מאמר זה נכתב כזכות מיוחדת לרפואה שלימה, עבור אבא של חבר שלי. אצל אותו יהודי יקר צצה לפתע מחלה נדירה כזו שמעוררת אצלנו מחשבות. אותה המחלה פוגעת בעצב שמחבר את המוח עם העפעפיים. כלומר, העיניים שלו הם בסדר גמור, מתפקדות כמו תמיד. אבל הרי יש עפעפיים המכסות ושומרות על העיניים, ואין אדם יכול לראות אלא כשהן מורמות כלפי מעלה. אמנם זו פעולה קלילה הנעשית ללא מחשבה מידי יום ביומו, עשרות אלפי פעמים, על ידי כל תושבי העולם, אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט.

יש שריר מיוחד השולט על עפעפיים אלו, הוא הממונה להרים אותן. ואיכשהו נפגע הקשר, והשריר הזה אינו מקבל את הפקודה שהמח שולח אליו. נמצא, שיש לו עיניים טובות וחוש ראייה בריא – אבל רק דבר אחד קטן חסר, ובגלל זה אין לו את היכולת לראות בפועל.

מחלה משונה זו מעוררת את המחשבה אודות כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם

עדיין הוא יכול להרים את העפעפיים עם האצבעות, ואז לראות. ולמרות שהוא מרכיב משקפיים, מה שגורם לחוסר נוחות נוסף, זה בכל אופן עדיף מכלום. אלא, שאת החיים אי אפשר לנהל כשהאצבעות מרימות את העפעפיים, זה פשוט לא הולך. אתם בטח מבינים.

מחלה משונה זו מעוררת את המחשבה אודות כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם. כל הברכות להן אנו זוכים. בריאות, משפחה, פרנסה.

מילים אלו כלליות הן, אבל נכלל בכל אחת מהן פרטים רבים מאד.

בריאות, לדוגמא. מושג זה הוא לא "דבר אחד"; אלא רק כותרת. נכללים במילה זו עשרות מערכות, מאות אברים וגידים, אלפי פעולות, מיליוני תאים שמתפקדים כמו שצריך. הפרטים ופרטי הפרטים הם מרובים מדי מלחשוב עליהם, ואין אדם יכול להיזכר בכולם כל הזמן.

אבל לפעמים מגיעות תזכורות. כשנודע על מי שלא יכול לפקוח את העיניים, אפשר להיזכר בברכה שיש לנו בכך שאנחנו כן יכולים לפתוח אותן. וממילא, מתעוררות מחשבות על כל אלפי האלפים של שאר הטובות והחסדים להם אנו זוכים מדי יום, ולא חושבים עליהם בכלל. פתאום, לא הכל מובן מאליו. ובעצם, אין שום דבר מובן מאליו. אפילו לא דברים קטנים ו"שוליים".

מדי בוקר, אומר כל יהודי בתחילת תפילתו: "ברוך אתה ה'... פוקח עיוורים". שם היא ההזדמנות היומית להרהר בברכה של הראייה, להעריך את הטוב שבה, לשמוח בזכות שזכינו לדברים המובנים מאליהם.

המחלה של אותו יהודי יקר, בהחלט עזרה לי בתחום זה, בהערכת הטוב שבחיים, בהתעוררות הלב לחסדים הקטנים. זה בהחלט סייע לי "לפתוח את העיניים" בתחום זה. אקווה שהזכות תמשיך הלאה, גם לפתוח לו את העיניים – כפשוטם של דברים!