לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מה שהנביא אומר

מה שהנביא אומר

יהודי חשוב שאני מכיר, גאון בהגדרות קצרות וממצות, היטיב לתאר את ההבדל בין לימוד התנ"ך במוסד דתי לבין לימוד במוסד שאיננו כזה.

מאת

התורה שלנו, ודברי ה"נביאים" וה"כתובים", אינם צריכים דברי הערכה. התנ"ך הרי ידוע כ"ספר הספרים", זהו החיבור שהוא דבר האלוקים אל האנושות, החיבור ששינה את פני העולם.

זהו הספר שמנהיג את עם ישראל בכלל, ועל פיו חי היהודי המאמין את כל חייו. זה לא 'משפיע' על החיים של היהודי – אלא הרבה מעבר לכך. זה 'מגדיר' את החיים, מעצב את המהות שלהם. כל מילה נוספת בדבר חשיבות העניין – דומני שמיותרת היא.

ארשה לעצמי התייחסות קצרה ללימוד התנ"ך כיום בעם ישראל – לאו דווקא אצל אלו החיים את חייהם על פיו. איני מדבר אודות קיום דברי התנ"ך. המדובר הוא ברמה בסיסית יותר: אודות לימודו וידיעתו, אודות ההתייחסות אליו - ולו בתור ספר לימוד בלבד.

ידוע שלימוד התנ"ך הוא 'משעמם', נראה הוא כנטל לימודי כבד. זהו רושם קולקטיבי שמפורסם בין התלמידים, עד כדי שהוא כמעט דבר המובן מאליו.

כזה הבדל קוטבי יש בין מבטים אלו?! האחד מביט על התנ"ך כמקור בלתי נדלה של חיים, הוא מקדיש את חייו ללימוד זה, ומתענג על ההתעסקות והעיון במעמקיו.

והשני מביט עליו כספר לא רלוונטי, משעמם, חסר כל עניין – יש כאן בעיה!

הבעיה אינה בכך שיש ספר מסוים שמישהו לא מתעניין בו – זכותו של כל אחד למצוא עניין במה שהוא רוצה, ועל טעם וריח אין להתווכח.

אבל כאשר מדובר בספר שהוא מקור החיים – שם כבר 'חוסר עניין' הוא קריטי, טרגי. תופעה שחייבים לתת עליה את הדעת.

תקבולת ניגודית או כיאסטית?

ובכן נראה, שהבעיה היא בעצם בצורת הלימוד. מה רוצים ללמוד מפרקי התנ"ך?

אם הלימוד נעשה על ידי שמנתחים אותו כיצירה ספרותית: מה הנושא והתת-נושא, ומדוע הפרק מתחיל כאן ומסתיים כאן (החלוקה לפרקים, אגב, אינה ממקור יהודי), וכל מיני שאלות הנוגעות לרבדים שכאלה; אומר את האמת, גם אני הייתי משתעמם. מה לי בשאלות אלו, בבירורים שאינם מוסיפים או גורעים מאומה בחיים?

אבל אם מתייחסים לתוכן ולא לצורה; למסרים הכלולים בפרקי הספר כדבר שיש בו מקור של חיים כמעיין המפכה ללא הרף – אזי אין לך מעניין מזה!

כל פסוק שנתפס או כמסר אלוקי, או כמתאר תופעות החוזרות על עצמן בכל דור בצורה זו או אחרת – מרתק הוא. זה עכשווי, זה רלוונטי, זה מלא עניין.

זה ההבדל!

אינני בא להטיף, אלא להבהיר. מה רב ההבדל בין שתי הגישות!

הבה ניתן את לבנו לדרכי לימוד תנ"ך שיגרמו לתלמידים הנחשפים לו להתענג על הלימוד, לראות בו דבר חשוב לדעת – ולא חס וחלילה נטל לימודי שצריך בעצם לעשות מה שאפשר כדי להפטר ממנו.

יהודי חשוב שאני מכיר, גאון בהגדרות קצרות וממצות. הוא היטיב להגדיר את העניין במשפט קצר; כאשר הוא נשאל בראיון ברדיו מה ההבדל בין לימוד תנ"ך במוסד דתי (אותו הוא מנהל) לבין לימוד במוסד שאיננו כזה.

וכך היו דבריו:

במקומות אחרים לומדים מה הנביא אָמַר. ואצלנו לומדים מה הנביא אוֹמֵר.

וזה בעצם כל העניין על רגל אחת.

1/3/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) טליה קוליוק, 11/3/2008 13:02

תגובה לתגובה של גילי

גילי, לעניות דעתי הרב התכוון לכך שלא טוב ללמוד תנ"ך ^רק^ מהמבט הספרותי אך ורק מהמבט הזה....

(3) גילי, 9/3/2008 07:48

בשבח הגישה הספרותית

אני למדתי תנ"ך בישיבה תיכונית, עם גישה אמונית משולבת בגישה ספרותית.

לגמרי לא ברור לי מדוע שתי הגישות לא יכולות לדור בכפיפה אחת. יתירה מכך- הגישה הספרותית רק מעצימה את היופי שבתנ"ך, והיא חלק בלתי נפרד ממנו.
אינני יודע כיצד למד הרב מרגולין תנ"ך ולפי דבריו אני מנחש כי לא למד ספרות כלל, וחבל- היות ושתי הגישות משלימות זו את זו.

(2) שני ק., 3/3/2008 08:08

הרעיון של המאמר מקסים.

הבעיה היא שלצערנו גם במוסדות דתיים לומדים כיום ברמה של הספק ולא של תוכן. וחבל.

(1) דן בן יעקב, 3/3/2008 07:53

הנביא אומר - זה אקטואלי

תודה לרב מרגולין שליט"א, צריך לפרסם בבתי-ספר !
מאמר לפורים - יתקבל בברכה ע"י הרבה קוראים צמאים... משהו אקטואלי כמובן.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub