לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: צו
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ילדי מעבדה

ילדי מעבדה

פרשת התינוק שמסתירים את מינו. יש משהו מהוריו בכל אחד מאיתנו.

מאת

אני לא יודעת אם שמעתם על זוג ההורים הקנדי שהחליטו לגדל את תינוקם באופן א-מגדרי ולשמור את מין ילדם בסוד מהחברה. אם כן שמעתם, בודאי הגבתם כמוני בסקפטיות אופיינית: "ההורים האלה (סליחה על הביטוי) פסיכים!" - או כפי שמישהו אמר פעם "חייבים ללכת לאוניברסיטה כדי להיות כל כך מטומטמים" - ואז או ששכחתם מהסיפור (אחרי הכל החיים שלנו עמוסים) או שחשבתם בזחיחות דעת שאתם בחיים לא הייתם עושים דבר כל כך טיפשי.

וכפי הנראה באמת לא הייתם. ובכל זאת אני מאמינה שיש משהו שכולנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה. אין כאן סיפור עם לקח ברור, משום שהוא עדיין לא הגיע אל סופו – למרות שאנחנו יכולים רק לדמיין מה הוא יהיה! אבל יש בו למעשה משהו חשוב, שאנחנו יכולים ללמוד מהתנהגותם של אותם הורים.

אל תהפכו את הילדים שלכם לכלים כדי לעבד את הבעיות שלכם – בין אם הן תיאוריה פסיכולוגית או פוליטית, כאב רגשי, תסכול, חלומות שלא מומשו, נקמה, בדידות או כל דבר אחר.

ההורים בסיפור הזה לא החליטו את החלטתם בשקט ובאופן אישי. הם לא שלחו הודעות לכל חבריהם. הם רצו שכל העולם ידע על ההחלטה הגדולה שלהם. אולי הם אפילו ציפו ל-15 דקות התהילה שהתקשורת תעניק להם על חשבון עוללם הרך... לבי, לבי על כל ילד שמשמש עכבר מעבדה לניסיונותיהם של הוריו. אבל ההורים האלה אינם הראשונים.

לבי, לבי על כל ילד שמשמש עכבר מעבדה לניסיונותיהם של הוריו

הורים מנסים כל מיני אלטרנטיבות לבתי ספר, סידורי מגורים (זוכרים את בתי הילדים בקיבוצים של פעם?), טכניקות הורות יוצאות דופן – אם ננסח זאת במילים עדינות (שמעתם פעם על תיבת ההתניה של סקינר?) – ומתייחסים לילדים שלהם כאל שרקנים. האם הם באמת חושבים ברצינות על התוצאות הסופיות?

וזה לא הכל. ראיתי יותר מדי מקרי גירושין שבהם הילדים שמשו בתור כלי משחק, אמצעי לנקום בצד השני. דעתם של הילדים מורעלת בסרקאזם חריף על אחד מבני הזוג, ופעמים רבות מערכת היחסים שלהם איתו נהרסת כליל. ההורים שוכחים שאלה נשמות רכות שהם אחראים עליהן, ורואים בהם רק כלים לגרימת צער נוסף לבן זוגם לשעבר. נדירים (ומרשימים) הם המקרים בהם ההורים מדברים רק דברים חיוביים על ה'אקס' שלהם. למרות רגשותיהם האמיתיים, הם מציבים את דאגתם לרווחת ילדיהם לפני הצער האישי שלהם.

אפילו בחיי משפחה רגילים לכאורה, יועצי משפחה מדברים על תופעת המשולש שבה ילד משמש שליח של הוריו, ועוזר להם להימנע מלהתעמת זה עם זה ולהתמודד עם נושאים לא נעימים. אף אחד לא חושב על המחיר שזה גובה מהילד.

או מה נאמר על השאיפה הרווחת לתת לילד שלך לחיות את החיים שאתה לא חיית, כדי לחוות באופן עקיף את מה שאנחנו הפסדנו בעברנו? האם זה באמת הדבר הטוב ביותר עבור הילד? האם אלו באמת הצרכים, המטרות או הצדדים החזקים שלו? האם הילד רוצה ללכת לטכניון, להיות רופא או אפילו תלמיד חכם? או שלמעשה זהו החלום שלך?

הרשימה הולכת ומתמשכת. אני מכירה יותר ממקרה אחד שבו גברים שלא נישאו עד סוף שנות הארבעים/ראשית החמישים לחייהם, התעכבו בשל סיבה אחת. או ליתר דיוק סיבה ברורה אחת. האמהות שלהם רצו שבנן היחיד יהיה כל הזמן לצידן, נכון לשירותן. לכן אף בחורה לא הייה מספיק טובה, והלפיתה הייתה יותר מדי חזקה. אני לא מבינה את האמהות האלה. אני לא מבינה איך הן מסוגלות לפגוע בילדים שלהן בצורה כזאת. אני לא מבינה איך הן יכולות לראות רק את הצרכים שלהן ולא את של ילדיהן. אבל זה קורה – והרבה.

ויש עוד דוגמאות. אני בטוחה שלכל אחד יש "חבר" שלא תמיד תומך בילדיו, במיוחד אם התנהגותם בפרהסיה אינה אידיאלית. הורים שמרשים לעצמם להתבייש בילדיהם או להאמין בדברי הביקורת של ידיד או מורה עליהם. המעמד החברתי שלהם גובר על צרכיהם הרגשיים של ילדיהם, על האחריות שלהם להעניק אהבה חסרת תנאים.

ילדים הם נכס יקר ואחריות אדירה. והתפקיד שלנו הוא להשתדל כמיטב יכולתנו (אחרי הכל אנחנו בני אדם) לעשות את מה שטוב בשבילם, מה שיאפשר לפוטנציאל הייחודי שלהם להתגלות ולהתממש.

קל מאוד לקרוא על אותו זוג קנדי ולצקצק במורת רוח מדושנת. יעיל יותר לבחון את עצמנו ולחשוב היטב – כי יש משהו מההורים האלה בכל אחד ואחת מאיתנו.

22/1/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) דלית סגל, 31/1/2012 14:02

יש פה כמה תחומים שונים

התווית דרך שונה לילד עלולה להיות בגלל אנוכיות , אבל לא רק. אני מאמינה שההורים הקנדים האמינו שמה שהם עושים הוא נכון, למרות שהתוצאות יהיו ודאי הרסניות. בתי ספר״ניסיוניים׳ הם רצון של ההורים לשנות את החינוך הכל-כך גרוע שצפוי לילדיהם במערכת החינוך. זאת יכולה להיות טעות ויכולה להיות הצלחה, אבל את הרע הקיים חייבים לשנות. לא?

(3) יעל, 25/1/2012 10:46

תענוג לקרוא את המאמרים שלך!

הנושאים תמיד מגוונים ונוגעים ללב. לגבי ההורים המתגרשים: "אדם קרוב אצל עצמו". אנחנו תמיד נראה את עצמינו קודם בכל הנוגע לדברים רגשיים. בנוגע לדברים פיזיים יותר קל לנו. אנחנו מוכנים לתת מלחמינו לילדינו, להלביש אותם בסוודר לפני עצמינו , לקום בלילה מתוך עייפות/כאב וכו' כדי לעזור לילד. אבל בחלק הרגשי? אנחנו קודם. ולא שזה בסדר. אבל הרגש חזק יותר. ובין הרגשות הכי חזקים עומדת הקנאה. אבל...בנוגע להורים הקנדים: הדוגמא כאן שונה. כאן זה בא מתוך לוקסוס. שלא כמו הורים מתגרשים הנושאים מטען של קנאה /שנאה טינה- כאן זה סתם כדי להישמע ולהיראות, כדי להיות ראשונים באיזו אמירה .וזה החלק המאוד אנוכי ומאוד שלילי של הנושא הזה. בן אדם - כל בן אדם רוצה איזו שהיא עצמיות. איזו ייחודיות, הגדרה. הוא לא רוצה להיות אלמוני, נטול שם נטול ייחודיות נטול מין. זה מעשה נורא! אני מקוה שה' יאיר את דרכם ויתעשטו.

(2) אורית, 23/1/2012 08:58

תמיד אני לומדת דברים חדשים ומעניינים מהמאמרים שלך, תודה.

(1) אנונימי, 22/1/2012 13:40

להורים מתגרשים!

כאשרהורה מתגרש "מחנך" ילד לשנוא הורה אחר, רוב הסיכויים שבסוף זה חוזר אליכם, כי בהיבט הפסיכולוגי אתם מחנכים שאפשר לשנוא הורה, היום זה הוא מחר זה את! וכן להיפך!

אנונימי, 23/1/2012 07:52

צודק

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub