה, סדרי העדיפות שלנו כנראה מוטעים.

מאת

קראתי לא מזמן מאמר העוסק בבעיה שהצטרפה לרשימה של בעיות המאפיינות את חיי הנישואין בימינו: "התמודדות עם השטח המת: בני זוג עייפים מכדי לדבר". אם אנחנו יותר מדי עייפים מכדי לשוחח עם בני הזוג שלנו, זו בהחלט בעיה שתקשה עלינו 'לתחזק' את חיי הנישואין (לפעמים פשוט צריכים לבטא במילים את המובן מאליו!).

אמנם יש זוגות שמנסים לפצות עצמם במגע פיזי לאורך היום, אבל זה לא מספיק. בדרך כלל כאשר אנחנו מדברים על בעיות תקשורת בנישואין, אנחנו מניחים שלכל הפחות קיימת איזושהי תקשורת שתשמש כנקודת פתיחה!

לא משנה מהם האילוצים הכלכליים שלכם. לא משנה מה הצרכים האינטלקטואלים שלכם, או אפילו מהם גבולות היכולת שלכם. יתכן שאתם פשוט יותר מדי עייפים מכדי לשוחח עם בני הזוג שלכם, אבל חוסר תקשורת מעביר מסר אחד, ברור וחזק: הוא או היא אינם עומדים בראש סולם העדיפויות שלכם.

התירוצים אינם רלוונטיים... השותף שלכם פשוט מרגיש את הדממה.

כל בחירה שאנחנו עושים באה על חשבון משהו אחר. בשלב כלשהו של ניתוח העלות-רווח שאנו עורכים, אנחנו מוכרחים להחליט שהמחיר גבוה מדי, או שהנישואין שלנו לא ישרדו.

אני לא רוצה להגיד שאין אפשרות לפשרות. בטוח שתוכלו למצוא לעצמכם כמה דקות כדי לשוחח ולהשלים את הדקות האלה אחר כך. רק אל תדחסו אותן בתוך ערב ארוך של בישול, ניקיון, כביסה, חשבונות ושיעורי בית. אתם לא שותפים עסקיים.

נישואין זקוקים לזמן כדי לשרוד, ולא רק כדי לשרוד אלא אפילו לשגשג ולפרוח. הם זקוקים ל'זמן איכות' ו'לזמן כמות'.

כן, בן-הזוג יכול להסתדר, אבל האם 'להסתדר' זאת המטרה?

באותו מאמר, תוארו זוגות שמצאו לעצמם זמן לשיחה אחרי ארוחת הערב. סביר בהחלט שהרגע שבו אנחנו נכנסים הביתה אינו הזמן המוצלח ביותר לתקשורת זוגית. בכל אופן, חשוב להפוך את ה'יחד' של אחרי הארוחה לריטואל ממוסד – הליכה קצרה, תה מתורבת (או יין) ועוגיות – לפעמים זאת ההפסקה שלנו מהמרוץ המטורף של עבודה ומשפחה.

העבודה יכולה להיות מושכת ומפתה. היא עלולה להיות תובענית ומטרידה. ולכן נדרש מאיתנו מאמץ רציני כדי לתקן את המיקוד.

"הוא אדם מבוגר", את אומרת לעצמך. "הוא יכול להסתדר גם בלי יותר מדי תשומת לב".

כן, הוא יכול להסתדר, אבל האם המטרה היא 'להסתדר'?

"היא צריכה להתבגר", הוא מתלונן. "אני יותר מדי עייף ועסוק בלהביא פרנסה". גם מבוגרים זקוקים לגילויי אהבה ודאגה. אם הם לא מקבלים את זה מבני הזוג שלהם, התוצאות עלולות להיות חמורות מאוד.

אולי זה נשמע כאילו שאני מגזימה. בכל אופן, אם אנחנו לא מסוגלים להעניק לבני הזוג שלנו את התקשורת הבסיסית ביותר והחיונית כל כך לבניית קשר, סדרי העדיפות שלנו מוטעים. התופעה הזאת הופכת להיות בעיה נרחבת, והייתי רוצה למנוע קרבנות נוספים.

אז שתו יותר קפה, נמנמו לכמה דקות (אומרים שזה גם בריא יותר ללב), עשו מה שצריך כדי להפחית את הלחץ ולהיות זמינים יותר לבני הזוג שלכם. אולי בסופו של דבר תגלו שמה שאתם עייפים מכדי לעשות, הוא הדבר שייתן לכם הכי הרבה מרץ.

 

24/3/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) כללי, 16/3/2008 08:55

בלי מילים

תמיד ניסיתי ליזום שיחה והוא התנגד. או העליב שהוא כבר יודע מה אני הולכת להגיד ואו לא רצה להקשיב ועוד כאלה . התוצאה היום שאנו חיים בבתים נפרדים. כי ללא קשר שיאשי אין חיים זוגיים

(3) כריסטינה, 18/4/2007 17:53

למה לאלץ,אהבה זה לא בכוח

כשאוהבים אז דברים באים לבד,כן יש תקופות אבל הן עוברות,אבל כשזה מגיע לתקופה ארוכה של מן "דממה" לדעתי צריך לעוף...אין אהבה בלי תקשורת...מה זההה

(2) אורה, 27/3/2007 06:09

זה סימן שחייבים לדבר!

דווקא הריחוק ביחסים כעולה מתגובתך אייל, מדגיש את הצורך בתקשורת פתוחה.בהתחלה עצם קיום השיחות ותוכנן יראו מאולצים ואולי אף בלתי נעימים ועם זאת בטוחני שיש אפשרות להחזיר את הקסם לקשר (הרי פעם השתוקקתם לשהות המשותפת לא? הרי בחרתם להקים ביחד בית).
"הדרך ארוכה ומפותלת אך בסופה בית וגם דלת",בהצלחה!

(1) אייל, 26/3/2007 11:05

ומה אם פשוט כבר אין על מה לדבר או מה לספר?

או שפשוט לא ממש רוצים לדבר עם בת/בן הזוג כי כבר יודעים וצופים את התשובה/התגובה וממש אין חשק לזה?

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub