רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

אלצהיימר ואשליית השליטה

כ״ד באדר ה׳תשע״ב כ״ד באדר ה׳תשע״ב 18/03/2012 | מאת אמונה ברוורמן

המצב הרבה יותר טוב כאשר אנחנו משתחררים מאשליית השליטה.

"שינויים בצורת החיים עשויים להפחית את הסיכון לחלות באלצהיימר", בישרה הכותרת. נראה ש"ניתוח תיאורטי חדש מגלה שכמחצית מגורמי הסיכון לאלצהיימר ניתנים לשינוי..." חלק מהגורמים האלה כוללים סכרת, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, עישון, חוסר פעילות, דיכאון ורמת השכלה נמוכה.

חדשות נפלאות. אלצהיימר הוא מחלה נוראית ומפחידה. אין מילים שיכולות לתאר את ההרגשה לראות אדם יקר שמתמודד עם שלביה הראשונים – או חי ללא יכולותיו המנטליות.

אבי נפטר מסיבוך הקשור לאלצהיימר. ולכן המחקר הזה נראה לי כמו פריצת דרך מדהימה, הקלה מדהימה. אנחנו יכולים לבחור בצורת חיים שתמנע מאיתנו לפתח אלצהיימר. נפלא.

אבל רגע, המאמר מזהיר: "למעשה גורמי המחלה עדיין לא ברורים, ולא הוכח שהפסקת העישון, לדוגמא, אכן תפחית את הסיכויים ללקות בדמנציה." המידע אינו ברור כפי שהוא נראה לכאורה, ולנו עדיין אין מידה רבה כל כך של שליטה, כמו שחשבנו.

וזוהי לדעתי הנקודה. אפילו אם תימצא תרופה לאלצהיימר, מחלה אחרת תצוץ במקומה. עם כל ההתקדמות והמחקרים שלנו, נראה שתמיד תגיח באופק מחלה חדשה.

אפילו אם תימצא תרופה לאלצהיימר, מחלה אחרת תצוץ במקומה

ולדעתי תמיד יהיו כאלה, משום שאני מאמינה, בלי שום מקור או סטטיסטיקה, שהמחלות הן מסר עבורנו. אני חושבת שהן אומרות לנו, "אתם לא בשליטה". מובן שעלינו למלא את תפקידנו, ומובן שעלינו להשתדל. אם התעמלות עוזרת, אז צריכים להתעמל. אם דיאטה עוזרת, אז צריכים לשים לב מה אנחנו אוכלים (כל דבר במידה, כולל שוקולד וגלידה, זה כלל טוב!). אנחנו אחראים לנקוט באמצעי זהירות סבירים.

אבל שום דבר שנעשה לא יהיה תעודת ביטוח. אף מעשה אינו תרופת פלא לכל המחלות. שום דבר אינו קסם - וזה כדי שלא נשכח שאלוקים הוא הממונה.

יש לנו רצון עז לשלוט. אנחנו פונים לשיטת ההתעמלות (פילאטיס, זומבה או מה שלא יהיה) או הדיאטה האחרונה (מרק כרוב, אטקינס או מי יודע מה), אנחנו משתתפים בסדרת הרצאות חדישה על מטרות החיים או מבקרים אצל הרופא הכי טוב שיש. והכל מתוך חיפוש אחר המפתח החמקמק לחיי-נצח. אנחנו משכנעים את עצמנו שאם נתמיד במשטר מסוים, לא יארע לנו כל רע. ואנחנו מתחילים אפילו להאמין באמונות תפלות, מתוך כמיהתנו הנואשת להשיג שליטה.

גישה כזאת הופכת את הנפילה להרבה יותר עמוקה, ואת הנחיתה להרבה יותר קשה - כשהחיים מציבים בפנינו את אתגריהם הרבים. וכאשר, למרות מאמצינו הרבים, המחלה מכה, זה מותיר אותנו המומים ושבורים, וללא הכלים הדרושים כדי להשיב מלחמה שערה.

המצב הרבה יותר טוב כאשר אנחנו משתחררים מאשליית השליטה. גם אם נישאר ערים כל הטיסה לא נהפוך לטייסים. אנחנו צריכים לקבל שהכול בידי שמים, ושטוב יהיה לנו אם נרים עינינו כלפי מעלה כדי לקבל נחמה, רגיעה ופרספקטיבה.

למחלות, כך נראה, יש מה ללמד את האדם שלוקה בהן, ואת קרוביו וידידיו. אבל יש בהן גם מסר כללי עבור כולנו. מובן שעלינו להשתדל למצוא מרפא לכל מחלה – וזוהי אכן מטרה נעלה - אולם לדעתי המסר העיקרי הוא שלעולם לא נצליח לעקור לחלוטין את החולי, כל עוד לא נפנים את התובנה שטמונה בו, 'מי באמת האחראי'. ואולי אם נצליח באמת, כותרות מעין אלה בעיתונים יוכלו לשמח אותנו באמת.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן