לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אלימות בבית הספר: קצת פרופורציות בבקשה

אלימות בבית הספר: קצת פרופורציות בבקשה

אני חושבת שאפס הסובלנות לאלימות בבתי הספר קצת מוגזמת. קצת פרופורציות בבקשה.

מאת

אני עדיין זוכרת סיפור שחברה סיפרה לי על שנות לימודיה באוניברסיטה. ערב אחד היא חזרה מהספרייה ומצאה מיטה של מישהו במסדרון שהוביל לחדרה במעונות הסטודנטים. היא התחילה לצחוק – זאת הייתה בדיחה מטופשת אבל היא התאימה לחוש ההומור ה(עדיין) צעיר שלה. ואז היא גילתה שהמיטה הזאת היא שלה... היא התקשרה להנהלת הקמפוס והעבריין נעצר.

סתם... זה היה לפני הרבה שנים והיא פשוט המשיכה לצחוק. היא זיהתה שמדובר בתעלול תמים ובלתי מזיק.

מודה שיש קו עדין בין תעלולים תמימים לבין אכזריות, בין טקסי השבעה משעשעים לבין התעללות מסוכנת. אבל הקו קיים, ורוב האנשים מזהים אותו.

זוכרת שקראתי פעם על תלמיד מכיתה ד', שהועף מבית הספר משום שתלה פתק של "נא לבעוט בי" על אחוריו של חבר. אני חושבת שהפשע האמיתי שלו היה חוסר מקוריות – האם הבדיחה הזאת לא זקנה כמו מתושלח? או לפחות כמוני?

אבל במקומות רבים היום, מעשה מעין זה פוגע בקוד המשמעת, והוא חלק ממדיניות של "אפס סובלנות" לאלימות.

מובן שאף אחד לא אוהב אלימות. אבל נראה לי שיש כאן שתי שאלות חשובות.

האחת היא, מה זה אלימות? האם כל בדיחה, כל הקנטה, כל פתק שמוצמד לגבו של מישהו בלא ידיעתו (קרניים מאחורי הראש כשמצטלמים) נחשב לאלימות?

אולי זה לא יפה. אבל האם זאת באמת התעללות?

אולי זה לא יפה. אולי אין זאת הרמה הגבוהה ביותר של התנהגות ראויה. אבל האם זאת באמת התעללות? האם רק מדרון חלקלק מפריד בין פתקים כאלה לבין התעללות בחתולים או להתנהגויות הרסניות אחרות?

לא נראה לי. אני באופן אישי לא חושבת שהתנהגות כזאת מצדיקה הרחקה מבית הספר. לדעתי הורים אחראיים יכולים לשוחח עם הילד שלהם וליישב את הבעיה בצורה הרבה פחות מתעמתת. אבל אף אחד לא שאל אותי...

השאלה השנייה היא, האם זה באמת מסייע ל"קרבן" הבדיחה התפלה הנ"ל? אנחנו לא יכולים להציל את הילדים שלנו מכל מצב ואנחנו גם לא צריכים לנסות. ילדים צריכים לרכוש מיומנויות התמודדות. הם צריכים ללמוד דרכים להתמודד עם יריבים ולדעת כיצד להתנהל בצורה מחושבת.

אם הורים, בתי ספר או ברי סמכא אחרים ייכנסו לתמונה בכל פעם שמשהו מינורי קורה, אז הילד יישאר בלי שום אמצעי התמודדות באתגרי החיים. ולא ממש ברור לי אם "ההודעה המוצמדת" דלעיל נחשבת בכלל לאחד מאתגרי החיים.

אני לא מזלזלת בצערו של מושא התעלול מכתה ד', אבל בכל מקרה לא קל לגדול. נושא החברויות מסובך. אחרי שגידלתי ילדים רבים בגילאים הללו, אני יכולה להעיד על הדמעות, הפגיעה והתסכול. יום אחד הם לא מדברים, למחרת הם החברים הכי טובים.

אבל למדתי מהתהליך. ראיתי שכולם גדלים בסופו של דבר ומצליחים לנהל מערכות יחסים בריאות מתוך בגרות ושיקול דעת ביחסם לזולת, ושההתערבות שלי (באותם מקרים בודדים בהם לא הצלחתי להתאפק) אף פעם לא שיפרה את המצב ולפעמים רק החמירה אותו.

מורים ומנהלים צריכים להתמודד עם תלמידיהם בעזרת אינטואיציה והבנה, ולא על בסיס כללים נוקשים שפוטרים אותם מלקחת אחריות. אני יכולה רק לשער שמכיוון שהם עצמם גדלו בתוך מערכת כזאת, חסרות גם להם מיומנויות התמודדות. יתכן שעבודתם קלה יותר כשהם לא צריכים לחשוב על תגובה יצירתית אלא רק לעקוב אחר הכללים.

אני לא באה לעודד מעשי קונדס ילדותיים כאלה, אלא רק לתת קצת פרופורציות. בשורה התחתונה, התלמידים הם הנפגעים. כולם מפסידים את ההזדמנות ללמוד ולצמוח מתוך ההתנסות, ואני לא מאמינה שכללים וחוקים יכולים לפתור באמת בעיה של אלימות רצינית.

4/9/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) חנה, 12/9/2011 09:04

אלימות בבתי הספר

האלימות איננה רק בבתי הספר .היחס לאחר ולסביבה נלמד מינקות. על ההורים להיות יותר מחנכים ולדעת כיצד מתנהג ילדם בכל מקום. איבדנו את הרגישות לזולת .ההורים אינם יודעים כיצד ילדם מתנהג באוטובוס כאשר אינו מתלווה אליו הורה. הילדים בוסעו ברכב של ההורים ורק כשגדלו מספיק כדי לנסוע לבד (מחוסר ברירה ) הם נוסעים באוטובוס .ההתנהגות נוראית .הם מדברים בקולי קולות בלי להבין כלל איך זה נשמע באזניים אחרות. שמים רגליים על כסאות. רבים .לפעמים הנהגים רוצים להוריד אפילו נערים כי אי אפשר לנהוג כך . בבתי הספר המורים חייבים להציב את הילדים זה מול זה. הפוגע והנפגע ואפילו לתת להם פעולות משותפות כדי לחייב את הפוגע להרגיש את הרגשות של האחר

(3) הילה, 7/9/2011 12:54

לא מסכימה

זה בעצם מעודד בעקיפין לעצום עין ולהתעלם מהתנהגות מתעללת כל עוד היא לא נראת לנו מספיק חמורה, מה אם הילד הזה שהפתק שמוצמד לגבו יהיה ללעג ולקלס מהילדים האחרים? אני לא אומרת שצריך להעיף אבל צריך לטפל בכך ולא הדגשת במאמר את זה מספיק עלול להשתמע מדבריך שכל המקרים הללו של הקנטות וריבים בין הילדים צריכים לעבור בהתעלמות

(2) שושנה רובין, 5/9/2011 10:33

לא נראה לי שזה בדיוק כך

אני לא חושבת שמסלקים ילד מביה"ס על הצמדת פתק לגבו של חבר. לצערנו הרב בהרבה בתי ספר יש אלימות קשה גם בין תלמידים, גם של תלמידים כלפי מוריהם, וגם של הורים כלפי מורים. לכן צריך אפס סובלנות כלפי אלימות. גם התופעות שהזכרת הן תופעות שליליות ומבטאות יחס לא נכון בין אדם לחברו. זה מתחיל באלימות כזאת וממשיך באלימות קשה יותר. צריך לחנך את הילדים לכבוד הדדי ולא להתעלם מתעלולים.

(1) סיגל, 4/9/2011 11:42

אלימות - קצת פורפורציה

אני מסכימה שצריך פורפורציה בחיים . הבעייה היא הזילות של הורים ולפעמים מורים מאלימות לא מעשי קונדס . אנו חווים לצערי את מקרי האלימות בחברתנו . אני בעד אפס סובלנות באלימות שרק בתחילת הדרך ולמנוע הסלמה

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub