רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

הורים! מה אתם יודעים על העולם החברתי של ילדיכם?

ח׳ באלול ה׳תשע״ז ח׳ באלול ה׳תשע״ז 30/08/2017 | מאת אבינועם הרש

מחשבות לקראת פתיחת שנת הלימודים.

אחד מהסיפורים הידועים שרץ בפקולטות למנהל עסקים הוא על נציגת שירות לקוחות של אחת מחברות הסלולר הגדולות ביותר בארץ שדיברה בטון לא אדיב במיוחד ללקוח מבוגר שביקש ממנה שתסביר לו איך לתפעל את השעון המעורר של הסמרטפון שלו:

"גברתי הצעירה" אמר לה האיש ששמר עדיין על טון אדיב: "אני מבין שאת ממהרת, אבל בבקשה, אני אדם שאם מסבירים לו לאט, הוא בסוף מבין": "אני מבטיח לך שהתמודדתי עם מערכות גדולות יותר בחיים".

הנציגה הצעירה, שככל הנראה רצתה כבר לצאת להפסקת המשמרת שלה, איבדה כבר את שלוות רוחה ואת המקצועיות המצופה ממנה, והחלה לדבר אליו בגסות:

"לא מבינה אותך בחיי. הסברתי לך אלף פעמים אבל אתה פשוט מתעקש לא להבין!"

"מדוע את מרימה את קולך?" השיב לה הלקוח בנחת אבל בתקיפות: "האם זהו השרות המצופה מכם? איפה האדיבות ללקוח?".

"האדיבות נגמרה מזמן כבר. מצטערת. אתה צריך עוד משהו או שנוכל לסיים את השיחה".

"אולי באמת עדיף לסיים אותה כאן". השיב הלקוח.

"נהדר!" ענתה הנציגה העצבנית וטרקה את הטלפון בדרך להפסקה הגואלת.

כעבור חמש דקות, כך מספרת השמועה, התבצע תהליך הניוד (העברת הטלפונים הניידים ממפעיל אחד למפעיל אחר) הגדולה ביותר בהסטוריה של הארץ כאשר כל המנויים של חברת התעופה 'אל על' עברו בבת אחת ממפעיל אחד למפעיל אחר.

בתוך דקות קמה באותה חברה סלולארית בהלה רבתי. מנהל המשמרת של אותה נציגה זומן לשיחת בירור בהולה מול מנהל המחוז שגם הוא זומן לשיחת ברור דחופה מול מנכ"ל החברה:

במסקנות הברור התברר שהלקוח, הינו מנכ"ל 'אל על' שעקב תקלה פנימית בחברה במקום לדבר עם מנהל הלקוחות האישי שלו כיאה למעמדו, הגיע בטעות לנציגה הפשוטה, שמצידה עשתה את הטעות הגורלית ביותר בעולם העסקים:

היא הניחה הנחה שלפניה לקוח פשוט ולכן אפשר לפי תפיסתה לעגל פינות ולזלזל בו.

אילו ידעה, כך טענתה בשימוע המהיר שנערך לה, שמדובר במנכ"ל 'אל על' בוודאי שהייתה מגיבה אחרת.

כך או אחרת, בסופו של דבר קיבל המנכ"ל את ההתנצלות הכנה של מנכ"ל החברה הסלולארית כולל פיצוי נוסף והתקרית באה לסיומה לא לפני שנכנסה לפנתאון סיפורי החובה שמספרים לכל נציגי שירות הלקוחות המתלמדים של ענקית הסלולרי.


בעוד כמה ימים תחל שנת הלימודים כאשר עשרות אלפי תלמידים ישובו לבית הספר עם ציפיות, חלומות, תקוות, שאיפות אבל גם עם פחדים, חששות, צלקות, סרטים וחוויות לא נעימות שחלקם סחבו איתם מהשנה החולפת.

יש מכנה משותף אחד להרבה מן ההורים הנורמטיביים שמשתדלים להיות הורים למופת, מצוינים ומטפחים אבל יכולים ליפול בפח באחד התחומים היותר חשובים: מודעות לעולמו הרגשי-חברתי של ילדיהם התלמידים.

גם הם כמו אותה נציגה מניחים הנחות:

הם מניחים שמן הסתם ילדיהם השבים מוגנים בסביבה הבית ספרית וטוב להם בו:

עובדה, ילדיהם מעולם לא אמרו להם ההפך:

אותם הורים, שמקפידים בוודאי בכיתות היסודי וגם בחטיבה לשאול ולהתעניין אודות ציונים ומגמות, בגרויות ומבחנים שילדיהם אמורים לעבור, באופן פעיל, מאחר שעתידם של ילדיהם חשוב להם, יכולים לפעמים לפספס בענק פגיעות וחרמות, הצקות והתעללויות נפשיות שילדיהם עוברים בכיתה והכול בגלל הנחת היסוד המוטעית: "נו ניוז, גוד ניוז".

וזה כל כך לא נכון.

עד עכשיו אני זוכר איך אחת ממנהלות המכונים שעובדים על מיומנויות חברתיות סיפרה לצוות החינוכי שלנו בתחילת השנה על מקרה מזעזע של תלמיד שעבר התעללות מצד חבריו ללימודים במשך שנתיים! ובשורה התחתונה ההורים לא ידעו מכך כלום!

האם זו הייתה גם אשמת הצוות החינוכי של בית הספר? ייתכן. אבל את מי זה בכלל מעניין אם בשורה התחתונה היחיד ששילם את המחיר כולל הריבית היה הילד שלהם בעצמו.

"אבל למה היא לא אמרה לנו כלום?" צעקו אחר כך ההורים.

אותם הורים, ש מן הסתם לקח להם זמן לעכל את התסכול הרב שחוו, לא יכלו לענות על השאלה:

"למה לא שאלתם בעצמכם את ילדיכם את השאלה הכי פשוטה והכרחית שיש בעולם?

תגיד ילד יקר, טוב לך בבית הספר? יש לך חברים? אתה מרגיש טוב? איך זה יכול להיות שכל כך הרבה זמן אנחנו לא רואים תנועה ערה ופעילה של ילדים וחברים שלך שבאים לבית והולכים אתך לפעילויות? הכול בסדר?


הורים הם אנשים עובדים. עסוקים עד מעל לראש. בהתנדבות, בפרויקטים למיניהם, בעבודה. כדי לפרנס. כדי להביא הביתה את המשכורת שתוכל לכלכל את המשפחה בכבוד ולהשאיר מקום גם לחוגים. אבל לפעמים או דווקא משום כך, יוצא שדברים חשובים יותר נשכחים מחמת העומס.

בתור מחנך יצא לי להיתקל באבות שמעולם לא החליפו אתי אפילו מילה אחת. לא ידעתי איך קוראים להם ולא זכורה לי אפילו פעם אחת שהם שאלו אותי לשלומו של בנם. זהו מצב הזוי. מטורף. לא מובן בעליל: אתה מפקיד בידיי את האוצר, 'הנכס' היקר ביותר שלך, לא תשאל איך מתקדמת התשואה שלו?

אם היית משקיע בדירה, לא היית שואל או מתעניין לפחות פעם בשנה מה נסגר אתה? באמת?

אל תחכו! תשאלו כמה שיותר. תתחקרו אותם. כמובן בחכמה, שלא תצאו בעיניהם "חופרים". תצליבו מידע עם המחנכים. אבל נסו להיות מעורבים יותר.

כי בסופו של דבר מגמות ובגרויות אפשר להחליף, אבל צלקות נפשיות, זה כבר עלול להיות סיפור אחר.

התערבות אכפתית ומהירה מצד ההורים, שווה לפעמים חיסכון של כסף יקר לטיפולי המשך פסיכולוגים ולפעמים כמו המקרים המצערים שכבר שמענו עליהם, היא יכולה להיות שווה אפילו יותר.

הרבה יותר.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן