רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

התמכרות ל... מוצצים

י״ח באדר א׳ ה׳תשס״ה י״ח באדר א׳ ה׳תשס״ה 27/02/2005 | מאת ימימה ביסמוט

גמילה היא עניין לא פשוט. במיוחד כשמדובר בהתמכרות ל... מוצצים.

נתנאל הגיע לגיל ארבע וחצי המופלג, מה שאומר שהילדים בגן כבר התחילו להציק לו בנוגע להתמכרות האובססיבית שלו למוצץ. הוא הגיע יום אחד מהגן והודיע לי חגיגית ש"זהו, יותר הוא לא רוצה צצי ומהלילה הוא ישן בלי". אני תמכתי בהחלטתו הנבונה ותוך פחות מחמישה רגעים, מגוון המוצצים האורתודנטיים, בכל גווני הקשת, על פתחי האיוורור שלהם, שהוא כה נהנה למצוץ אותם בתאווה, מצאו את דרכם לפח האשפה.

זה היה נראה לי בשעתו כצעד נמהר מעט, אבל נשכתי את השפה התחתונה, מתמסרת באומץ לצעד ההחלטי שנתנאל נקט ומתפללת ללא קול, שמבצע הגמילה יעבור מהר ובקלות.

זה היה אסון.

כבר לקראת שעת ההשכבה, עיניו הקטנות החלו מפלבלות בחוריהן ושמעתי אותו עורך סיור בהול ורעשני בחדר הילדים. הוא פתח את כל המגרות בארון וסגר אותן בקול חבטה. אחר שמעתי אותו ממהר לכיוון חדר האמבטיה, מטפס על הכיור וקופץ משם באכזבה. יבבה חדה פילחה את האוויר כשהוא טופף במהירות לכיוון המטבח, מפשפש בבהילות בפח האשפה, שלמרבית ההפתעה דווקא היום בעלי דאג לרוקן בזמן.

"א-י-מ-א, צ-צ-י!!!", נתנאל הגיע אלי מבוהל, כשהוא מפזר אחריו שובל של קליפות ביצים, שאריות ממרק האפונה שאכלנו בצהריים וחתיכת אבוקדו מעוכה.

"נתנאל!", אמרתי בבעתה. "תראה איזה בלגאן אתה עושה!".

"אבל אימא, צצי!", המשיך הלה ליבב.

חישוב מהיר העלה, כי השעה כבר מדי מאוחרת וכל החנויות סגורות. התסריט המצמרר שרץ לי בראש, אודות ליל הגמילה הקשה שמצפה לנו, די הרתיעה אותי וניסיתי לחפש בבהילות אחר גמ"ח מוצצים שכונתי. (גמ"ח מלשון – גמילות חסד, מעין ספריית השאלה המוקמת באופן עצמאי בבתי השכונה ומשאילה פריטים שונים ומשונים, חינם אין כסף לרווחת התושבים).

לאחר דפדוף קדחתני, מלווה באזעקת אמת עולה ויורדת ממעמקי לועו של נתנאל, מצאתי לבסוף תחת הערך "מוצצים", שתי משפחות בשכונה, שברשותן גמ"ח מסוג זה – ישעיהו ופומרנץ.

אצל משפחת ישעיהו ענה תא קולי, אז חייגתי למשפחת פומרנץ וחיכיתי על "ממתינה". כעבור חמש דקות ארוכות כנצח, הקו התפנה ובעלת הגמ"ח ענתה לשיחה. לשאלתי אם יש ברשותה מוצץ אורתודנטי מסיליקון עגול עם פתחי איוורור, היא ענתה לי בצער, שהמוצץ האחרון מסוג זה הוזמן ממש לפני כמה רגעים, בשיחה הקודמת.

הודיתי לה בצער, כשאני מפנימה את הרעיון, כי היום הוא היום. או יותר נכון, הלילה הוא הלילה, בו נאלץ כנראה להתמודד עם תוצאות החלטתו של נתנאל. נשמתי עמוק, כשאני מנסה לשוות לקולי נימה רגועה ובטוחה ואמרתי לו בהחלטיות: "היום אתה תלך לישון בלי צצי ומחר תקבל ממני הפתעה". נתנאל בתגובה, הפעיל את הסירנה על "מצב חירום" ורק לאחר שהבטחתי לו מכונית שהוא חולם עליה זמן רב וחפיסת שוקולד ממולא תות, הוא התרצה ונכנס מתייפח ומנוזל למיטה.

הדקות חלפו ושמעתי אותו מסתובב אנה ואנה, גונח ומתאנח, הופך את הכרית מצד לצד, מהמהם, מדבר לעצמו ואפילו שר. לישון, על כל פנים, הוא לא הצליח.

הוא חיסל בננה, שני תמרים, חבילת במבה, חבילת גליליות וחצי קוטג', לפני שהיה מוכן לעלות שנית על יצועו.

"אימא, אני רעב". אמר נתנאל לאחר חצי שעה של ניסיונות נפל להירדם, במטרה להשקיט את הצורך להעסיק את הפה. הוא חיסל בננה, שני תמרים, חבילת במבה וחצי קוטג', לפני שהיה מוכן לעלות שנית על יצועו.

המחוג התקדם במהירות ושמעתי אותו בסיבוב חדש של ניסיונות הירדמות. חבטות מכיוון חדרו העלו את הסברה, שהוא עסוק כעת בניסיונות הרפיה מתקדמים וכמו מכור אמיתי, הגוף שלו נלחם בכל העוצמה על מנת להרגיע את ה"קריז" הרגעי. מנת "צצי" הייתה הכרחית.

"אנחנו חייבים לעזור לו להתגבר", אמרתי לבעלי שחזר מהשיעור, מגוללת בפניו את מהלך המאורעות.

"אימא, אני לא מצליח להירדם!" יבב נתנאל מהחדר השני ואני, מעודדת ממבטו של בעלי, ניגשתי אליו.

"אתה רוצה לקרוא, בינתיים, חמודי?", שאלתי מורידה מהאצטבה את "מעשה בחמישה בלונים". נתנאל הנהן בראשו לאות הן ואמר לי בהתייפחות: "אימא, אני חולה. אני רוצה אקמולי". "בסדר", אמרתי. הותרתי את הספר בידיו והלכתי להביא את תרופת הפלציבו שלנו – בקבוק אקמולי שמילאתי בסירופ וויטמינצ'יק.

"הנה, חמודי. קח אקמולי" הושטתי לו את האדום-המתוק. נתנאל בלע בצייתנות את הוויטמינצ'יק. אחר כך הוא העיר ש"לאקמולי הזה יש טעם כמו לפטל בגן", פתח את "מעשה בחמישה בלונים" והתחיל לעיין בו.

"לילה טוב", אמרתי חרש ועזבתי את חדרו.

עוד שמעתי אותו מעלעל זמן מה בדפי הספר כשלפתע... קולות מציצה עזים נשמעו מכיוון מיטתו.

"הוא בטח מצא איזה מוצץ עלום שנותר לפליטה", ניחש בעלי.

נכנסנו בלאט אל החדר, חוששים להעירו מתנומתו המבורכת, ומצאנו את הזאטוט שרוע על המיטה, כשבפה שלו תקועה, לא פחות ולא יותר מאשר... אצבע.

 

***

 

למחרת, מלאי חדש של מוצצים – נוצצים, צבעוניים, אורתודנטיים, עם פתחי איוורור וציורים, המתינו במגירה של נתנאל... עד לניסיון הגמילה הבא.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן