התורה שלנו, ודברי ה"נביאים" וה"כתובים", אינם צריכים דברי הערכה. התנ"ך הרי ידוע כ"ספר הספרים", זהו החיבור שהוא דבר האלוקים אל האנושות, החיבור ששינה את פני העולם.

זהו הספר שמנהיג את עם ישראל בכלל, ועל פיו חי היהודי המאמין את כל חייו. זה לא 'משפיע' על החיים של היהודי – אלא הרבה מעבר לכך. זה 'מגדיר' את החיים, מעצב את המהות שלהם. כל מילה נוספת בדבר חשיבות העניין – דומני שמיותרת היא.

ארשה לעצמי התייחסות קצרה ללימוד התנ"ך כיום בעם ישראל – לאו דווקא אצל אלו החיים את חייהם על פיו. איני מדבר אודות קיום דברי התנ"ך. המדובר הוא ברמה בסיסית יותר: אודות לימודו וידיעתו, אודות ההתייחסות אליו - ולו בתור ספר לימוד בלבד.

ידוע שלימוד התנ"ך הוא 'משעמם', נראה הוא כנטל לימודי כבד. זהו רושם קולקטיבי שמפורסם בין התלמידים, עד כדי שהוא כמעט דבר המובן מאליו.

כזה הבדל קוטבי יש בין מבטים אלו?! האחד מביט על התנ"ך כמקור בלתי נדלה של חיים, הוא מקדיש את חייו ללימוד זה, ומתענג על ההתעסקות והעיון במעמקיו.

והשני מביט עליו כספר לא רלוונטי, משעמם, חסר כל עניין – יש כאן בעיה!

הבעיה אינה בכך שיש ספר מסוים שמישהו לא מתעניין בו – זכותו של כל אחד למצוא עניין במה שהוא רוצה, ועל טעם וריח אין להתווכח.

אבל כאשר מדובר בספר שהוא מקור החיים – שם כבר 'חוסר עניין' הוא קריטי, טרגי. תופעה שחייבים לתת עליה את הדעת.

תקבולת ניגודית או כיאסטית?

ובכן נראה, שהבעיה היא בעצם בצורת הלימוד. מה רוצים ללמוד מפרקי התנ"ך?

אם הלימוד נעשה על ידי שמנתחים אותו כיצירה ספרותית: מה הנושא והתת-נושא, ומדוע הפרק מתחיל כאן ומסתיים כאן (החלוקה לפרקים, אגב, אינה ממקור יהודי), וכל מיני שאלות הנוגעות לרבדים שכאלה; אומר את האמת, גם אני הייתי משתעמם. מה לי בשאלות אלו, בבירורים שאינם מוסיפים או גורעים מאומה בחיים?

אבל אם מתייחסים לתוכן ולא לצורה; למסרים הכלולים בפרקי הספר כדבר שיש בו מקור של חיים כמעיין המפכה ללא הרף – אזי אין לך מעניין מזה!

כל פסוק שנתפס או כמסר אלוקי, או כמתאר תופעות החוזרות על עצמן בכל דור בצורה זו או אחרת – מרתק הוא. זה עכשווי, זה רלוונטי, זה מלא עניין.

זה ההבדל!

אינני בא להטיף, אלא להבהיר. מה רב ההבדל בין שתי הגישות!

הבה ניתן את לבנו לדרכי לימוד תנ"ך שיגרמו לתלמידים הנחשפים לו להתענג על הלימוד, לראות בו דבר חשוב לדעת – ולא חס וחלילה נטל לימודי שצריך בעצם לעשות מה שאפשר כדי להפטר ממנו.

יהודי חשוב שאני מכיר, גאון בהגדרות קצרות וממצות. הוא היטיב להגדיר את העניין במשפט קצר; כאשר הוא נשאל בראיון ברדיו מה ההבדל בין לימוד תנ"ך במוסד דתי (אותו הוא מנהל) לבין לימוד במוסד שאיננו כזה.

וכך היו דבריו:

במקומות אחרים לומדים מה הנביא אָמַר. ואצלנו לומדים מה הנביא אוֹמֵר.

וזה בעצם כל העניין על רגל אחת.