"כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח 'המקום' נוחה הימנו" פרקי אבות ג, יב.

לא משנה מה חושבים עלינו. אם אנשים אוהבים אותנו, אומרת המשנה, סימן שא-לוהים מרוצה מאיתנו. זה קצת מבלבל. אנחנו עובדים קשה כדי שהביטחון העצמי שלנו לא יהיה תלוי במה שאחרים חושבים עלינו. אנחנו כל הזמן נלחמים נגד לחץ חברתי, כדי לעשות את הדבר הנכון. אנחנו לא רוצים להתאים את ההתנהגות למה שחושבים אנשים אחרים – אלא אם זה לטובה, כמובן.

אז מה משנה זו מתכוונת ללמד אותנו?

אני מאמינה שהיא אומרת לנו משהו שאולי יכול להיראות קצת לא הגיוני. אם נתייחס לאנשים בצורה מתחשבת – נטולת מניעים אנוכיים משל עצמנו - הם יאהבו אותנו. הם ירצו להיות אתנו. הם יחפשו את קרבתנו וירצו לשמוע את דעתנו.

אם ניתן לאחרים, הם יאהבו אותנו. אם נתמקד בעצמנו, הם לא

בדיוק כמו שכל מי שבורח מהכבוד יגלה את הכבוד בעקבותיו, כך גם מי שלא מחפש אחר טובתו האישית אלא את טובתם של אנשים אחרים, יגלה שאהבתם והערכתם רודפת אחריו.

זהו עיקרון בסיסי מאוד, ואמיתי מאוד: אם ניתן לאחרים, הם יאהבו אותנו. אם נתמקד בעצמנו, הם לא.

הכנות מאלצת אותי לקבוע שכמעט בלתי אפשרי להיות נטול כל פניה אישית, משום שבעצם העשייה למען הזולת מוטבע גמול אישי. היא נותנת לנו סיפוק, היא גורמת לנו הנאה. נראה שבין שאר דבריו החכמים, מרק טווין זיהה גם את הנקודה הזאת: "הדרך הטובה ביותר לעודד את עצמך, היא לנסות לעודד מישהו אחר." הוא הבין איך עובדת הפסיכולוגיה שלנו, למרות שבדבריו אלה נראה שהמטרה אנוכית ולא נטולת פניות אישיות.

אין אנו יכולים לדעת אם הוא הבין תובנה חכמה נוספת שנותנת לנו התורה – שגם אם מתחילים לעשות את הדבר הנכון מתוך מניע לא נכון, בסופו של דבר עושים את הדבר הנכון מתוך המניע הנכון. ועדיף לעשות זאת כך, מאשר להמתין שהמניע המושלם והנכון יופיע!

איך משיגים את המטרה הזאת? כיצד נהפוך להיות האדם האהוב המתואר כאן? הצעד הראשון הוא להתמקד באמת בזולת: מה הוא צריך? מה אני יכול לתת לו, ומה הדרך הטובה ביותר לעשות את זה? ובהחלט לא: מה יצא לי מזה? איך הוא יודה לי? האם אני יכול לרמוז איזו מתנה אני רוצה? וכו'.

אנחנו צריכים לעבוד קשה מאוד על פשוט להיות שם למען הזולת. אנחנו צריכים לעבוד קשה מאוד כדי להיות חברים טובים. האם אנחנו מקשיבים להם במלוא תשומת הלב או מחכים להפסקה בשיחה כדי שנוכל לדבר על החיים שלנו? האם אנחנו חושבים טוב ובזהירות לפני שאנחנו נותנים עצה, עושים את כל שביכולתנו כדי להיות בטוחים שאנחנו ממוקדים במה שמתאים להם במצב בו הם נתונים, ולא בהעדפות ובנטיות האישיות שלנו? האם אנחנו יוצרים קשרים למען אנשים אחרים – עוזרים להם ליצור קשרים עסקיים, מסדרים להם פגישות עיוורות, מארגנים סעודות עם חברים פוטנציאליים חדשים?

המוטיב המשותף לכל אלה הוא להיות מרוכז בזולת. עולם שחג סביבנו הוא מקום בודד מאוד. עולם שעוסק באחרים הוא עשיר ומממש. סוד האושר אינו להתמקד בעצמך ובצרכים שלך. ההתמקדות בכל הסובבים אותך היא זאת שתעלה חיוך על שפתיך – ועל שפתותיהם.