לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




למה להביא ילדים לעולם?

למה להביא ילדים לעולם?

האם ההורות הופכת להיות יותר קשה ופחות משתלמת ממה שציפינו?

מאת

רובנו מקבלים את הרצון שלנו להביא ילדים לעולם, כדבר מובן מאליו, ורבים מאיתנו אפילו משקיעים מאמצים רבים כדי להצליח בכך. עם זאת, ישנם אנשים שמוכנים להשקיע כל זמן שיידרש, כדי לענות על שאלה בסיסית עוד יותר: למה?

קראתי לא מזמן מאמר שטוען שהורים רבים מגלים שתפקיד ההורות מתגמל הרבה פחות ודורש הרבה יותר מאמץ, ממה שהם ציפו. או כמו שנוסחה כותרת המאמר, "כל השמחה והתסכול – למה הורים שונאים להיות הורים".

ודאי שיש שמחה, כפי שהודו ההורים שרואיינו למאמר, אבל על בסיס יומיומי החיים נהיו יותר קשים (ילדיהם של רוב המרואיינים עדיין קטנים מאוד, כך שלמעשה הם בכלל לא מודעים לקשיים שעוד יגיעו!).

למרות שהמאמר לא אומר זאת בבירור, אני מאמינה שאחת הסיבות לדיכוטומיה הזאת היא ציפיות לא מתאימות. בדיוק כפי שחלק מהגברים (כל אחד מכיר את עצמו) מתחתנים מתוך מחשבה על ארוחות חמות, בית נקי וחברה מקסימה ואינטימית בבית ("יש לה צרכים רגשיים? התחתנתי איתה בגלל שחשבתי שהתחזוקה שלה קלה!), הרבה אנשים נכנסים לעסק ההורות בלי צל של מושג מה מצפה להם בעתיד. כן, הם שמעו שהם יהיו עייפים – אבל הם לא מסוגלים לדמיין כמה עייפים. הנישואים שלהם לא מוכנים לאתגר ("אני עדיין צריכה להעניק קצת תשומת לב גם לבעלי?!"), הם שיחקו במשחק "נגיד ש..." דמיוני וילדותי. הן מדמיינים בובה בגודל טבעי, לבושה על פי האופנה האחרונה, מעורסלת אחר כבוד בעגלה מהצעקה האחרונה, כשהם צועדים בנחת לאורך הפארק, יוצאים לקניות ופוגשים חברים ביחד עם התינוק.

במקום זה, התינוק רטוב, מלוכלך (ומלכלך), רעב, צורח: לפעמים הוא סובל אפילו מכאבי בטן. יש לו דלקת אוזניים, הבגדים החדשים שלו מוכתמים, ושיחה ממושכת עם חברים מתגלה כמשימה בלתי אפשרית. וכמו שאומרים, "איפה ההנאה? הקלות? הנוחיות? האו-פר?!"

"אנחנו טועים לחשוב שקיבלנו ילדים בשביל הנחת. קיבלנו אותם כדי להעניק"

אבל אני חושבת שיש כאן משהו אפילו עמוק יותר. משהו שנוגע בלב הסיבה מדוע להביא ילדים לעולם. לא מזמן שמעתי סיפור על משפחה עם מספר ילדים מוגבלים. אין ספק שהילדים האלה הם מקור עצום לאושר (כמו כל הילדים), אולם אין גם ספק שהם מקור אדיר לכאב ותסכול ועבודה קשה (כמו כל הילדים). כשהאב דיבר על בר-המצווה של אחד הבנים, הוא התייחס לנושא המוטיבציה. "אנחנו טועים", הוא טען, "כאשר אנו חושבים שקיבלנו ילדים בשביל הנחת. קיבלנו אותם כדי להעניק."

זוהי נקודה חשובה. האבא הזה לא מתכוון לומר שהוא לא זוכה לנחת מהמשפחה שלו; הוא מתכוון לומר שנחת אינה אמורה להיות הציפייה או המניע שלנו, ושההנאה אינה שטחית וזמנית, אלא עמוקה יותר ונובעת מפיתוח כושר הנתינה שלנו.

ילדים מלמדים אותנו על נתינה חסרת פניות - אולי לא נקבל חזרה. הנחת עלולה להיות חמקנית או קצרה - אבל אנחנו לא עושים זאת למען עצמנו, אלא למענם. אנחנו עושים את הטוב ביותר על מנת ליצור בוגרים בריאים בגופם ובנפשם, בעלי מצפון ומוסר וקשר עם אלוקים. זה התפקיד שלנו, זאת המטרה שלנו, וזה, אם בכלל, הגמול שלנו.

אולי הם לא ידאגו לנו כשנהייה זקנים (למרות שיש לנו, ברוך השם, כמה הצעות!), אולי הם לא ילכו לאוניברסיטה כדי לפתוח עסק מצליח או לספק לנו נכדים מחונכים ומטופחים באופן מושלם. זה לא משנה. למדנו מה זאת נתינה אמיתית – כשהתשישות בלתי נסבלת, כשצריכים לטוס למוקד חירום באמצע הלילה, או להיות עם התינוק בבית החולים יום אחרי יום, כשצריכים לדחוף אותם אל המים העכורים-לעתים של חברויות, יציאה מהבית, נישואין... כשצריכים לחפור עמוק לתוך עצמך כדי להבין ילד ששונה ממך או לחוש רחמים על התמודדות שמעולם לא חווית.

אנחנו לומדים הכי הרבה על עצמנו ועל מערכות היחסים בחיינו דרך הילדים שלנו; פעמים רבות הילד הכי פחות צפוי, מלמד אותנו את השיעורים החשובים ביותר. אנחנו לומדים על היכולת שלנו לאהוב. אנחנו מרחיבים את היכולת שלנו להעניק... זאת המתנה האמיתית, ההנאה האמיתית, והסיבה האמיתית מדוע להביא ילדים לעולם.

וכשמתמקדים בדברים האלה, אני לא מסוגלת להבין, איך מישהו יכול להעלות בדעתו שהילדים לא העשירו את חיינו והפכו אותנו למאושרים יותר. לא מזמן אמרה לי חברה שהלוואי שהיו לה יותר ילדים (יש לה שתי בנות מקסימות). אף אחד לא אמר לי מעולם שהלוואי שהיו לו פחות.

5/12/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) חיה, 29/10/2013 12:07

למה הרבה

הבנתי והפנמתי את המאמר מה יש בילדים אבל מה המטרה בהרבה למה לא להסתפק באיזה 4-5 ילדים?

(7) חן, 12/3/2013 12:58

אהבתי!

אהבתי תמאמר, את צודקת לחלוטין יש לי ב"ה בת מקסימה כמעט בת שנה ואני עכשיו בהריון שני, ואני חושבת שאין כמו ילדים להכניס לחיינו חיות ושמחה וללמד אותנו להעניק!

(6) שלי, 18/12/2012 18:59

לעשות השתדלות

יש לנו 4 בנים ותינוקת שזה עתה נולדה הבן הגדול בן 7 ברוך ה', מהיום שהתחתנתי היה לי חשוב שתמיד יהיה לי בסיס כלכלי יציב בחיי, ומאז ומתמיד לא רציתי אף פעם לנוח מילודה זה הסיפוק שלי בדומה למישהי שמעוניינת להתעצם בקריירה. ילדיי איתי עד גיל 3 בבית, מאז שילדתי אני בבית בעלי למד בישיבה כמה שנים ועבד בעבודות מזדמנות כעת הוא מורה ,ומתמיד ראיתי שפע בחיי ללא שום עזרה מצד ההורים זאת פשוט היתה מטרה!! להמשיך ילודה ולהשתדל לשמור טוב טוב על הפרנסה לטובת בני המשפחה המתרחבת..הלוואי שכולן יזכו לילודה ונתרבה שלא כמו משפחה ממוצעת בישראל 3 ילדים כלב.

(5) אנונימי, 9/12/2010 10:24

ילדים הם שמחה - השאלה מהי מטרתכם בחיים!

למס' 1 ו-2 - יפה שאתן קוראות מאמר זה ומנסות להבין את נקודת המבט של אנשים שונים מכן בהשקפה או בהסתכלות על החיים. אך,נראה לי שיש כאן חוסר הבנה בסיסי במטרה שלשמה אנו יולדים ומגדלים ילדים! לפי דבריכן, נראה שהמניע העיקרי הוא הנאה, כיף ויכולת להציג בפני החברה ילדים מחונכים ומטופחים המוכיחים על יכולת הורית מעולה (מלבד כל הכישורים האחרים...) - אך לא זו המטרה! אנו מגדלים ילדים קודם כל בשביל לממש את מטרתנו בעולם זהו המימוש העצמי האמיתי - לטרוח סביב הילדים ולחנך את עצמנו לסבלנות, איפוק,יכולת הכלה של השונה, אהבה ללא תנאים ועוד. כמובן שנחמד לכל הורה, שלאחר השקעתו הרבה יש לו גם נחת מהילדים שגדלים לתפארת, מחונכים ומטופחים לבוגרים בריאים בגופם ובנפשם.אך לא זו המטרה. גידול ילדים אינו תלוי במצב כלכלי! אמנם נחמד לכל אחד לתת לילדו את הביגוד והאוכל המשובחים והיוקרתיים ביותר אך הדבר החשוב ביותר ליצור אנוש היא האהבה והיחס החם! כל אחד מאיתנו מעדיף לחיות גם אם מצבו הכלכלי אינו מזהיר - כך גם הילדים שמחים לבוא לעולם גם אם אינם יכולים לקנות כל מה שיש בחנות...וזאת מלבד החינוך העצמי וטיפוח האישיות הנוצרות במצב שבו אדם לומד להסתדר עם מה שיש... - למס' 1 - כתבת שיש לך 3 בנות וכו' - כיצד היית מרגישה אם הורייך, שכנייך,או כל מישהו אחר, היה אומר לך שבהתאם למצבך הכלכלי/ משפחתי/ נפשי/חברתי 3 ילדים הם יותר מדי ? האם היה לך נעים אם מישהו היה מחליט עבורך, אדם בוגר ושקול בדעתו, שילד אחד הוא די והותר מאחר שאין באפשרותך הכלכלית להחזיק יותר מזה? על איזו מבנותייך היית מוותרת? לדעתי, אין זה הוגן להתערב לאדם אחר, ואפילו זו בתך האהובה, בתחום כ"כ אישי. למס' 2. - כפי הנראה יש לך ילד אחד בלבד ומדי פעם מבקשים ממך לתרום עבור משפחות גדולות במצוקה כלכלית - הייתי ממליצה לך לחשוב מכיוון חדש - אנשים אלו מפתחים את העולם ומשקיעים בכך את כל הונם ואונם.את, שיש לך ילד אחד, ואינך מתאמצת כמוהם, אולי תוכלי לסייע להם מבחינה כלכלית וכך תהיי שותפה במפעלם הגדול...

(4) אני, 7/12/2010 09:34

למס' 1. כמה כעס כלפי החתן שלך... לא חבל? זה יותר מדאיג לגבי עתיד נכדייך.תנסי רגע לחשוב שאולי רק אולי לא את הצודקת ושיש להם סיבות שלא הצליחו להביא להבנתך או ידיעתך... וגם אם כן עצה שלי, אל תגידי להםלא להביא עוד ילדים, הרי ברור שזה לא יעזור וחבל שתרחיקי אותם ממך. לכל אחד יש את גבול הסבלנות שלו כמה הוא מוכן שיתערבו לו בחיים. אני מבינה שאת דואגת אבל ביתך היא אדם בוגר וכמו שאת את טעויותייך עשית את חייבת לתת לה לחיות את חייה ולעשות את שלה. ומההיכרות שלי עם כמה מקרים כאלה אל תדאגי הם בדרך כלל יותר ממסתדרים. יש להם משהו יותר חזק מכסף... ובמיוחד כשהבעל לומד מקצוע.. ביתך עזבה את הקן. את תהיי חייבת להרפות כדי שיחסייך איתה עם חתנך ועם נכדייך ילך בכיוון הנכון.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub