על פי עבודה ייחודית שנעשתה בנושא פטירה ומוות, השלב האחרון – אחרי שלבי האבל, ההכחשה והכעס – הוא קבלה. ההגעה להכרה שזאת המציאות שלנו, ושאנו צריכים למצוא דרך לחיות איתה, ואפילו יותר מזה, לקבל אותה בברכה.

קבלה אינה מוגבלת רק למוות, והיא התגובה הבריאה ביותר לכל אתגרי החיים.

בזבזנו המון כוחות במחאה על חוסר הצדק של נסיבות החיים, ועל רוע לב, חוסר הגינות או רשעות לשמה, של אנשים אחרים. אולם לא שינינו אותם או את המציאות. אנו עדיין צריכים למצוא דרך להתמודד – ובינתיים הכעס שלנו רק התגבר ולא שכך.

לפעמים התסכול שלנו יותר משמעותי: החברה הכי טובה של בתי לא מדברת אתה. המעסיק הקודם של בני מפיץ עליו שמועות רעות. האחיין שלי תקוע במיטה עם רגל שבורה. בעלי איבד את משרתו.

וחלקן מאוד רציניות: מחלות, טראומות פסיכולוגיות, מוות.

כל המצבים הללו מציגים בפנינו הן הזדמנויות ייחודיות והן הזדמנויות אוניברסאליות. ומאיתנו נדרש לנקוט בצעדים מעשיים התואמים את הנסיבות ולעבוד על קבלה.

עלינו להבין שאם אנחנו תקועים בבית, אז מאיזושהי סיבה, זה בדיוק מה שאנחנו אמורים לעשות. אם מתייחסים אלינו בצורה לא נעימה, יש כאן שיעור בשבילנו, ובדרך כלשהי אנחנו צריכים ללמוד ולצמוח מזה. אין דבר שקורה ללא השגחתו א-לוהית פרטית, והתפקיד שלנו הוא לקבל את זה.

אנחנו צריכים לקבל בשלווה את תהפוכות החיים. זה לא אומר שנפסיק לחוש כאב - אם מישהו פוגע בנו, אנחנו עצובים; אם אנחנו מאבדים אדם קרוב, אנחנו כואבים; אם אכפת לנו, אנחנו בוכים.

משמעות הדבר היא, שלא נניח להתנסויות הללו למרר לנו את החיים

משמעות הדבר היא, שלא נניח להתנסויות הללו למרר לנו את החיים ולפגום במערכות היחסים שלנו – אלא נזהה אותן כחלק מהתסריט שא-לוהים כתב, ונקבל את תפקידנו במחזה הארוך והמתמשך.

אנחנו יכולים לעבור את החיים מתוך מרירות על ההורים שלא העניקו לנו מספיק תשומת לב, כעס על אחים שלא התחשבו בצרכינו כמו שציפינו, רטינות על בוסים שניצלו את הכישרונות והידע שלנו כדי לרפד את הכיסים שלהם, ותלונות על הבורא שלקח את יקירינו בטרם עת.

ולעומת זאת, אנחנו יכולים לעבוד על קבלה. זה השינוי עליו הייתי רוצה לעבוד במשך התקופה הקרובה. אני רוצה להיפרד מהמרירות, ההאשמה והכעס (באיזה עולם אגדות אני חיה?!). להיפטר מההרגשה שמגיע לי, להיפטר מהציפיות. דמיינו את כל מרחב המחשבה שזה ישחרר! דמיינו את כל הכוחות והאנרגיה שנוכל ליישם למטרות שונות.

מובן שזה לא יהיה קל. שינוי אמיתי אף פעם אינו קל, אבל לא נראה לי שיש לי ברירה אחרת. זאת באמת הדרך הבריאה היחידה לחיות. זאת באמת הדרך הכנה היחידה לחיות. זאת הדרך היחידה לאדם שמאמין בחיים.