הפוך חזק. נטול. בלי קצף. דל שומן. חלש מאוד. אספרסו בצד...

כן, אם הבנתם נכון אני מבלה את חיי בכוס קפה, או לדיוק בבית קפה. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא בצד הלקוח הנהנתן, אלא בצד המלצרית קשת היום עם החיוך המזויף (פרטים בהמשך...).

טוב, אז הכל התחיל בערך לפני שמונה חודשים, שמתי את פעמיי לעבר בית קפה נחשב בתל-אביב (בלי פרסומות סמויות...). חיפשתי עבודה בתור מלצרית, כן ממש רציתי להיות מלצרית. אולי כמה מכם ירימו גבה או שתיים, אבל זו עבודה שמכניסה יופי וגם עוזרת לגזרה...

גם בחיים אנו אוכלים, מבלים, נהנים ושם למעלה בסוף מקבלים חשבון

החודשים הראשוניים עברו כמו שוקו חם עם קצפת (משמע: מעולה!). אתם יודעים, לקוחות נחמדים, בוסים על הכיפאק ובסך הכל האווירה לא הייתה יכולה להיות טובה יותר. בזמני החופשי (בין ההפוך לאספרסו) אפילו התחלתי לפתח תובנות-חיים המבוססות על העבודה והלקוחות – לדוגמא: העבודה במלצרות היא כמו החיים – יום אסל יום בסל. הטיפים יום אחד יכולים להיות בעננים ויום אחד עמוק בתוך האדמה יחד עם קורח ושות'. והנה עוד דוגמא: הלקוח מזמין ומזמין ובסוף מגיע החשבון – ככה גם בחיים אנו אוכלים, מבלים, נהנים ובסוף מקבלים חשבון (או יותר נכון חשבונות) על כל מה ש"הזמנו" כאן בעולם...

ונחזור לענייננו: פתאום בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עם פנים זעופות, חיוך זייפני ואיומים (בלב...) על לקוחות נודניקים. אז מה קרה? כלום, בעצם. הנסיבות מסביב לא השתנו. הלקוחות די בסדר. הבוסים טובים. אז... אולי זו אני שהשתנתי? אולי הצורך להיות נחמדה כל הזמן, הרס אותי נפשית והפך אותי לבן אדם של אחד בפה אחד בלב?

ולי, אתם חושבים שאני חסרת ביטחון / בעלת ערך עצמי ברצפה. אבל לא! ייתכן מצב בחיים, שבו התנהגות מסוימת יכולה להביא דווקא לתוצאה הפוכה...

זהו, החלטתי, אני לא יכולה להמשיך ככה, הרי בן אדם צריך להיות ישר בכל דרכיו. אז ניצבו בפני שתי אפשרויות: הדרך הקלה – לעזוב, פשוט לומר שלום לפולי הקפה, למקינטות וללכת. ויש גם את האפשרות הקשה יותר: להתמודד, הרי האלוקים מעמיד אותנו בניסיונות שלא מחסלים, אלא מחשלים... לעבוד על המידות (ולפעמים אולי קצת על עצמי...) ולהיבנות, להיות אמיתי, סבלני. פשוט בן אדם!!

אתם בטח יכולים לגלות במה בחרתי... כן, אני, האספרסו והקפוצ'ינו נשארים צמוד בינתיים.

וטיפ אחרון לחיים: מלצרות היא עבודה שוחקת וקשה (פיזית בעיקר). הפרנסה שלנו היא רק מטיפים. אז אנא אחים ואחיות יקרים, אם נהניתם – פנקו אותנו ....