לחזור בתשובה...

מושג זה שייך במשך כל השנה כולה - ובפרט בחודשי אלול ותשרי, שאז זהו העניין המרכזי, "עבודת היום".

כבר פעמים מספר כתבנו אודות הקשר בין מדת השמחה לבין החזרה בתשובה. ו'חידשנו' 'חידוש'. שלמרות הרושם הפשוט, שצער יגון ואנחה - הם הרגשות שקשורות לתשובה, האמת היא שדווקא לרגש השמחה יש חשיבות מיוחדת ומכרעת בתהליך התשובה האמיתית. אין התשובה שלימה ללא רגש השמחה, כי דווקא רגש זה הוא המראה שהתשובה נהייתה לחלק מן האדם עצמו וקשורה לפנימיותו – ולא רק דבר חיצוני שאין האדם מזדהה עמו.

במאמר זה, נגש שוב לנושא האמור – אך הפעם מזווית ראיה חדשה.

***

אחד מגדולי האדמו"רים בדורות הראשונים של החסידות, היה מי שנקרא על שם ספרו: ה"מאור ושמש". והריני להביא דברים שכתב – בלשונו, אך קודם נקדים הקדמה קצרה:

כאשר אדם חטא בזמן שהיה בית המקדש קיים, היה עליו להביא קרבן חטאת כדי לכפר על נפשו. והנה דבר ברור הוא שאין הכפרה ראויה רק על ידי הקרבת הקרבן. אלא, יחד עם זאת צריך האדם לטהר את לבו, להרגיש רגשי חרטה על העבירה ולשוב בתשובה שלמה על חטאתו אשר חטא.

ואיך היתה חרטה זו מושגת?

הסכיתו ושמעו ללשונו של הספר "מאור ושמש" (פרשת שמיני ד"ה ויקריבו):

"ומצינו בחיבורי קודש כי כהני ה', בבא אדם לפניהם לכפר על נפשו, ראו ראשונה להכניע לב החוטא עדי ישוב בכל לב טרם יקריבו הקרבן, ורמזו ללווים המדברים בשיר לעורר בקול נעים עדי נשבר לב החוטא בקרבו - אז נרצה לו לכפר עליו".

דבר נפלא למדנו כאן.

שירתם של הלויים – היא שהשיגה את המטרה הנכספת! כי כידוע, הלויים היו משוררים בבית המקדש. עבודת השירה שלהם היתה מן העבודות החשובות ביותר, והיו מתכוננים לה במשך כמה שנים(!) עד שזכו המיומנים שבהם בשירה ונגינה להצטרף למקהלה קדושה זו. כאשר נחשף האדם לעומק שירתם, היה לבו נשבר בקרבו, והיה מגיע לרגש המתאים במאסו את העבירה. ואז, ורק אז, היו הכהנים מקריבים את קרבנו. אלו דברי ה"מאור ושמש" (ויצוין, שהוא כותב בראשית דבריו שמקורו "בחיבורי הקודש" – כי כך מצוי בספרי קבלה קדמונים).

***

עד כאן דברי הרב, מכאן ואילך דברי התלמיד...

איזה שיר שרו הלווים, שגרם לסערת רגשות כה אדירה שעל ידה נשבר לב החוטא בקרבו?

אני סקרן מאד לדעת: מה נגנו הלויים? איזה שיר הם שרו, שגרם לסערת רגשות כה אדירה שעל ידה נשבר לב החוטא בקרבו? ואפילו אם את התווים המדויקים של הזמירות שלהם אבדנו, בכל אופן אולי נוכל לברר בכלל איזה סוג של שיר זה היה, שבכוחו היה לגרום לרגשות עזים כל כך של חרטה, של תשובה?

בעיני התשובה ברורה מאד. היה זה שיר של שמחה. של רוממות הנפש, של דביקות עילאית. שיר שכולו נשמה, ומעורר רגשי התעלות....

"רגע", יטען הטוען ויתהה התוהה. "מדובר על ניגון שמעורר לתשובה ולשברון לב על עבירות, מה פתאום שנניח שמדובר על שירי שמחה?"

אך הלא ברור הדבר, כי כך היתה כל מהותם של שירי הלויים, לשורר שירי שמחה. וראה לדוגמא, את אשר כתב רבנו בחיי בפירושו הגדול על התורה (הקדמה לפרשת נשא):

"כי היו הלווים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצווה בשמחה".

זו היתה מהותה של השירה שלהם בבית המקדש. וחוזרים אנו אם כן לשאלה: הואיל ושירי שמחה הם ששרו הלויים, מדוע וכיצד עוררו שירים אלו שברון לב וחרטה על עבירות? כאן אנו מגיעים לנקודה הפנימית של מאמר זה:

זו הדרך לתשובה!

כשאדם מכיר את הגדלות ורוממות של ה', הוא מבין שהקשר עמו הוא הדבר החשוב ביותר בחיים. כשאדם מתעורר לשמחה אמיתית של קרבת ה', הוא חש עד כמה רעה העבירה, מזיקה, מטמטמת את לבו של האדם מלחוש את הפנימיות של שמחה אינטנסיבית זו.

אכן, שירה של שמחה היוצאת מפי הלויים – אין כמוה עוד דבר היכול לעורר חרטה פנימית על עבירות!

***

לא היתה המטרה במאמר זה רק לחדש את הביאור בשירת הלויים. אלא, עיקר המטרה היה ללמוד ממנה לתשובה שלנו, גם כיום.

רצונכם לדעת כיצד להתעורר לתשובה? תוכלו לעשות זאת על ידי שתעוררו את לבכם לשמוח בה'. עוררו נא את השמחה בלב על כל קשר עם ה', הכירו נא בפנימיות לבבכם שבהמלכתו – בכך אתם זוכים לנגוע באמת האמיתית והפנימית ביותר שיש בעולם.

וממילא, גם תרגישו חרטה על כל עבירה, המונעת מכם את הקשר הזה, שהוא הוא החיים.

קיצרתי במקום שיש קצת להאריך, אך סמכתי על המעיין שיתבונן הלאה ויבין דבר מתוך דבר. היש תשובה מעולה מזו?