רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

האם אנחנו אדישים לשמחה?

י״ב בשבט ה׳תשע״ה י״ב בשבט ה׳תשע״ה 01/02/2015 | מאת אמונה ברוורמן

התלוננתם פעם שאתם מקבלים יותר מידי הזמנות לחתונות בריתות ובר מצווה?

כולם מתלוננים על האלימות הרבה שמוצגת על המסך הרחב ובמשחקי המחשב. היא הרגילה אותנו למציאות של אלימות, והשפעתה הרסנית על עצם מהותנו.

אנחנו מוטרדים גם מחוסר המוסריות המוצג באותם פורמטים, ומקהה את רגישותנו לפוטנציאל וליכולות האמיתיים של האינטימיות. אנחנו מתנתקים מהרגישות העדינה ומכסים את האני הפנימי שלנו.

בנוסף, רחובותיהן של כל הערים הגדולות מלאים בהומלסים, שמקבצים נדבות וישנים על המדרכות מחוץ לבתינו. אנחנו מאבדים את הרגישות לעוני ולחולי הנפש. נוכחותם התמידית והמלוכלכת, ובקשותיהם הבלתי פוסקות לכסף, מסתירות מאיתנו את המהות האנושית שבהם ומחספסות את נפשותינו.

איבדנו את רגישותנו בתחומים רבים כל כך, אך לאחרונה גיליתי אספקט מפתיע ובלתי צפוי של התופעה.

נפשותינו קהות לשמחה. אנחנו מקבלים כל כך הרבה הזמנות לכל כך הרבה שמחות שונות, שאנחנו כבר לא מעריכים אותן. קשה לנו להשתתף באמת בשמחותיהם ומסיבותיהם של האחרים, מה שבסופו של דבר משפיע על היכולת שלנו להעריך את הטוב אפילו בחיים של עצמנו.

במקום לשמוח כשההזמנות לחתונה נערמות, במקום להתפעל מהתקוה וההתחדשות התמידיים בעם ישראל, למרות כל האיומים החיצוניים, אנחנו מתלוננים. "אני עסוק מידי". אני כל כך עייפה". "אנחנו חייבים באמת ללכת?"

לפני מספר שנים, כשאחת מבנותיי התחתנה, אחד מהמוזמנים כתב על כרטיס אישור ההשתתפות: "לא אוכל להגיע לשמחתכם, אולם מכיון שיש לכם כל כך הרבה ילדים, אני בטוח שבסופו של דבר אגיע לאחת מהן." כאילו שהילדים שלי ניתנים להחלפה והחוויות האישיות שלהם לא רלוונטיות.

יתכן שהתגובה הזאת מבטאת את אותו אבדן רגישות. מה שהופך את האלימות לפחות מטרידה זה הכמות האדירה (והבלתי פוסקת) שלה. אולי אותו דבר נכון גם ביחס לשמחה. התרגלנו אליה. אלוקים בירך אותנו בכל כך הרבה שמחות, שאנחנו כבר לא יודעים להעריך את המתנה.

איבדנו קשר עם הייחודיות שלנו. משחקי וידיאו מאפשרים לנו לקצור שורות של אנשים באש מקלעים, ולגזול מהקורבנות הדמיוניים כל בדל של ייחודיות, וזאת הפכה להיות הגישה וההשקפה שלנו.

לידתו של הילד הזה אינה שונה מלידתו של אחיו הגדול. הלכתי לברית של הגדול, לא מספיק? אם הייתם בחתונה אחת, הייתם בכולן.

ובכל זאת, אם ניתן צעד לאחור נבין שאנחנו בכלל לא מרגישים ככה ביחס לילדים שלנו – ובהחלט לא ככה מרגיש אלוקים ביחס לילדים שלו.

כשההזמנה הבאה תגיע אליכם בדואר, קבלו אותה בהתרגשות

כל ברית, בת מצוה, מסיבת סיום, נכד הוא מתנה מיוחדת וייחודית – וסיבה למסיבה והערכה.

יהיה מה שיהיה הרקע לשמחה, הצעדים שהובילו את האדם המסוים הזה אל הרגע המסוים הזה לא היו אותם צעדים שהובילו את אחיו, או אחותו, או הבן שלך או הבת שלך. וזה נכון ביחס לכל אדם.

כל סוגי קהות הרגש דומים. אנשים אחרים אינם אמתיים לגמרי – ובסופו של דבר, עם הגישה הזאת, אנחנו כבר לא בדיוק ממשיים בעצמנו. שכחנו ממתנת החיים, מהפוטנציאל הייחודי שלנו, מהקשר שלנו לאלוקים. אילו הבנו את הקדושה הייחודית של כל אדם, היינו מחפשים אותה בהתלהבות, ולא מפנים אליה את הגב. לא היינו טועים לחשוב שיש תחליף לבני אדם.

אולי זה מאוחר מידי בשביל האלימות או ההפקרות או העוני (למרות שאני באמת מקוה שלא), אבל אולי עדיין לא מאוחר מידי בשביל השמחה.

כשההזמנה הבאה תגיע אליכם בדואר, קבלו אותה בהתרגשות. העריכו את ההזדמנות. הודו שאתם חלק ממנה. כשהעולם סביבנו הולך ומחשיך, רגעי השמחה האלה באמת מאוד יקרים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן