לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: צו
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בעיית השעמום

בעיית השעמום

שלא יהיו לכם רגשות אשם אם אינכם מספקים תעסוקה מתמדת לילדים.

מאת

מה לעשות כדי שהילדים יפסיקו להתלונן ש"משעמם לי"? אם הצלחתם למצוא פתרון לבעיה, אולי כדאי שתנסו להתמודד גם עם השאלה: "מה לעשות כדי שהם יפסיקו לרצות לאכול ממתקים?"

אני לא משוכנעת שאי פעם נצליח לגרום לילדים להפסיק להרגיש או לבטא שעמום. אני חושבת שמה שאנחנו יכולים לעשות הוא לגרום להם להפסיק לצפות מאיתנו לפתור להם את הבעיה.

"אני לא מדריכה בקייטנה", זה מה שהילדים שלי שמעו ממני באינספור מקרים.

גיליתי שכל עוד הילדים שלנו מצפים מאיתנו להעסיק אותם – כל עוד אנחנו משאירים אותם עם התקווה ש"אולי" – הם אף פעם לא יפסיקו לנדנד. "אנחנו הולכים?", "מתי הולכים?", "אפשר ללכת עכשיו?", "מתי תדעי?"

לעומת זאת, אם אנחנו אומרים להם בבירור שהפעילות לה הם מצפים לא עומדת להתקיים, שאנחנו באמת יותר מדי עסוקים, הם כבד ימצאו דרך נפלאה להעסיק את עצמם.

הבעיה שלנו היא רגשות האשמה והגישה האמביוולנטית. יש לנו הרגשה שאם אנחנו לא מעסיקים את הילדים שלנו בלי הפסקה, אז אנחנו רעים או לכל הפחות הורים לא מוצלחים.

אולם למעשה זה לא לטובתם. משחק יצירתי מקורי שלהם מספק להם גירויים ששום בילוי יזום מצידנו לא יוכל לתת. הוא מעודד את מוחותיהם להתפתח, מחזק את מיומנויות הדמיון שלהם ומהווה תרופה מונעת לפסיביות.

המשחק היצירתי מעמיד אותם במקום טוב יותר לקראת ההתנסות הלימודית שלהם בעתיד.

אחד המורים שלי הזכיר פעם שהוא הרגיש שאפילו תוכנית חביבה בסגנון 'רחוב סומסום' עלולה להרוס לילדים. היא מעודדת ציפיות לא מציאותיות מתהליך הלימוד – כאילו שכולו יהיה כיפי, מהנה וקל.

ילדים צריכים ללמוד שהם לא בני האדם היחידים בעולם

סיבה נוספת לא להיכנע לכל יללת "משעמם לי", היא שכבר מגיל צעיר ילדים צריכים ללמוד שהם לא בני האדם היחידים בעולם, שלא רק מה שהם רוצים חשוב (אני יודעת; יש גם המון מבוגרים שצריכים ללמוד את זה). אם אנחנו עוזבים הכל כדי להיענות לכל גחמה שלהם, אנחנו מלמדים אותם שמילוי הצרכים שלהם עולה על כל דבר אחר. וזה אינו מתכון לבגרות בריאה.

ברמה הפרקטית, נוכל לעשות דברים כגון רוטציה בין המשחקים הנגישים, כך שהילדים יוכלו להשתמש רק בכמה מהם בכל תקופה; לשמור חלק מהם לזמנים מיוחדים; להזמין חברים למשחק, ואפילו, אם הילד שלכם תולעת ספרים, להגביל יציאות לספרייה.

כשאתם מקדישים זמן כדי להיות עם הילדים, אל תענו לטלפונים ולהודעות מכל סוג שהוא. למרות שהצורך שלהם בתשומת לב אינו יודע שבעה, גרוע יותר אם הם ירגישו שאנחנו אף פעם לא ממש מתמקדים בהם. תהיו שם בשבילם כשאתם יכולים, והסבירו והציבו גבולות ברורים כשאתם לא. ובדרך אגב, האם הזכרתי את השימוש באטמי אוזניים...

3/4/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) שוש, 3/4/2011 12:29

אהבתי

מעכשיו גם אצלי ישמעו אני לא מדריכה בקיטנה

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub