לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מקור (פנימי) להשראה

מקור (פנימי) להשראה

אפשר למצוא השראה בכל מקום, אם רק נפקח את העיניים!

מאת

במשך שנים רבות שעות הערב היו, איך לומר זאת, לא הזמן הכי יעיל שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את היום שלי לפני שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספיקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני לא מצליחה לעמוד מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. האם זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זו שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפעמים אני פשוט רוצה להרגיש חלק מהקהילה.

תהיה מה שתהיה הסיבה, זה פשוט לא הולך. אני מאלצת את עצמי לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה ברוב קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם ראשי. אני מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לי ספק שכולכם מכירים את ההרגשה), וסופרת את הדקות עד לרגע בו אוכל לצאת מבלי לפגוע באיש.

לא מדובר בתופעה חדשה אצלי. עדיין יש לי חלומות ביעותים על שינה במשך השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין לא הפנמתי את הלקח.

בכל מקרה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אני רוצה לשמוע מה יש למרצים לומר, ואני רוצה לקחת חלק בחוויה החברתית, אולם נראה לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני פשוט לא מתכוננת ללכת יותר. המידע לא נקלט והחוכמה לא נרכשת, כי בכל מקרה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אולם נראה לי שהחלטה היא מעבר להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם זה לא דבר קל – ומכיוון שהיו לי עם זה בעיות כבר באוניברסיטה, לא אודה שיש בכך קשר כלשהו לגיל!), אני חושבת שאני צריכה לקבל החלטה הרבה יותר משמעותית.

למרות שבלי כל ספק אני יכולה ללמוד המון מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.

אני לא יכולה לסמוך על כוחו הרטורי של מרצה אורח כדי להניע אותי. אני לא יכולה לסמוך על שיחה מעוררת, כדי להמריץ אותי להמשיך לצמוח.

המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור על עקביות – יום אחר יום – בין אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני לא צריכה להרחיק לכת עד כדי כך כדי למצוא דוגמאות לצמיחה ולאישיות טובה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, חברים, מכרים – יכול ללמד אותי על דרכים טובות יותר לחיות. חלקם מארחים בדרך יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג פחות אנוכיים (אני באמת חייבת ללמוד מהם?). חלקם הורים רגישים יותר או שכנים מתחשבים יותר. חלקם עובדים נאמנים יותר ואחרים הם חברי קהילה מעורבים יותר.

חברה אחת למדה אותי להכין סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את עצמכם אי פעם מה לעשות עם הסבונים הקטנים האלה של בתי המלון?), אחרת משאירה בחוץ כמה חטיפים ביתיים מפתים. חברה ושכנה טובה שלי סיפרה לי שהיא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את ייחודיותו של כל ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שלהם, היא הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף הוא זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה איך לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

ניתן למצוא השראה בכל מקום – בפרט כשאני מספיק ערה כדי לשים לב!

מעתה ואילך אני נשארת בבית בלילה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים הרצאות מעוררות, אבל תמיד עושים את המאמץ הנוסף.

6/10/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 6/10/2013 11:07

אני עברתי את השלב הזה ואני נחשבת צעירה

בס"ד גם אני אחרי כמה שנים של תשובה החלטתי שכמו שאת לימודי המקצוע שלי אני לא משאירה לכל הרצאה חולפת שיש ומה שידברו עליו זה מה שאלמד, כי אם מחפשת מה שאני צריכה ומשקיעה את הזמן והיגיעה בעקביות להתמקצע במה שאני צריכה, כך ב'ג'וב' החשוב ביותר של חיי: עבודת השם יתברך, תיקון המידות שההתעכבות בהן אגב תוקע לי מקלות בגלגלים גם בכל תחום אחר, אי אפשר לתת את זמני לכל מיני 'הרצאות' ו'שיעורי תורה'. ובגלל שאני חוזרת בתשובה ולא נולדתי דתיה אז יש לי הרבה מאוד הלכות ללמוד ואין לי את הזמן כל הזמן לחפש השראה אלא עליי לשלוט בהלכות שאני צריכה. כך שבשלב הזה בניתי לי מערכת בדיוק כמו בבי"ס, מידות (חסידות ומוסר) והלכות ותורה. וגם לי אין זמן להרצאות שאינן תכליתיות לנושא מסוים ולא מוגבלות לתוכנית לימודים רצינית. (מרצים שמצחיקים בזמן שאני רואה את השעון מתקתק). מה שמשגע אותי הוא שבשידוכים אני לא מוצאת מישהו שלא מסתפק ב'ללכת לשיעורי תורה' אלא לוקח ברצינות את מיצוי המאמץ שעליו לעשות במיוחד כשהוא עוד רווק, וכן יחד עם עשייה בעולם הזה (מקצוע רציני), ולא כפטור מחריצות ורצינות. אני רק צריכה אחד כזה...אני לשם כך קמה בין 4 ל5 אגב. ואגב2 גם אני נרדמתי בהרצאות בצהריים, תודה שגרמת לי להרגיש טוב יותר שאיני לבד בכך.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub