אני בדרך כלל לא מתלהבת במיוחד ממה שיש לכוכבי הוליווד לומר, אבל לרוע המזל הרבה אנשים דווקא כן מתלהבים מהם. העולם מעריץ את צורת החיים שלהם, מחקה את סגנון החיים שלהם וחולם על החופשות שלהם. אנחנו מדמיינים את חיי הנישואין שלהם (אם הם שורדים לאורך זמן) כרצף אירועים זוהר ובלתי פוסק.

לכן היה מרענן לקרוא את הציטוט הבא מפיו של ג'יימס מרסדן (לא הייתי בטוחה מיהו, אבל על פי ויקיפדיה הוא שחקן, זמר ודוגמן לשעבר), "אשתי חושבת שאני רומנטי אם אני קם לתינוק בוכה, ונותן לה להמשיך לישון. כשיש לך ילדים, רומנטיקה היא מעשים מתחשבים עבור מישהו שאתה אוהב".

תרשו לי לשנות טיפונת את הקביעה הזאת בהסרת המילים "כשיש לך ילדים". מעשים מתחשבים למישהו שאתה אוהב, הם תמיד יסודותיה של מערכת יחסים טובה.

ולמרות שזה לא מתאים לפנטזיות ההוליוודיות ולא יצולם בשום מגזין, לקום לתינוק בוכה זה בהחלט מחווה רומנטית. יותר רומנטי מסטריאוטיפ השוקולד, הפרחים והתכשיטים (למרות שתכשיטים זה תמיד נחמד!).

מדוע? משתי סיבות. אחת, בגלל שזוהי נתינה אמיתית מצידו של בן הזוג שקם באמצע הלילה או באיזו שעת-טרום-בוקר מגוחכת. לא קל לעשות את זה, ולאף אחד לא בא לעשות את זה. זהו מעשה בעל מחיר ורווח מיידיים - המחיר גבוה יותר מהמינוס בחשבון העו"ש שלך, אבל הרווח בקשר הוא עמוק: אתה עושה זאת משום שאכפת לך.

אתה לא חושב על הצרכים שלך, אלא על שלה

ומשום (סיבה שנייה) שזה באמת מה שהיא רוצה וצריכה. אתה לא חושב על עצמך אלא עליה. אתה לא חושב על הצרכים שלך, אלא על שלה. מפני שאתה מבין שהנישואים בנויים על מעשים כאלה, על נתינה ועשייה אפילו כשקשה, אפילו כשלא בא לך, אפילו כשאתה יודע שתהיה סחוט – רק בגלל שאתה יודע שבת הזוג שלך תיהנה מזה (או לפחות תחוש הקלה!), ושהיא מאוד תעריך את זה (את המתנה הזאת היא לא תרצה להחליף...).

לא קל לעשות את זה. הבחירה קשה יותר, וזוכה בחברה לפחות שבחים. זאת לא טבעת שאתה יכול להראות לכולם או חופשה שתוכל להתרברב בה. אבל זהו ביטוי משמעותי ביותר של התחשבות. זוהי השקעה עמוקה ולטווח ארוך במערכת היחסים שלכם.

אל תרשו ל H. Stern או לדה-בירס להטעות אתכם (בסדר, כולן אוהבות יהלומים, אפילו כשהן תשושות מחוסר שינה!). אם אתם רוצים לשמור על חיי הרומנטיקה, פשוט תנו ותנו ותנו עוד קצת – בדברים ה"קטנים" שהיא או הוא באמת צריכים.