באחד מימי חודש אלול בשנה שעברה, פסעתי בדרכי לתפלת שחרית. השעה הייתה 6 בבוקר, שעה שבה הרחובות עדיין ריקים מעוברים ושבים. במהלך הפסיעות המהירות בהן נעתי בין שורות הבניינים הישנים, שמעתי רחש של תריס עולה ונפתח. הייתי רגיל בשעה זו בדיוק לפתיחת תריסים חשמליים ענקיים, שכוונו ככל הנראה על ידי "שעון שבת", אולם הרחש הנוכחי הנמוך מהרגיל - הצביע על פתיחת תריס קטן. האטתי את קצב הליכתי וגם מבלי שהבטתי, הבנתי לאחר שנייה או שתיים, שמדובר בתריס מכני המורם בידי אדם. את דרכי לתפלה המשכתי ביתר מהירות ובהרהורים על מוסר השכל ישן-חדש ...

באותו היום, במסגרת השיח היומי בכתה בה אני מלמד - סיפרתי לתלמידים על התריס ועל האבחון המדויק אליו הגעתי. שאלתי את הילדים: "כיצד ידעתי שלא מדובר בתריס חשמלי?" - האצבעות הונפו אל על, ומסכת השערות הוגשה לפני שולחני. כצפוי, אחד התלמידים "קלע בול", והשיב שאופן הרמת התריס היא שגילתה את העומד מאחוריה. אם היה זה תריס חשמלי - עליית התריס הייתה בקצב אחיד, ואילו בפעולת אדם, צפויה הפסקה קלה בין הרמה להרמה...

עד כאן מדובר רק בתריסים, אולם עיקרון זה המבדיל בין אדם למכונה - מופיע במישורים נוספים בחיים.

אם אנו רואים פעולה קצבית ללא שינוי גוון או טון, סימן שמדובר במכונה

"מכאן הסקתי", כך אמרתי לתלמידיי, "שאם אנו רואים פעולה קצבית ללא שינוי גוון או טון, סימן שמדובר במכונה. איכות קבועה גם אם היא גבוהה, ללא ירידות אך גם ללא עליות, זו מכונה. אך כאשר ישנן מדי פעם עליות במהירות ביצוע הפעולה או באיכות התפוקה - ומאידך גם לעתים ירידה או נפילה, אף מעידה וכישלון - זה בן אדם ...".

לא אחת, אדם אינו פועל מתוך עקשנות מכוונת ואף לא מתוך גבורה עילאית, אלא כ"מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג), ללא פניות ימין או שמאל... ללא מחשבה! ללא תעיה או טעיה, ממש כמו... תריס חשמלי.

דווקא כאשר יש לנו ירידות פה ושם בעבודתנו הרוחנית, הדברים מצביעים על היותנו חלק מן המין האנושי, ולא נספחים למכונה תעשייתית. עלינו להתייחס למעידות אלו בראי נכון של המציאות, מצד אחד לפעול במלוא המרץ לתיקון ולשיפור המעשים - אך יחד עם זאת להכיר בעובדה שאנו אנושיים, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

לעובדה שאנחנו לא מכונות - יש גם את הצד השני של המטבע, אמנם בני אדם מועדים לנפילות ושגיאות - אך מצד שני עלינו להיות מודעים לכך שאנחנו ברי מזל, בכך שיש באפשרותנו להתרומם ולהתעלות בצורה המיוחדת למין האנושי.

כדי "לנסוק לשמים" - לעבר הצלחות יוצאות מן הכלל, ולהישגים לא מקובעים ולא מותווים מראש, שעליהם שום מכונה לא תחלום - פשוט צריך להיות בן אדם.