מישהו יודע היכן ניתן למצוא דוכן או חנות לגלויות ברכת שנה טובה...?

יש מנהגים שעוברים מן העולם ואנו לא נותנים דעתנו מדוע קמו ומדוע הנחנו להם לחלוף מבלי שוב. אחד ממנהגי ראש השנה הוא מנהג שיגור שנה טובה מאיש לרעהו. בשנים האחרונות מתמעטים האנשים שמקפידים למלא מנהג זה.

מדוע חנויות לממכר גלויות ברכה הלכו ונעלמו מן הנוף החברתי שלנו? אם נביט לאחור נמצא שהיו זמנים אחרים בקרב החברה הישראלית, ועם השנים ועם הפיכת החברה לחברה הדוגלת בקפיטאליזם ומטפחת אינדיווידואליות, "ברחנו" מן הערכים ההופכים אותנו לחברה המתלכדת בארצה. חמקנו לערכים שהפכו מיותרים ומיותמים. ויתרנו בין השאר על אחד מן המנהגים היפים שהיו לנו. ככל שהמדינה התבגרה וחלפו עשורים מראשית המדינה איבדנו את חוויית ה"ביחד" ועמה גם את חוויית החלפת אגרות הברכה.

הרבה פעמים אני נדהמת לקבל מקרובי משפחה או מחברים מחו"ל כרטיסי ברכה . הם זוכרים חגים שלנו או חגים שלהם וטורחים לקנות ולשלוח בדואר הרגיל כרטיסי ברכה. הייתכן שההיפרדות שלנו מן המנהג הכל כך יפה הוא רק סמל להיפרדות מהמון מנהגים מקדמי אחווה אחרים?

מי קנה לאחרונה גלוית ברכה לקראת חג האוהבים? מעטים. אני לא מכירה רבים שיכנסו לחנות ברכות ויטרחו לקנות ברכה, שבסך הכול אינה הוצאה רצינית, אך עשויה להסב למקבל הנאה מרובה, במיוחד כשהיא מעוטרת בכתב יד של חבר אוהב.

אמנם, עדיין ניתן למצוא שנות טובות למכירה בחנויות, אך מי באמת ממשיך להשתמש בשירותי הדואר העברי? האמת היא, שאם אנו כבר מבקשים לעצמנו את המנהג אנו בוחרים בדרך האלקטרונית ומשגרים ממבחר המאגרים הנמצאים בהישג יד וירטואלי. אבל מדוע, באמת, התרחקנו מן ה"ביחד"? מדוע באמת אנו בורחים מן הברכות האמיתיות בחיים, ומשום מה טורחים לשגר ברכות וירטואליות? האם מטעמי חיסכון? האם מטעמי חוסר זמן? או שמא קוצר רוח.

אני מתגעגעת לאוסף הזהבים שלי, לאוסף השנות טובות שלי, לאוסף המפיות, מתגעגעת לילדות, לביחד...