בימים בהם אני למדתי בחטיבת הביניים, היו כללי תלבושת ברורים. הם לא נבעו מטעמי דת, פשוט ההנהלה הרגישה שהדבר חיוני על מנת ליצור סביבת לימוד הולמת. הבנים היו צריכים לכפתר את חולצותיהם עד למעלה. לבנות אסור היה ללבוש שמלות או חצאיות מקסי (מדובר בראשית שנות השבעים, דור של בגדי סבתא!), וכל עלמה שנתפסה עם איפור על הפנים, נשלחה מיד הביתה לרחוץ את פניה.

לכן, הסיפור ששמעתי על בית ספר שאסר על הבנות ללבוש מכנסיים "יותר מדי הדוקים" שמסיחים את דעת הבנים, פגעו במיתר מוכר.

בחברה המערבית המוחצנת והמינית של היום, ש"הכל הולך" בה, חלק מהנהלות בתי הספר מנסות להשיב מעט הגינות ואעז לומר, לימוד, לתוך הכיתות.

ומה אני אגיד לכם, איך שמתנפלים עליהם.

הטיעונים אינם חדשים – "למה צריך להחליף את המלתחה? הבנים שזה מפריע להם יכולים פשוט לא להסתכל!" נשמעת הקריאה המוכרת מפיותיהן של אמהות ובנות. "שישלטו בעצמם."

משפט התירוץ הזה מפריע לי משתי סיבות.

האחת היא הגישה של האמהות, המבוגרות בעלות ניסיון החיים בסיפור הזה, אלה שאמורות להדריך את בנותיהן לבגרות. איזה מסר הן רוצות להעביר לבנותיהן לגבי מי הן? איך הן רוצות שבני המין השני יראו את בנותיהן?

"אם אינך רוצה שיתייחסו אלייך כמו לאובייקט מיני, אז אל תתלבשי כך." זו אינה מגדריות, זוהי מציאות

כן, כולם צריכים ללמוד לשלוט בעצמם. אבל את הטבע האנושי הבסיסי אי אפשר לשנות. זה מסתכם בעיקרון פשוט שאף פעם לא מזיק להזכיר: "אם אינך רוצה שיתייחסו אלייך כמו לאובייקט מיני, אז אל תתלבשי כך." זו אינה מגדריות, זוהי מציאות.

הבעיה השנייה שלי ביחס לתגובתן התלושה של האמהות וצאצאיותיהן היא שבמקום לעורר שיתופיות, זה יוצר דינמיקה של אנחנו מולם.

הרשו לי לומר זאת שוב: כן, בנים (וגברים) צריכים ללמוד לשלוט בעצמם. אבל אנחנו חיות בעולם לצדם של בנים וגברים. לרובנו יש אנשים שאנחנו אוהבות שהם בנים או גברים – אבות, אחים, בנים ובעלים. אנחנו רוצות להקל עליהם לתפקד, ואפילו לפרוח, בעולם שלנו. אנחנו לא חיות בריק, אנחנו לא יכולות להתלבש מתוך התעלמות מוחלטת מההשפעה שלנו על הגברים (והאמת היא שרוב הבנות שלובשות מכנסיים "הדוקות מדי" בכלל לא תמימות!).

ולפני שאתם תוקפים אותי בתגובותיכם, בבקשה תבינו אותי בצורה נכונה: אני לא אומרת שהבנים אינם אחראיים על השליטה העצמית שלהם. הם כן! אבל למטבע הזה יש שני צדדים. מה שאני אומרת הוא שגם לנו הנשים יש מה לעשות בנדון, וזה לא רק לטובת הבנים, אלא גם לטובת הבנות.

אחרי הכל, אנחנו רוצות ללמד את הבנות שלנו לכבד את עצמן ולהתמקד באני הפנימי שלהן. אנחנו רוצות גם ללמד אותן להעריך ולכבד את הגברים שבחייהן.

כשהבנות שלנו יתחתנו, הן לא ירצו שהבעלים שלהן ינעצו עיניים בנשים אחרות שלובשות את המכנסיים האלה. והבעלים שלהן לא ירצו שגברים אחרים ינעצו את עיניהם בנשותיהם.

חטיבת הביניים אינה זמן מוקדם מדי ללמד את השיעור הזה, ולעודד תחושת עצמיות בין אצל הבנים ובין אצל הבנות, שמשקפת את האישיות ולא את הגופניות. בואו נסלק מהדרך את המכנסיים היותר מדי צמודים, את החצאיות היותר מדי קצרות, את החולצות היותר מדי פרובוקטיביות, כך שהיופי האמיתי יוכל לזרוח ולאפשר לצעירים להתרכז בלימודים.