עד לפני שנתיים... בשנייה שפרידמן הוציאה את התריסים של המרפסת ממסילתם, ניתן האות!

עונת הניקיונות של פסח הוכרזה באופן רשמי ואפשר היה להתחיל בעבודה הסיזיפית. מהרגע הזה חששתי כל החודש האחרון ויחד עם זאת, היה לי ברור שהוא יגיע. יום לאחר הפורים, זה מתחיל. בכל מקום שנפגשים - במכולת, בגני הילדים או ברחוב, כל אחת נאנחת ומספרת בגאווה כמה מגרות ומדפים היא כבר "עשתה". המפגשים הללו גורמים לי לעצבנות יתר והם רק הולכים ונעשים מלחיצים יותר מיום ליום, כשמפלס המתח עולה בקצב מדאיג.

יש שמכנים זאת בתמימות "ניקיון אביב", אבל אותי צמד המלים המרושע הזה כבר לא יצליח לרמות. אני כבר יודעת היטב כי "ניקיון האביב" הזה הוא לא אחר מאשר "שיגעון הניקיון" – קנוניה מאורגנת היטב, של עקרות בית מדופלמות ואובססיביות לניקיון! כל שנה אני מבטיחה לעצמי מחדש, שהשנה אעשה רק את מה שהכרחי באמת, מה שבאמת חמץ. אבל ככל שהימים נוקפים וגרדרובת הצעצועים, שמיכות, מעילים, עגלות, מזוודות ומה לא, של השכנות החרוצות שלי, מתנדנדת על חבלי הכביסה, אני נכנעת ומצטרפת לטירוף.

מאותו הרגע גם אני, מתנהגת כחולת ניקיון מקצועית, מה שאומר, שכל מה שזז אצלי בבית, עובר טיפול אישי באקונומיקה. בימים הנותרים עד התקדש החג (בהתחשב בשבוע שאיבדתי, בניסיון כושל להלחם בתופעה, נותרו לי סה"כ 21 יום יקרים מפז), אני מתרוצצת אחוזת תזזית ומבועתת, מנסה להספיק ולכבס את כל מה שכביס (כולל צעצועי הפלסטיק!), לשפשף, לסבן, לגרד, למרק, למיין, לסדר ובמיוחד לנסות ולמגר את החמץ הסורר, כשכל חתיכת ביסקוויט או בייגלה הופכת לאויב אכזרי ומסוכן.

הילדים והבעל כבר מזמן לא בבית. מיד עם השמע האות הם מתנדפים מאזור הסכנה והאמת, שכך עדיף.

הילדים והבעל כבר מזמן לא בבית. מיד עם השמע האות הם מתנדפים מאזור הסכנה והאמת, שכך עדיף. חולת הניקיון הממוצעת, היא אישה מסוכנת מאד. מדי פעם איזה קורבן תורן נאלץ לעמוד ולצחצח עם מברשת שיניים סביב הבלטות או לשטוף במרץ תריסים וחלונות, אבל רב הזמן הם מסולקים אחר כבוד ומוזמנים לאכול רק בחדר המדרגות. אם אחד מהם בכל זאת מהין להיכנס הביתה, הוא נדרש לעבור ניעור אינטנסיבי בבגדיו וחקירה צולבת לגבי המיטלטלין שלו בכל כיס וכיס.

מחול העוועים הזה ממשיך בדהרה עד לנקודת האפס – ביעור חמץ.

מזועזעת אני מתמוטטת על הספה, מבטיחה לעצמי בפעם המי-יודע-כמה, שזו הפעם האחרונה בהחלט ובשנה הבאה או לבער את החמץ בלבד או – בודפשט!

לפני שנה, אמרתי "לא עוד"...

"אני בת חורין אמיתית! שכנעתי את בעלי "למכור לגוי" את כל הבית ונסענו לנו לבית מלון בבודפשט."

ובבית המלון...

"רימו אותנו! המקלחת שורצת פשפשים. הרהיטים מכוסים אבק. השטיח מוכתם והחלונות מטונפים. עוד שעות ספורות יכנס החג ואין להשיג שום חדר פנוי."

...בלית ברירה הפשלתי שרוולים, אלתרתי מטלית וסבון והתחלתי... למרק.