107.

יתכן שאתם תוהים ומתפלאים מה משמעותו של המספר הנ"ל. ועוד נוספת לכם תמיהה גדולה, מדוע הוא נבחר להיות הכותרת של המאמר.

אגלה לכם. לפני מספר שנים, נפתח אתר באינטרנט על ידי "אש התורה" ואיכשהו הגיעה לידי הזדמנות להצטרף ליוזמה ברוכה זו, להיות חלק ממנה. קיבלתי תפקיד לכתוב בו טור אישי, אשר ייקרא שמו בישראל: "הדרך אל השמחה".

לא ידעתי באותו שלב מוקדם מה יעלה בסופה של היוזמה. האם היא תצליח ותתקדם, או – כמו כל כך הרבה דברים אחרים בחיים – יהיה זה משהו חד-פעמי, ארעי וזמני, שלא נתברך בברכת קיום קבוע ויציב.

כך או כך, התקדמנו – אני והאתר, האתר ואני – יחד. התכתבתי באי-מייל ודיברתי פעמים רבות בטלפון עם העורך של האתר (תתפלאו לשמוע: במשך זמן רב אנחנו בקשר, ועדיין לא נפגשנו פנים אל פנים! גם זה עוד יגיע).

מאז עברו כמה שנים.

והנה פתאום אני מביט ורואה שהתאספו באמתחתי (כלומר, בטור שלי) הרבה מאמרים. חשבתי באיזשהו שלב לעשות קצת סיכום, לכתוב על עצם העניין של כתיבת הטור. אולי הזמן המתאים הוא אחרי 100מאמרים, מספר עגול כזה שווה התייחסות.

וכך בערך היתה התוכנית - לכתוב מאמר המציין את סיומם של 100 מאמרים שונים.

מאה!

לי אישית, כתיבת הטור תרמה המון. זה עזר לי לשים לב לדברים שיכולים לכתוב עליהם מאמר, ושרק בזכות תשומת הלב הזו הם באו לידי התממשות. זה שיפר את סגנון הביטוי שלי.

והעיקר, זה נתן לי במה שדרכה הגיעו דברי למחוזות שלא היתה לי גישה אחרת להגיע אליהם. ברגע שהדברים מופיעים באתר אינטרנט, יכול כל אחד בעולם לגשת ולקרוא – איך הייתי מצליח לעשות את זה בלי aish.co.il?

***

 

תרשו לי להוסיף עוד נקודה.

שלמה המלך ביקש בחלום שהוא יזכה למתנת שמים מיוחדת, לחכמה א-לוהית. וכאשר הוא אכן זכה בכך, הוא עשה משתה וחגיגה, "ויעש משתה לכל עבדיו". ומכאן נובע מנהג המסיבה כשאדם מסיים ללמוד מסכת מהתלמוד, כדברי המדרש: "מכאן שעושים משתה לגמרה של תורה.

אבל רגע, יש כאן אי-התאמה כלשהי!

אין השמחה על הגמר, אלא על כך שעכשיו נוצרה מציאות חדשה של התחלה

הרי שלמה המלך לא היה בסיום תהליך כלשהו, אלא להיפך, הוא היה בתחילתו של תהליך השגת החכמה. אם כן, איך אפשר ללמוד ממקרהו הפרטי של שלמה ועוד לשאוב מכך מקור למי שמסיים מסכת ונמצא בסופו של תהליך?

אומרים המפרשים, שיש ללמוד מכאן את מהות השמחה של סיום המסכת. אין השמחה על הגמר, אלא על כך שעכשיו נוצרה מציאות חדשה של התחלה. אנחנו מתחילים עכשיו את המשך דרכנו, מצוידים במסכת נוספת שנמצאת באמתחתנו. מסיבת הסיום היא, אפוא, לא במבט אל העבר. אלא, מהותה היא מבט אל העתיד כשהוא מרומם יותר, כאשר הוא מלווה במסכת שסיימנו עכשיו.

זה מבט חדש לגמרי!

חשבתי להביא ראיה מעניינת להבנה זו.

אחד מספרי ההלכה המפורסמים נקרא "ים של שלמה", מחברו חי לפני יותר מארבע מאות שנה. הוא דן דיון הלכתי טהור, לברר אם סעודת סיום מסכת היא בגדר סעודת מצווה או לא. שמעו נא את מסקנתו: הוא כותב שאכן זו מוגדרת כסעודת מצווה, ובפרט אם דעתו של הלומד להתחיל עכשיו מסכת חדשה.

ולכאורה מה ההבנה בדבר? מה מוסיפה העובדה שדעתו להתחיל במסכת נוספת, לכך שסיום על המסכת הקודמת תהיה סעודת מצווה? – הוא שאמרנו. אין מהותה של הסעודה לחגוג את הסיום. אלא, מהותה הוא לחגוג את "ההתחלה של ההמשך"!

וכך אני גם מרגיש ביחס לנקודה אליה הגעתי. השמחה איננה רק על העבר, אלא על העתיד אליו אני צועד, מלווה בהישגים של העבר. זו השמחה האמיתית.

 

***

 

כאמור, היתה התכנית לכתוב דברים אלו כשאני מגיע למאמר מספר מאה. ישבתי והתחלתי לספור את המאמרים שלי שהתפרסמו באתר, אחד אחד, בזהירות.

וגיליתי שפספסתי. איחרתי את המועד. לתדהמתי, ראיתי שכבר התפרסמו לא פחות ממאה וששה מאמרים!

אז מה לעשות עכשיו? האם לחכות למספר העגול הבא? אלף זה קצת הרבה...

אז קדימה, הגשתי את כל זאת במאמר שהכותרת שלו היא 107.

עכשיו הבנתם את הכל.