אם יצא לכם לבקר בפולין, יתכן שהגעתם גם לעיר הקרויה "לאנצהוט". ואם כבר הייתם שם, אולי הלכתם לראות את בית הכנסת המפואר ששרד את השואה. או אולי, להתפלל בקבריהם של הצדיקים הקבורים שם. אלה הם עיקר הסממנים היהודיים הנמצאים שם היום.

 אולי גם הלכתם לבקר את הארמון. אין לזה אמנם שום קשר ליהדות, אבל אם כבר מגיעים לשם זה שווה ביקור.

הארמון מפואר ביותר. יש סיורים מודרכים לתוך  הארמון, אבל זה לוקח בערך שלוש שעות, ואני עצמי לא עשיתי את זה בגלל שלא היה בידי את פרק הזמן האמור. אבל אפשר להסתובב בחינם בגן שמחוץ לארמון - מקום יפהפה, מטופח, מקום בו יופיו של הטבע מעורר השתאות. כולם באים, מתפעלים, וכמובן גם מצטלמים.

אולי אתם עדיין תוהים מפני מה אני מספר את כל זה, והרי כבר אמרנו שאין לארמון זה שום קשר ליהדות, ואני בודאי לא שייך למשרד התיירות הפולני ולא מחפש לעודד ביקורים שם.

נו?

אגלה לכם.

הארמון

הארמון שייך למשפחת פוטוצקי, משפחת אצולה פולנית. משפחה שהעושר שלה היה אגדי, שם דבר, משהו כמו רוטשילד ליהודים או רוקפלר לאמריקאים. אומרים שהיו להם תשע מאות תשעים ותשע אחוזות, והארמון הזה הוא אחד מהן. הם לא קנו אחוזה נוספת, כי אז היה המספר "אלף", והוא קצר יחסית. עושה הרבה יותר רושם כשצריך לפרט באריכות, "תשע מאות תשעים ותשע."

טוב, שיהיה להם לבריאות.

סמל המשפחה

בשער הכניסה יש את סמל המשפחה: עץ, שיוצאים ממנו שני ענפים משמאל ושלשה מימין. הסמל הזה, הוא אשר יהיה במרכז ההתעניינות שלנו.

למה שני ענפים משמאל ושלושה מימין? מה פשר חוסר האיזון הזה?

ובכן, לפני כמאתיים שנה פלוס, היה בן למשפחת פוטוצקי, ושמו וולנטין. הוא רצה ללמוד להיות כומר, ותוך כדי לימודיו הוא השתכנע שדווקא היהדות היא הדת האמיתית. הוא ברח, והתגייר בהיחבא. בהיחבא דווקא – כי היה זה נגד החוק לגוי להתגייר. להפוך מיהודי לנוצרי היה מותר ואף רצוי (מצדם), אבל להיפך אסור היה בכל תוקף.

בסוף, ידה הארוכה של הכנסייה מצאה את וולנטין. הם עשו את הכל כדי לשכנע אותו לחזור לדת הנצרות. הכל, כפשוטו. הם הבטיחו לו שאם הוא יחזור לנצרות, הרי שאת כל האחוזות של משפחתו – הוא יירש. ואילו אם הוא לא יחזור, ענשו יהיה מוות.

הוא בז להם ולהצעות הללו, הוא העדיף למות על קידוש ה'. ואכן שרפו אותו ברחובות וילנא, ביום השני של חג השבועות.

שמו נודע בעם ישראל עד היום, הוא הגר המפורסם ששמו "אברהם בן אברהם". האפר שלו נאסף ונקבר בבית הקברות היהודי. וההולך היום לבית הקברות בעיר וילנא יראה, שבאוהל אחד נמצא קברו של הגאון מוילנא – ויחד עמו האפר של גר הצדק המופלא, אברהם בן אברהם. בגללו – חסר העץ ענף אחד. שכן, מבחינתה של משפחתו, הוא אבד להם כאשר התגייר, ולכן העץ שלהם הוא ללא ענף אחד. ולכן מצד שמאל יש רק שניים.

כמה שווה להיות יהודי?

כאשר הדרכתי קבוצת תלמידים במסע לפולין, הבאתי אותם לארמון האמור. הראיתי להם את הסמל עם העץ, וסיפרתי בהרחבה מדוע חסר ענף אחד. ואז, הצעתי להם הצעה.

הצעתי ללכת סביב לארמון, להקיף אותו בהליכה. מדובר בארמון ענק, ולכן ללכת סביבו לוקח אולי כעשר דקות (תארו לכם באיזה גודל מדובר!). ההליכה היא מרהיבה, הגן שהולך סביב סביב לארמון מקסים מכל זווית ראיה. ולא בגלל היופי הזה ביקשתי שילכו סביב, אלא בגלל הרעיון שיש ללמוד מיופי זה.

אמרתי להם: תראו איזה עושר, איזה פאר.

ותחשבו, כל זה יכול היה להיות של וולנטין אילו הוא רצה בכך.

אבל הוא לא רצה. הוא העדיף למות כ"אברהם בן אברהם" מאשר לחיות כ"וולנטין" בתוך כל העושר והפאר.

נקדיש את עשר הדקות של ההליכה מסביב -למחשבה, מה נפלא להיות יהודי. מה המשמעות המרוממת של מושג זה.

מתוך ראיית הפאר של אותו ארמון, נוכל להעריך את מה שאנחנו זכינו לו. מה אדם כמו אברהם בן אברהם היה מוכן להקריב רק למען אותה זכייה – והרי גם לנו יש אותה!

נכון שהארמון לא קשור בכלל ליהדות. אבל דומני שהסמל של המשפחה, והלקח שאפשר ללמוד מזה, הוא בהחלט אחת החוויות היהודיות הנעלות ביותר.

הטעם של ההליכה סביב הארמון נשאר הרבה מעבר לעשר הדקות של מבט בפינת חמד של עולם הטבע.

מה זה להיות יהודי!