היה זה בשעה שעמדתי בתור לקופה בסופר פארם. פתאום, לאחר המון שנים, אולי 14, פגשתי בה, חברתי מתקופת התיכון. היינו אז צעירות ומלאות מוטיבציה וחלקנו חלומות משותפים לגבי הגבר האידיאלי שודאי נינשא לו ולגבי הקריירה המצליחה שנעשה.
התור המתארך אפשר לנו להשלים פערים, כשכל אחת מספרת על עצמה, הישגיה, ילדיה וכו'. כשהגענו לנושא גידול הילדים (היא החזיקה או-פר), מצאנו קווי דמיון משותפים וצחקנו, אבל כשספרתי לה שאני... עקרת בית, היא הייתה די מזועזעת ותקעה בי מבט שאומר "אז זה כל מה שיצא ממך אחרי הכל?"
לבסוף תורה הגיע. החלפנו טלפונים וברכות הדדיות ונפרדנו. היא למשרד המעוצב, בבית המשרדים היוקרתי בו היא מכהנת כסמנכ"לית שיווק, ואני לביתי הקט בו אני מכהנת כ... להטוטנית, בלבוסטע, פסיכולוגית, טבחית, מגשרת, אחות רחמנייה, מרפאה בעיסוק, או במלים אחרות... עקרת בית.
.
הבוקר מתחיל אצלנו במרוצי להטוטנות מסובכים כנגד השעון. אתמול לדוגמא הייתי צריכה להעיר ילדים ("לא רוצה גן היום, אני חולה!"), לזרז, לשדל, להפציר, להבטיח שוחד ("מי שמסיים להתלבש בזריזות מקבל הפתעה!"), להיגרר למיקוח ("מה מקבלים? אייי לא שווה!"), לאבד את הסבלנות ("מי שלא נועל נעליים עכשיו, חוטף!"), לקחת את הילדים לגנים ולרוץ לסידורים.
נכנסתי הביתה כל עוד רוחי בי וזינקתי לעמדת המטבח, כשביד אחת אני קוצצת סלט ובשנייה דופקת שניצלים.
כשהשעון הורה על השעה המאיימת שתים-עשרה-אפס-אפס, נכנסתי הביתה כל עוד רוחי בי וזינקתי לעמדת המטבח, כשביד אחת אני קוצצת סלט ובשנייה דופקת שניצלים. עד שהשניצלים סיימו להיטגן הספקתי לערוך את השולחן, להעמיד מכונה, להזמין ירקות ולרחוץ את הכלים. כשהכל היה מוכן, הלכתי לאסוף את הילדים.
"איך היה בגן היום?" שאלתי את נתנאל, כשאני מנערת אותו מהחול שדבק בו.
"לא כיף.", הוא ענה בהבעה מצוברחת. "יוסי אמר לי שאני תינוק בן שנה יושן במיטה".
"אוי, וזה לא היה לך נעים". אמרתי בהזדהות, כשאני אוחזת בידו המלוכלכת ומזהה את ההיסטוריה שעברה עליה משך הבוקר, החל מאכילת כריך עם ממרח שוקולד, המשך בהכנת קציצות בוץ וכלה ביצירה עם דבק.
"והוא גם אמר לי שאני מסריח". הוסיף נתנאל בטרוניה.
"מה אתה אומר?" הוספתי כשאני מצקצקת בשיניים.
"יותר אני לא חבר שלו!" פסק נתנאל בהחלטיות ורץ לעבר ערמת קרשים מעניינים שעמדה בצד הדרך.
נגררנו (עם הקרשים), במעלה הרחוב בואכה הגן של נעה ואספנו גם אותה פרועת שיער וסמוקת לחיים, בלוויית ערמת ה"יצירות" החדשות שהכינה בגן. חזרנו הביתה, פרקנו את הקרשים ויצירות האמנות, ולאחר שסיימנו את השניצלים והפתיתים, העברנו את שעות המנוחה(?) בין סכסוך אחד למשנהו, כשאני בתפקיד כפוי של בוררות וגישור – "אימא, תגידי לו הוא הרביץ לי!, ו"לא נכון, זה היא שהתחילה!"
מיומנות הגישור שלי מסתבר נחלה כשלון חרוץ, מה שהוביל למתקפת זעם רבתי ולהתמנותי המיידית לאחות רחמנייה. ההתעסקות עם הפציינטים, מריחת היוד והדבקת הפלסטרים, ארכה יותר משעה והיוותה את שיא הריגוש של היום. הילדים התאמצו למצוא עוד ועוד חבורות נשכחות, ועד שלא נראו כמו זוג אינדיאניים הם לא נרגעו.
אם אתם חושבים שבזאת הסתיימו תפקידי לאותו יום, אתם טועים וב-ג-ד-ו-ל!
השעון כבר הראה על השעה חמש אחה"צ, אבל אם אתם חושבים שבזאת הסתיימו תפקידי לאותו יום, אתם טועים וב-ג-ד-ו-ל! הערב עוד היה לפני, מה שאמר שעוד צריך היה: להכין ארוחת ערב, לקלח, להשאיר הוראות לבייביסיטר, לרוץ לשיעור התעמלות ולהגיע בזמן להשכבה.
רגע, רגע, וזה עוד לא נגמר!
היה צריך גם: לשחרר את הבייביסיטר, להקריא סיפור... להקריא עוד סיפור, להשכיב לישון, לארגן את הבית ורק אז... סוף סוף... לנשום לרווחה.
אם אתם שומעים על מישרה של סמנכלי"ת שיווק שמתפנה, יש על מה לדבר...
ולכל אותן עקרות בית מופלאות, שעושות את מלאכתן נאמנה, עשרים וארבע שעות ביממה, מחזיקות בו-זמנית בכל-כך הרבה מישרות ובכל זאת זוכות ליחס המתנשא של "את רק עקרת בית?", היו גאות בעצמכן!
...אני לא מכירה אף סמנכלי"ת שיווק שהייתה עומדת באתגר!
(17) הודיה, 8/9/2016 08:57
כל הכבוד!!
מאד נהנתי לקרוא והנהנתי במקומות המתאימים... אמא שלי יכולה לקחת את כל הקרדיט בנושא וגם לי הקטנה יש שאיפה לזה..
(16) אלינור אדלר, 30/12/2008 06:56
עקרת בית נואשת
הכל טוב ויפה ,אז איך זה שאני עדיין מנסה לעשות עוד דברים(כאילו אין מספיק)שלא ארגיש שאני לא עושה מספיק?!
(15) טובי מרציאנו, 19/11/2006 15:45
כל כך נכון ואמיתי-מקסים
יש המון זלזול באשה שהיא עקרת בית
נהנתי לקרוא את הכתבה, והזדהתי כלכך
אכן עבודת עקרת הבית קשה ומפרכת.
תודה על הכתבה
(14) ניצה כהן, 24/3/2005 07:17
סמנכל"ת לעניני משפחה
המאמר מעניין מאוד לאישה יש שני כובעים
אחד של ממלכת הבית וגידול הילדים, והשניה
עבודה בחוץ לדעתי יש לשלב את שני הדברים
ביחד
בסביבה שאישה גם עקרת בית וגם עובדת מסתכלים עליה אחרת. במידה והיא רק עקרת בית החברה אינה נותנת את הקרידיטית הנכון
לתפקידה.
(13) שרה'לה, 14/2/2005 06:39
מקסים ונכון
וכתוב נפלא כהרגלך [מעקרת בית חדשה]
(12) שולי, 9/2/2005 15:02
מאמר נכון ויפה
תודה על הפירגונים .
אני מרגישה כעת יותר גאה בעצמי .
תודה
(11) רות וידאל, 3/2/2005 13:42
חנוך היא העבודה הקדושה ביותר
בס"ד
חנוך היא העבודה הקדושה ביותר
*********************************
בדרך כלל מקבל שמי שאין לה פרנסה , נעשית מורה ומחנכת , היא לא יצלחת , לא למדה הנהלת חשבונות, , מחשבים , לא התמחתה בשום אמנות אחרת אבל צריכה פרנסה לעוזר לבעלה , אזי נעשית מורה וכאן שורש הבעיה , נקח לדגמא עבודת לטוש יהלומים ,
לוקח הרבה זמן , עד שיודעים את המלאכה על בוריה , אבל שכיודעים את האמנות ובקיאים בה היטב, אין צריך יותר למוד , ואם נעשה משגה או טעות כלשהי , יהלמן חתך בתוך היהלום , אזי הפסיד כמה אלפי דולרים , הינו במקום ללטש מכל הזויות בצורות מצורות שונות , כמשלש או כמעין וכדומה כנדרש , הוא חתך לא כהלכה , אזי נגרם לו הפסד כספי ותו לא , וכן צורף זהב אם עשה טעות ביצירת התכשיט , הפסדי כמה מאות דולרים , צריך להתיך בחזרה וכו' , ואפלו סנדלר או נגר , אם עשו טעות ביצירתם ,ימכרו את המוצר בחצי מחיר וכו', בחנוך אין הדבר כך , אין החנוך כשאר האמניות ,אם חס ושלום , נכשלים בזה , מעשית צלקת על הבת לכל החיים , ואין זו אמנות שכאשר כבר למדוה , אינה צריכה יותר עיון והשקעה , הינו כל אמנות לאחר זמן העבודה ,לאחר שסימו את שעות העבודה , ושבים הביתה , אין צריכים יותר להתעסק בזה הן בפעול והן במוח ובמחשבה ,אך עבודת החנוך איננה כן , מורה צריכה לחיות עם האמנות שלה, במשך כל שעות היממה , אף לאחר שעות העבודה בפועל במסגרת בית -הספר , הינו בביתה , על המורה לחושב כל העת מחנוך תלמידותיה , היאך להצליח עם כל אחת ואחת , היאך לטפל בכל פרט ופרט , הכיצד לפתור כל בעיה חנוכית על הצד הטוב ביותר ף על מנת שהחנוך יהיה בהצלחה מרבית , ולא יעשה שום מעשה או יאמר איזה דבור , שיכול להביא להשלכות שליליות ולכשלון חנוכי בעתיד , יש כאן עבודה קדושה מאוד שחייבת להיות חלק מהאדם גופו , ולא מקצוע חיצוני בעלמא ,ואם עשתה המחנכת טעות כלשהי ,חס ושלום ,גמרה צלקת וכתם על התלמידה לכל החיים, ולכן חנוך זו עבודה שונה בתכלית משאר האמניות ,ואין מקום להשואה ,זו עבודת קודש קדשים , ואין שיך בזה שום ותורים או פשרות בפרט בדור הזה , על המורה לחנך את תלמידותיה למדות טובות , לסבלנות , להסתפקות , שאז יש לילדה הכל , צריכים ללמד דעת על כל פרט ופרט שעלול לקרות בחים , ובודאי הכל לפי הגיל , חנוך של כתה א' אינו יכול להיות כשלכתה ח' וט' וכו' , כל גיל כפי הדעת והשכל להסביר לילדה מעלתה וחשיבותה אצל הקדוש ברוך הוא ואשר היא העתיד של עם ישראל ,ולכן הנשים מברכות ברכה : שעשני כרצונו ""שמוסרות את עצמך לגמרי להקדוש ברוך הוא שתדענה שתפקידן הוא תפקיד עליון וגבוה ואחריותי לגבי העתיד של עם ישראל ,והן הן ואחריותי לגבי העתיד של עם ישראל , והן הן הממשיכות את העתיד של כלל נשמות ישראל, כי הממשיכות את העתיד של כלל נשמות ישראל , והן הן הממשיכות את העתיד של כלל נשמות ישראל , כי אישה היא עקרת הבית , כשבונים בסיס כזה בחנוך , שהבנות יודעות שהן שוות ובעלות ערך , נכנסת בהן גאוה וגדלות בכשרן וביכלתן , אשר דבר זה צריך להחדיר בבנות- הכרת ערכן העצמי , לבנות אותן , ולכן חנוך הבנות זו עבודה קדושה מאוד , וברגע שבת מרגישה שהיא שוה ובעלת ערך , אז יש לה כבוד עצמי , ותצליח מאוד בחיים,
(10) יפאת, 3/2/2005 06:33
הנשים מסוגלות להכל
מאמר יפה מאד. אהבתי את צורת הכתיבה. אני רק חושבת שגם אמהות שעובדות 9-10 שעות בחוץ מסוגלות לעשות עוד הרבה דברים בבית אחרי שהן חוזרות הביתה. אני חד הורית ועובדת כל יום עד שבע בערב, וכשאני מגיעה הביתה בשעה שבע וחצי, עד השעה שאני הולכת לישון, אני עושה הרבה מאד דברים, ובימי ששי בבקרים, מסיימת את מה שלא הספקתי כל השבוע. אין הרבה מה לעשות. אנחנו גם אמהות, גם עקרות בית, גם עובדות, בסך הכל מצפים מאתנו שנעשה הכל, שלא נתלונן, אבל יש לנו אחריות רצינית מאד.
(9) שני, 2/2/2005 03:46
הנשים הם באמת כל יכול -גמישות
המאמר יפה- אהבתי את התיאורים של עיקר הבית היא עקרת הבית
אני לא בעד פמניזים אך גם לא שוללת יש שם משהו נכון - אך עוות אח"כ -יש לדעתי להילחם על המינון הנכון ובנייה נכונה של החברה בכלל והמשפחה בפרט
הבעיה לדעתי שאין פיתרון לו בעולם- הוא שנותנים לאישה להיקרע כאילו שהיא וונדר- וומן(סופר מן) תמיד בהיסטוריה היא נדרשה ונתבעה להרבה והערכה לא תמיד היתה - לא מהבית ולא מבחוץ.
אני שואפת להיות אישיות כמו אמא שלי - עקרת בית - המחנכת למידות טובות ולתיקון המידות והכל בהדגמה אישית - "ואל תיטוש תורת אימך" - ממש בבחינת תורת חיים
לדעתי צריך לבנות מסגרות עבודה לנשים הרוצות לעבוד - בצורת משרה חלקית שבה היא מקבלת את כל ההטבות הסוציאליות ובלי ייסורי מצפון - ואפילו משרות זמניות שבהן נשים יוכלו לעבוד ואח"כ לעשות הפסקה מס' שנים ואח"כ שוב לחזור לעבוד...שתהיה את האופציה הזאת
בכל מקרה אני מעריכה מאוד עקרות בית המסורות למשפחה ולערכי היהדות ואידיאליים ובונות ממש משפחות ובכך בונות את עם ישראל
אשריכם בנות ישראל!
(8) מירב, 31/1/2005 12:40
תגובה לאיטה מס' 4
שלום,
סדר יום הסמנכ"לית עמוס ורב פעילות, ללא ספק. אך אל נשכח שהיא מגיעה רק "בערב" הביתה. בדרך כלל להקריא סיפור, ואולי משאירים לה את האמבטיות.
מנסיון אישי שלי, וכן מעיד על כך בעלי, שהפך להיות "סמנכ"ל בית" בתקופה בה נפלתי למשכב ולא הסכמתי שאף אחת תטפל באוצרות שלי (הילדים, כמובן), טיפול בילדים הינו קשה הרבה יותר ומשמעותית מטיפול בעסקים. לכן לצערנו, נשים עוזבות את החשוב מכל ויוצאות להיות סמנכ"ליות חיצוניות. בעסק, את אחראית, נאמר על שיווק ובזה מסתיים התפקיד שלך. כאן, כמו שתיארה יערה, את המנכ"ל וכל שאר הפירמידה שבדרך כלל יש מתחת למנכ"ל ובנוסף ההתשה המנטאלית שילדים מסוגלים להעביר אותך היא מעבר (כמעט) לכל כוחות.
בדורנו הנגרר אחר העולם המערבי (הנוצרי) נצבעו באפור זוג המילים "עקרת בית" אשר ססגוניות הן ונפלאות.
כל הסמנכ"ליות לענייני חוץ אינן אלא נגרררות אחר תעמולה פמיניסטית אשר מנסה לאזן את עיוות מעמד האשה בעיוות אחר המציג את הגבר כמודל לחיקוי. אין הגברים מודל לחיקוי אלא כל אחד מבני הזוג מהווה חצי היוצר שלמות, אחדות. ולכל אחד תפקיד משלו. תפקידנו אנו כנשים (מוצג כסירים ומחבתות) אבל באמת הוא היותר מאתגר, חשוב ונפלא משל הגבר. אנחנו גם מביאות חיים ברמה הפיזית וגם מזרימות אל אותם החיים (הילדים) רוח ערכית, שמחה ואהבה.
בית הוא הדבר החשוב ביותר שיש לאדם בעולם. ואנחנו עיקרו של הבית (עקרת הבית). אשרינו שכך, והלוואי שיראו זאת כל הנשים כיון שרק כך נצליח לגדל דורות הבאים לתפארת ולא על ידי האו=פר אשר למחייתה עובדת ולא מבינה את גודל האחריות והמשמעות של טיפוח דור העתיד.
(7) יעל, 31/1/2005 09:33
תיארת כמעט במדויק
את תפקיד. {כן, גם אני עקרת בית-ומתוך בחירה}.
איפושהו, לאורך הדרך, הבנתי שהמרוץ הבלתי אפשרי והקשה כל כך , של משרה פלוס גידול ילדים-אינו משתלם {בסופו של דבר} ומגדיל את הסיכוי להתקפת לב.
אחרי מה רצים בדיוק ? נכון, פרנסה היא חיונית. אבל כמה מזה נשאר באמת לצרכי פרנסה גרידא? אני לא מדברת על משרה של סמנכ"לית, אלא על המשרות בעלות השכר הממוצע. זה עולה בייבי סיטר ונשנושים להרגעת המצפון, וצ'ופרים ודיסקים והגעה הביתה ומרוץ של "משמרת שניה" . הרי גם כך, אני לפחות יכולה להעיד, ישנו מרוץ בלתי פוסק. ילדים הם עם צורך מכל בחינה. רגשית מנטלית פיזית כספית. אז נכון שחשבון הבנק אינו גדול במיוחד. אבל האמינו לי זה משתלם.
כשהילדים חוזרים הביתה -יש להם אמא קשובה ורגועה שיושבת איתם בשיעורי הבית ומקשיבה לקורות יומם.
בריאות נפשית של ילד הגדל בבטחון כי אימו בבית ממתינה לו ביחד עם ארוחה חמה - אינה מעט.
אני מחזקת את ידייך יערה! היי ברוכה ו"תעבירי את זה הלאה"
(6) כנרת, 31/1/2005 09:04
אות היזדהות
מחייכת..כל כך נכון
ואני בצד,כשאומרים עקרת בי
מבינה איזה תפקיד גדול זה...
נהנתי מאווד..ואיך אומרים..
צרת רבים.....
(5) ענת, 31/1/2005 08:28
סמנכל"ית לענייני משפחה
יערה,הכתבה שכתבת נהדרת, היא כל-כך נכונה ואמיתית.
אין להתבייש בעובדה שאנו "רק" עקרות בית.
שכן זה תפקיד לא פחות חשוב מאשר להיות סמנכלי"ת שיווק
(4) איטה, 30/1/2005 12:53
יומה של סמנכ"לית
קראתי את הספור הנפלא הזה המוכר לי ולבנות דורי עד מאד.
אבל אני רוצה לעדכן אותך, סדר יומך וסדר יומה של הסמנכ"לית כמעט זהה לחלוטין
וכדי לכתוב את סדר יומה של הסמנכ"לית המוזכרת בספור ועל אלה שלא מוזכרות
(שהרי יש לי אחת כזו פרטית בבית) יש להוסיף בראש הספור שלך את המשפט הבא:
"וכשחזרה הסמנכ"לית בערב לביתה לאחר יום עבודה ארוך, מעייף ואולי גם מספק........"
ומכאן להמשיך את הספור כולו כמו כלום ואפילו לשלוח אותה לסופרפארם, כי הוא פתוח 24 שעות ביממה.................
(3) אסתי רוט, 30/1/2005 04:03
קורקט
יערה,
אין כינוי נכון וטוב יותר מהכותרת שהענקת לעקרת הבית ,ואני מצטרפת לדעה שהסמנכ"ליות האלו צריכות להרגיש גאות לא פחות - מסמנכ"ליות של 'עצמים' הרבה פחות מיוחדים מ-ילדים!
(2) און שקד, 30/1/2005 03:57
ואני דוקא מכירה אחת כזו.
כן, כן אין ספק. שוב קלעת בול בכל מילה וכמו תמיד אני מתפעלת כל פעם מחדש מיכולת הכתיבה המרתקת שלך.
(1) דורית, 30/1/2005 02:27
אין לי מילים!
אין לי מילים
שפוט מדהים וכל כך נכון
לא יכולת לדעתי להיות יותר מדויקת
ישר כח