לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




גם כשאין פירות לעץ הוא עדיין יכול להיות שמח

גם כשאין פירות לעץ הוא עדיין יכול להיות שמח

קיים מגוון גדול של עצות והדרכות לאדם הרוצה להגיע לשמחה, אך לעתים כשהנסיבות והצער חזקים במיוחד נדרשת טכניקה יעילה במיוחד – שמח אחרים כדי לשמוח.

מאת

מגוון גדול של עצות והדרכות יש לאדם הרוצה להגיע לשמחה. במאמר זה ננסה ללבן את אחת ההנחיות החזקות והיעילות שבהן. משהו ששייך לכל אדם, באשר הוא.

ובכן, נפתח בדקדוק בלשונו של רש"י. הגמרא, במסכת תענית, מספרת שאליהו הנביא נגלה לרבי ברוקא בהיותו בשוק. שאלו רבי ברוקא, האם יש בין האנשים שבשוק מישהו שהוא בן העולם הבא? אליהו הנביא ענהו בשלילה. בהמשך, הגיעו לשוק שני אחים. אליהו הנביא הצביע עליהם ואמר – אכן, בין כל באי השוק אין אנשים שהם בני העולם הבא, אבל אלו השניים – כן!

להיות "בן עולם הבא" זו ודאי מדרגה מיוחדת, רץ רבי ברוקא אל אותם שני אחים ושאל אותם את השאלה המתבקשת: מה מעשיכם?

הם השיבו: "אנשים בדחנים אנחנו, המשמחים אנשים עצובים...". ודאי יפה והולם עבורם שכר גדול ונכבד על מעשים אלו.

והנה רש"י מפרש, מהם אנשים "בדחנים"? וכך הוא כותב: "שמחים ומשמחים בני אדם".

וכאן אנו מעיינים ומדקדקים. מילה אחת כאן נראית כמיותרת; כי לא צריך היה לומר אלא שהם "משמחים בני אדם", ודאי זה הוא עניינם של "בדחנים" ועבור זה מגיע להם שכרם, ולאיזה צורך הוסיף רש"י שהם "שמחים"?

והנה יכול היה הקורא לטעון, שאולי הכוונה היא שרק אנשים שהם כבר שמחים, יכולים לשמח אחרים. ואם כך היה, אזי כשננתב את הלקח מן סוגיית הגמרא אל העולם שלנו, הרי מי שמרגיש שאין הוא עדיין שלם במידת השמחה, מופקע מן היכולת להיות בכלל אלו ה"משמחים בני אדם".

סיפור אני רוצה לספר לכם, שישנה את התפיסה המוטעית הזו. וגם, אני מקווה, יאיר את עינינו בהבנת דברי קדשו של רש"י.

***

הסיפור הוא אודות יהודי יקר שהתחתן, נקרא לו זליג, ולא זכה להקים משפחה. שנים רבות הוא חיכה להיפקד בזרע-של-קיימא, אבל לא זכה לכך, ולא נולדו לו ילדים. דיכאון אפף את זליג. שמחת החיים שלו דעכה, בראותו את עצמו כעץ יבש שאינו זוכה להקים המשך של דורות הבאים.

דיכאון אפף את זליג בראותו את עצמו כעץ יבש שאינו זוכה להקים דור המשך

דיכאון זה לא דבר פשוט. אז איך יוצאים ממצב הביש?

חבר של זליג, שצרתו של זליג נגעה ללבו, התייגע והעמיק לחשוב: כיצד אפשר לעזור לו? איך מוציאים יהודי יקר כזליג מהדיכאון בו הוא שרוי?

שמעו נא מה הוא עשה, פעולה שהוא אכן הצליח בה.

אותו חבר עוסק היה בקירוב רחוקים, בעיקר בין עולים חדשים. הוא היה מציע בפניהם את יופיה של התורה ודרכיה, שר איתם שירים פשוטים ושמחים ("הבאנו ש---לום ---עליכם", זוכרים?), ובכלל נותן ומשפיע להם טובה ושמחה בכל דרך שיכול.

וכך עלה הרעיון בלבו של החבר, והוא הביא את זליג עמו לסייע בפעילות שלו.

לא נותרה לו לזליג ברירה. בהיותו במסגרת של קירוב, חייב הוא לשמח אחרים. ההצלחה של קירוב רחוקים מחייבת להפיץ אווירה של שמחה, אחרת אין סיכוי להצלחה. נתן זליג אל לבו את מה שהמעמד מחייב, והתחיל לשמח אחרים. לשיר, לומר דברים יפים ומרוממים, להצביע על הטוב והיפה שבעולם.

כדי שיצליח זליג לעשות את זאת, צריך הוא מקודם לבנות בתוככי עצמו את התכונות הללו. כיצד ישפיע אדם על אחרים מהתכונות הללו אם אין הן מצויות בו עצמו מקודם? – וכך הלך ובנה זליג לעצמו גישה שמחה וחיובית, ועסק בנתינה והשפעה של גישה חיובית ושמחה הזו על כל סביבותיו.

את ההמשך ניחשתם. זליג עצמו נהיה אדם שמח. את הגושים החשוכים ששררו בלבו גירש האור שהתחיל מעתה להאיר ולזרוח. עננת העצב והיגון הסתלקה, ותחתיה באה ושרתה השראה של הוד וקדושה ושמחה.

***

מחשבתו של החבר היתה פשוטה אמנם, אין בה תחכום מיוחד. אבל מאידך, היתה זו עצה יעילה מאין כמוה, שאכן נתנה את פירותיה הברוכים.

מכאן נחזור לדיוק דבריו של רש"י.

האנשים הבדחנים היו "שמחים ומשמחים בני אדם".

שכרם המיוחד כבני עולם הבא הגיע ודאי מהיותם משמחים לאחרים. אך אי אפשר להיות מן ה"משמחים" אלא אם כן הם בנו בעצמם את היותם "שמחים", כדי שאת זה יוכלו להעניק הלאה. היותם "משמחים" גרם ממילא גם את היותם "שמחים".

ומכאן הלקח ששייך גם לנו. אם נרצה להיות שמחים, שישרה רגש זה בלב, העצה לזה פשוטה ויעילה – לחפש כיצד לשמח אחרים. לעשות מזה עיסוק אמיתי, מטרה ותכלית בפני עצמה, להביא ללבם של אחרים את המידה הנכספת הזו. ואזי, מתוקף התפקיד, גם בלב של המשפיע תגיע השמחה לשרות.

חפש תמיד כיצד לשמח אחרים (ולא חייבים להרחיק בחיפושים, גם האישה והילדים הם בגדר אחרים)!

האם קיימת בכלל הדרכה טובה יותר כיצד להגיע לחיים של שמחה?

19/1/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) ישראל רבי, 17/2/2008 10:33

עידוד האנשים לאמונה בעצמם

הכתוב יפה במיוחד בתקופה זו שבו קיימת תופעה רחבה של אובדן אמונה בשילטון ובכל מה שהוא מייצג

חשוב לחזק את הפרט ואת היכולת של עם ישראל לצאת מהקשיים

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub