רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

נקיפות מצפון של שנה חדשה

כ״ב באלול ה׳תשע״ב כ״ב באלול ה׳תשע״ב 09/09/2012 | מאת אמונה ברוורמן

הציון היחיד שלנו הוא על המאמצים, ולכן העבודה היחידה שלנו היא להשתדל כמיטב יכולתנו.

בכל ראש השנה אנחנו עומדים לפני א-לוהים ומתחננים שייתן לנו שנה נוספת. ובכל שנה אני מתייסרת – איזה דבר מספיק חשוב אני יכולה לעשות או להגיד? מה אני הולכת לשנות בחיי? ו...האם לא קיבלתי על עצמי המון החלטות כאלה (בחוסר הצלחה) בעבר? האם האמינות שלי בכלל שווה משהו?

במה אני מתכוונת לשנות את העולם בשנה הבאה? האם אני בכלל צריכה לשנות את כל העולם? אולי מספיק שינוי מקומי? ומה אם הוא יהיה רק בתוך המשפחה שלי? ומה אם רק בי? מה יכול להספיק כדי להצדיק את המתנה האדירה של החיים? וההתייסרות נמשכת...

אבל ראש השנה לא אמור להיות יום של ייסורים, ואני יודעת שא-לוהים הוא אבא אוהב. אז איך אפשר ליישב בין שני הקטבים האלה?

אני חושבת שהמילה "אבא" היא המפתח. אני חושבת על הורות, על האִמהוּת שלי ועל הקשר שלי עם ילדיי, ואיך כל זה מתאים לכאן.

כמה הזדמנויות אני נותנת לילדים שלי לגדול ולהשתנות? המון. מי לא אומר לילדיו: "אני סופר לך עד 10!" ואז... "תשע ורבע, תשע וחצי, תשע ושלושת רבעי...". אנחנו ממש לא רוצים להעניש את הילדים שלנו. זה אך ורק הפיתרון האחרון, כשנראה שלא נשארה שום ברירה. מצד שני, אנחנו מנסים למצוא סיבה טובה לכל דבר שהם עושים, אנחנו רוצים להבין, לדון אותם לכף זכות – להאמין ביכולתם לתקן את דרכם בפעם הבאה.

לא רק שא-לוהים יותר רחמן מאיתנו, הוא רואה הרבה יותר רחוק. הוא רואה אפשרויות והזדמנויות שאנחנו לא היינו מסוגלים להעלות בדמיוננו. הוא נותן לנו כמעט אינסוף הזדמנויות. אנחנו פשוט צריכים לשים לב ולנצל אותן לטובה.

חוץ מזה, למה אנחנו מצפים מהילדים שלנו? בהחלט לא לשלמות. אנחנו בסך הכל רוצים (או אמורים לרצות) שהם ישתדלו כפי יכולתם, שהם ישקיעו את כל מאודם. אם הם עושים את זה והתוצאה שלהם היא 'לא מספיק', אז אנחנו מרוצים (אם זה לא בגלל שהם דברו באמצע המבחן – אתם מבינים למי אני מתכוונת! – זה כבר סיפור אחר!) איך אפשר אחרת? אנחנו לא יכולים לדרוש יותר ממה שהם מסוגלים.

הציון היחיד שלנו הוא על המאמצים

הסטנדרטים הא-לוהיים אינם גבוהים יותר. אם כי א-לוהים יודע טוב יותר למה אנחנו מסוגלים, והוא יכול, מדי פעם, לדחוף אותנו קדימה כדי שנשיג את הפוטנציאל שלנו - והוא גם יודע שהוא שולט בתוצאות. הציון היחיד שלנו הוא על המאמצים.

ולכן, העבודה היחידה שלנו היא להשתדל כמיטב יכולתנו. זה קצת מקל על הייסורים – עד שאני מתחילה לחשוב מה זה באמת "מיטב יכולתי". איזה חלק מהיכולת המוחית שלי לא מנוצל? האם אני באמת זקוקה לשינה הזאת? אילו הייתי אוכלת קצת יותר בריא, האם היו לי יותר כוחות (בבקשה תגידו לי שאני יכולה להמשיך לסמוך על הקפה בשביל זה!)? כמה דקות או שעות בזבזתי? האם השיחה הזאת באמת הייתה דוגמא לאני הגבוה יותר שלי?

מסתבר שגם לעשות את הטוב ביותר שביכולתנו זה לא דבר פשוט. אבל א-לוהים הוא אבינו ובוראנו. הוא מאמין בנו ורוצה שנצליח. רצונו העז ביותר הוא לתת לנו שנה נוספת, הזדמנות נוספת. אנחנו פשוט צריכים לצאת לדרך, והוא כבר יבוא לקראתנו יותר מחצי ממנה. נקיפות המצפון כבר מתחילות להיחלש...

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן