אני יושבת בבית קפה במדרחוב – חם בחוץ – אני מתבוננת סביבי ושמה לב שנראה כאילו רוב הנשים בבית הקפה, וגם אלה שמסתובבות בחוץ, שכחו להתלבש הבוקר. או זה, או שהן קנו את הבגדים שלהן במחלקה הלא נכונה.

מה קורה פה?

קראתי לא מזמן מאמר שמתאר את הקשיים שבהם נתקלות נשות עסקים, כשהן מנסות להקנות את רזי המקצוע לעובדות צעירות חדשות או לאלה הנתונות תחת מרותן. נראה שלבנות הצעירות האלה אין שום מודעות לכך שמי שרוצה להציג את עצמו ב'סגנון עסקי', צריך להקדיש תשומת לב לדרך בה הוא מתלבש.

אחת ההנחות הבסיסיות והיסודיות ביותר של התנועה הפמיניסטית הייתה, שנשים רוצות שיתייחסו אליהן כאל בני אדם ולא כאובייקטים. זאת מטרה נעלה ובהחלט גם מטרה יהודית, אבל התורה מוסיפה לנו גם כלי הכרחי למימוש השאיפה הזאת – מי שרוצָה שיתייחסו אליה כאל אדם, צריכה גם להתלבש כך. ובמלים אחרות, אם את לא רוצה שיתייחסו אליך כמו לאובייקט, אז אל תתלבשי כמו אובייקט.

מחקר אחרי מחקר מגלים שנשים שלובשות לבוש פרובוקטיבי במקום עבודתן, לא זוכות שם ליחס שוויוני. לא לוקחים אותן ברצינות.

הדרך הכי פשוטה היא להאשים את הגברים. גישה בוגרת ובריאה יותר היא, שכל אחד ייקח אחריות על עצמו. לא נשמע לכם הגיוני יותר? נשים שרוצות שיתייחסו אליהן כאל בעלות מעמד שווה, חייבות להראות קודם כל שהן מתייחסות לעצמן ברצינות.

אילו גבר העובד במשרד עורכי דין ידוע, היה מגיע לעבודה במכנסי ברמודה וחולצת טריקו, הוא היה צריך לקחת בחשבון מה עלול לקרות לעתידו המקצועי. באופן טבעי, הקליינטים שלו יאמינו פחות ביכולתו לייצג אותם כראוי.

בדומה, אם אישה-מנכ"לית מנהלת פגישה במכנסונים וחולצת בטן, טבעי שלא יתייחסו למילים שהיא אומרת ברצינות הראויה להן. זאת לא מיניות. זאת מציאות.

הרעיון הזה זה לא תקף רק במקום העבודה, אלא בכל מצב ומערכת יחסים. בני האדם משדרים מי הם בערוצים בלתי מילוליים רבים. אנחנו משדרים חלק ממטרותינו ושאיפותינו בשפת הגוף וברמזים עדינים אחרים.

אולי הנשים הצעירות של היום לא מרגישות שהן משדרות בכלל מסר, אולי הן פשוט מתלבשות לפי האופנה המקובלת, או אולי הן פשוט לא מתאמצות כל כך שייקחו אותן ברצינות, בתור אדם חושב – ואם אכן זה כך, אז באמת חבל.

מערכות יחסים עמוקות וארוכות טווח מכל הסוגים – נישואין, חברויות, שותפויות על רקע עסקי – מבוססות על תכונות פנימיות כמו אדיבות, נאמנות ויושר. אבל מה עושים כשהחוץ כל כך זועק, עד שהוא מונע מהפנימיות להתגלות?!

אם נשים מתלבשות כמו גוף במקום כמו נשמה, אם מה שנראה (בעיני לפחות) כמו לבַנים נחשב היום ללבוש שיגרתי שמתאים ליציאה, האם התקדמנו באמת? לא משנה כמה הן חכמות למעשה, לא משנה מהן מחשבותיהן, מהי השקפת עולמן או כמה עמקות יש בהן – לנשים שמתלבשות כמו אובייקטים מתייחסים כמו... נו, אובייקטים.

אובייקטים הם חסרי אונים. בני אדם – רבי עוצמה. לִבְנֵי נשים אמנם חושפים הרבה, אבל רק מהגוף. אולי זה נשמע מגוחך, אבל דווקא על ידי כיסוי יכול האני האמיתי שלנו להתגלות.