מי שלא נמאס לו מהחופש, שירים יד!

האתגר ברור. הדיו נשפך לגבי הקושי, המקלדות תקתקו על הטרחה והבלאגן שכרוך בהישארות הילדים בבית.

אבל האמת, יש הזדמנות בחופש.

אני לא מתכוון רק להזדמנות להתחבר ולחזק את הקשר עם הדור הבא, כמובן שזה חשוב והכרחי. אבל יש עוד משהו...

כשמתבוננים על הילדים משחקים, רבים, משחקים עוד קצת ורבים עוד הרבה יותר, בא לנו לקפוץ ולעזור, להפריד, לתווך, להפריע - וכל זה קשור לקושי ולאתגר.

בזמן האחרון ניסיתי משהו חדש...

עשיתי ההפך מהאינסטינקט הראשוני שלי, ובמקום להתערב, פשוט לא עשיתי כלום. התבוננתי מהצד, וראיתי איך הילדים מתמודדים עם הקשיים, המריבות והמחלוקות בינם לבין עצמם.

תכל'ס, הם עשו עבודה די טובה. בודאי יותר טובה מאשר אם הייתי מתערב (ברוב המקרים).

לילדים (בדרך כלל) יש חוש צדק טבעי, הם לומדים על ויתור ופשרה מתוך כורח המציאות וההתמודדות עם ילדים אחרים, ובית הספר של החיים היה ונותר המורה הטוב ביותר.

ומה איתנו?

כמה פעמים אנחנו מתחמקים מהתמודדויות, מנסים להימנע מעימותים וחילוקי דעות? חבל, כי צמיחה מגיעה מהתמודדות, גדילה אמיתית של האישיות נובעת מקונפליקטים ואתגרים.

בעצם, זוהי מהותה של חופש! החופש להתמודד, החירות לבחור.

אנחנו תמיד מחויבים למשהו, כפופים לכללים כאלו ואחרים. זו יכולה להיות מחויבות חברתית, לאומית, ערכית או אישית. הבחירה שבידינו היא להחליט למה להתחייב, לאלו ערכים ועקרונות נכופף את עצמנו.

בואו נצא מהשעבוד של ההרגל, הנוח והמוכר. נשתחרר מכבלי החברה, ממה יגידו החברים/ השכנים/ המשפחה.

נתמודד ונעמוד באתגרים, נתחבר לעצמנו, לערכים ולטוב שבתוכנו.

ואז אפשר להיות בחופש כל השנה!