רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

תודה קרה

כ״ו בטבת ה׳תשע״ד כ״ו בטבת ה׳תשע״ד 29/12/2013 | מאת נורית דניאל

לפעמים כשהמערכות הממוסדות קצת חורקות, אנחנו מגלים את הכוח שטמון בנו – אנשים רגילים ורחוקים משררה, שפשוט עושים את הדבר הנכון, בזמן הנכון.

יום חמישי. אני בוהה בייאוש במסך שהחשיך שוב מול עיניי. כבר שבועיים שאני מנסה להדביק את קצב העבודה, אך קו הסיום הולך ומתרחק ממני עם כל הפסקת חשמל. רבים משכניי יאלצו להסתפק בתלוש משכורת מצומק החודש, בשל השלג וספיחיו.

כמעט שבועיים חלפו מאז הסופה שהבטיחה להיות "שלג קל בהרי המרכז", אולם איפה שהוא באמצע הדרך, הפכה לכמעט קטסטרופה. החשמל הפסיק לזרום לישוב בו אני מתגוררת, כבר ביום חמישי - יומה הרשמי הראשון של הסערה שהחליטה להקדים כבר לשעות הלילה – אולם בתור ישוב ותיק ומאורגן, נהנינו מאספקת חשמל סדירה פחות או יותר הודות לגנרטור יישובי שמולא בסולר מבעוד מועד.

בבוקר יום השבת הבהבו פתאום כל האורות וכבו, ועמם המזגנים וכל מקור חימום אחר. יצאנו עם הילדים לטיול מיוחד. רק מעטים העזו לצאת מבתיהם הקרים אל החוץ הקפוא, והשלג נותר צח ומבהיק בלובנו. צעדנו על משטחים חלקים, עקבנו אחר נחלים מפכים שפילסו דרכם בינות סלעים, יוצרים בדרכם מפלונים שייעלמו כבר מחר, ובוססנו בקרח, מים ובוץ. אולם האידיליה לא הייתה כל כך מושלמת. על השבילים והדרכים התפתלו חוטי חשמל וקווי טלפון. עמודי חשמל כרותי ראש עקבו אחרינו מלמעלה, כששרידי חוטיהם מתנופפים ברוח כמו שיער דליל. הבנו שהשלג הזה לא ייעלם כל כך מהר מנוף חיינו – גם אם יימס מיד.

בסעודה שלישית הצטופפנו יחד סביב השולחן, עטויים בגיבוב מדהים של פריטי לבוש ושמיכות. שרנו מעט, שתקנו הרבה וחיכינו לצאת השבת, שאז נוכל לפחות להדליק נרות.

עם צאת השבת התברר אט אט מצבנו. מלבד קווי בזק וחברת החשמל, קרסו גם רוב חברות הסלולר. מוסדות החינוך שלא פעלו גם בימי חמישי ושישי, לא יחזרו כל כך מהר לתפקד, כמו גם התחבורה הציבורית. תחנונינו למעט סולר נפלו על אוזניהם הקשובות של אנשים מלאי רצון טוב, אך חסרי אונים לא פחות מאיתנו, בשל הררי השלג שחסמו את הכבישים. המענה הקולי של חברת החשמל קרס. היינו נצורים, רחוקים ומנותקים. אפשר להתייאש.

אפשר, אבל לא חובה.

בשיתוף פעולה מקסים הצליחו הגברים למצוא פתרון לאינספור בעיות טכניות

בשיתוף פעולה מקסים הצליחו הגברים למצוא פתרון לאינספור בעיות טכניות, להשיג סולר משכנינו הפלסטינים (בעזרת מתווך בדווי) ולהחזיר את האור (והחום) לבתינו למשך הלילה. למחרת, פעילות נמרצת של הנהלת היישוב והמועצה האזורית הניבה אספקת סולר על ידי צה"ל, ומאוחר יותר אספקה סדירה על ידי חברת החשמל. בתחילה סופק חשמל רק בלילות, ואחר כך גם בימים - בתנאי שלא נשתמש ביותר משלושה מכשירים זוללי חשמל בו זמנית. כן, לא יכולנו לכבס ולאפות אם רצינו גם לחמם את הבית ולהדליק בוילר. איך אומרים? פרה פרה... הלימודים התחדשו בהדרגה מיום רביעי (בלי מזגנים לחימום – הגנרטור לא עמד בזה...), וחזרו לשגרה מלאה רק ביום ראשון שעבר.

וכשאני בוהה שוב במסך המחשיך מול עיני, אני באמת לא יכולה לכעוס, כי אני יודעת בוודאות שמישהו נמצא עכשיו במצב הרבה פחות נוח משלי – במרומיו של עמוד חשמל מול רוח צוננת, מחטט בקרביו של גנרטור בניסיון לתקן תקלה, מושך חוטים, משתדל ככל יכולתו – וברקע שומע את הביקורת הבלתי פוסקת שמנשבת מהתקשורת ומתעלמת ממאמציו הקשים.

ולכן, כשהאופוזיציה דורשת ועדת חקירה, כשכולם צורחים ממבטחי בתיהם החמים, שלא יתכן, ומי אחראי, ולמה זה קרה... הרשו לי לדבר קצת אחרת, ומביתי הקריר (כן, גם היום לא היה לנו חשמל במשך כמה שעות) שבהרי יהודה, תנו לי לומר תודה.

תודה לאימהות שחיממו בגופן את פעוטותיהן, ובמסירות נפש ניהלו בית בלי אפשרות לכבס, לחמם ולקנות.

לאבות שבוססו בשלג עד ברכיים כדי להביא מזון לפי הטף, ולהתפלל במניין.

לילדים שאיכשהו תמיד יודעים ליהנות מכל מצב – ובפרט מחופשה בלתי צפויה באמצע שנת הלימודים.

לאנשים שתמכו זה בזה בחיוך, והושיטו יד מונעת החלקה.

לנשים שעברו מבית לבית וביררו מי זקוק לעזרה.

לאנשי הצלה שחילצו וסייעו ופינו.

לצוות המועצה האזורית שלנו שהצליח למרות הכל להפעיל מוקדים טלפוניים אנושיים ומוקלטים ("בינתיים כל הכבישים סגורים"... או "הכבישים ייפתחו בין 12-2 בצהריים..."). ולעובדי המועצה שאיכשהו נמצאו כל הזמן בכל מקום (אין לי מושג אם וכמה הם ישנו בשבועיים האחרונים).

לנהגי התחבורה הציבורית שהשתדלו ככל כוחם להגיע לכל מקום ברגע שזה רק התאפשר (אני מכירה באופן אישי נהג אחד שנתקע ללילה בקרית ארבע...).

לרופאים שהפכו את בתיהם הפרטיים שלהם למרפאות מאולתרות לכל תושבי השכונה.

לחיילים שמצאו את עצמם בתפקידי ניהול אזרחיים.

לאלמונים שפיארו את השלג ביצירות מופת.

לכל מי שפתח בית חם לפליטי קרה.

לעובדי חברת החשמל שפעלו בתנאים בלתי אפשריים כדי לעזור ככל הניתן (ולאנשי הגנרטורים שעוזבים את בתיהם לימים רבים כדי לתחזק את הגנרטורים בהתיישבות עד להעמדת קווי חשמל חדשים).

לאנשי בזק שאלתרו ומצאו פתרונות יצירתיים כדי לאפשר לנו קשר טלפוני עם העולם החיצון.

לערבים מהכפר השכן שעזרו לנו להשיג סולר לגנרטור בזמן שאיש לא יכול להגיע אלינו.

למתנדבים הרבים שעבדו שעות כדי לפלס נתיבים, ולו אף חלקיים, בשלג – תאמינו או לא, הם לא קיבלו על זה שכר!

לאלה שמשכו בחוטים מאחורי הקלעים, וזכו למנות נדיבות של גידופים – פשוט מחוסר ידיעה.

לארגונים השונים שפעלו כמעט בכל תחומי החיים והצילו, פשוטו כמשמעו, את המצב.

לבעלי התפקידים הניהוליים שניסו לסייע ככל יכולתם המוגבלת, למרות שבשטח זה לא תמיד הורגש (ולא תמיד הוערך).

לבעלי היוזמה שמצאו והמציאו דרכים לעזור ולהקל על מצוקת הרבים. כל אחד כפי כוחותיו, רעיונותיו ויכולותיו.

לכל העם הנפלא הזה, שיודע כמו תמיד להתאחד בזמן מצוקה, לעזור זה לזה, להתפלל זה על זה ולאהוב.

לפעמים טוב שהמערכות הממוסדות קצת חורקות, רק כדי שנוכל לגלות את הכוח שטמון בנו – אנשים רגילים ורחוקים משררה, שפשוט עושים את הדבר הנכון, בזמן הנכון.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן