אם חשבתם שהחיצוניות הקצת גסת-רוח, או לפחות לא הכי מנומסת של האנשים בשוק מצביעה גם על הפנימיות שלהם, אז אולי הספור הזה ישנה את דעתכם.

לפני כמה ימים הלכתי עם אמי ואחותי הקטנה לשוק, ושוטטנו לנו בין דוכנים מלאי סחורה - ירקות, פירות, בגדים ונעליים.

אחותי נעצרה ליד דוכן הנעליים בוהה בזוג סנדלים תנ"כיים, רומזת לאמי לקנות לה אותו. אמא לא יכלה לסרב, אחרי הכל היא לא תרשה שאחותי תרגיש מקופחת ליד כל הילדים ובני הנוער שנועלים היום סנדלים תנ"כיים. בזמן שאחותי מודדת, מחליפה, בוחרת זוג אחר, שוב מודדת וממשיכה להתלבט, נעמדה ליד הדוכן אישה מסורתית כבת 60, חסרת שיניים ודלה.

היא ניגשה לבעל הדוכן והגישה לו פתק קטנטן ועמו שטר של 20 שקלים, שבנה ביקש למסור לו. בעל הדוכן לא הבין מה פשר העניין וקרא את הכתוב בפתק. המום הוא הראה לאמי ולי את הפתק, וזו היתה לשונו:

שלום,

אני מאד מתנצל אבל לפני הרבה שנים באתי לקנות ממך נעליים. שילמתי לך עשרה שקלים והייתי אמור לשלם עוד 20 שקלים, אבל אתה חשבת שכבר שילמתי לך ולכן העניין נשכח. אז עכשיו אני מחזיר לך את 20 השקלים שאני חייב לך, ושוב מתנצל.

נ.ב.

אתה לא תזכור אותי כי חשבת שכבר שילמתי לך.

בעל הדוכן חשב כמה שניות ואז אמר לאישה המבוגרת: "אני אתן לך את 20 השקלים, אבל תבטיחי לי שתקני עם זה עכשיו ירקות ואוכל, ולא תשאירי אצלך את הכסף או תעשי איתו משהו אחר. תבטיחי שתשתמשי בזה לבית!" האישה לא אמרה מילה ורק נדה בראשה בחיוך נבוך "לא". בעל הדוכן החל למלמל לעצמו 'מה אני אעשה עכשיו... זה יישב לי על המצפון, אני לא יכול לקחת לה את הכסף', אבל היא מצידה לא השתכנעה. לבסוף הוא אמר לה בלית ברירה "טוב, בסדר" והיא הלכה לה בשקט...

הסיפור כל-כך נגע ללבי. מצד אחד בנה של האישה שזכר את המעשה ב-20 השקלים במשך שנים, ולא נח עד שהחזיר אותם לבעליו, ומצד שני, בעל הדוכן שלא ניצל את המצב אלא ניסה להפיק ממנו יותר בכך שביקש מהגברת לקחת את הכסף ולהשתמש בו לקניית אוכל לבית.

הרושם הרב שהשאיר עלי אותו אירוע הוא שהניע אותי לרצות לכתוב לאתר, והוא שגרם לי להיזכר שיש אנשים טובים בעולם הזה!

כל ישראל ערבים זה לזה, יהודי דואג ליהודי, גם אם מדובר בבעלים של דוכן בשוק התקווה, וגם אם מדובר באישה זקנה שבגדיה בלויים, שלבטח כל שקל ושקל חיוני לאחזקת ביתה.

אז בואו נפתח את הלב בחמימות, נזכור שכולנו אחים אחרי הכל ולפני הכל, נראה אהבה לסובבים אותנו, והכי חשוב - נדע שבכל אדם יש טוב.