לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"גם בעיני יפלא": מה שראוי להיכתב ומה שלא

איך לדעת אם הנושא עליו מתכננים לדבר שווה כתבה או הרצאה? הסוד האישי של כותב הטור "הדרך אל השמחה" בפנים.

מאת

בטור זה רוצה אני לגלות סוד אישי קטן. ה'סוד' הנאמר פה – יפה כוחו כהנחיה אם פעם תרצו לכתוב טור על נושא השמחה (לדוגמא), ויפה כוחו גם לכל מי שרוצה למסור דברי תורה ודברי חכמה לאחרים.

כוחה של בדיחה - הוא ביכולת שלה להפתיע. הסוף הכל-כך-לא-צפוי, משעשע וגורם צחוק. וכיון שכך הוא, כששומעים בדיחה בפעם השנייה – זה כבר לא מצחיק, כי כבר אין הפתעה. כמו כן סיפור מעניין, המשיכה שלו היא באי-הידיעה מה יהיה בשלב הבא. אחרי שקוראים אותו פעם ראשונה, נגמר הקסם שלו. גם החדשות בכותרת העיתון של אתמול – כבר איבדו את כל ה'זבנג' שהיה בהם כשהופיעו לראשונה, אף שהיה זה לפני רק עשרים וארבע שעות.

כשכותבים טור על נושא מסוים, הרי שהכותב יודע את כל מה שברצונו לכתוב (אם כי יש כתבות מסוימות שגם בזה יש לפקפק, אבל זו כבר דרגה מיוחדת). סביר להניח שהנושא שעומד להיות מעניין עבור הקוראים שאינם מכירים אותו עדיין – יהיה פחות מעניין לכותב, שכבר התגלה העניין בלבו ובידיעתו.

אך דעו לכם, שבנקודה זו טמון בעצם המבחן של 'על מה כדאי לכתוב'.

כי כך טבעם של דברי תורה וחכמה, שאין הם מפיגים את טעמם אחרי הידיעה הראשונית. גם כשעוסקים בהם פעם שנייה ושלישית ויותר, עדיין נמשך הלב אחר הקסם שבהם, אחר החידוש הכלול בם.

גם כשעוסקים בהם פעם שנייה ושלישית ויותר, עדיין נמשך הלב אחר הקסם שבהם

זו סגולה מיוחדת של דברי תורה שהם מכוונים ללב. ראה כיצד כל שדרות העם עוסקים באותם דברים. אותו פסוק שנלמד על ידי ילד בצעדיו הראשונים ממש, נלמד הוא בשקידה ושקיקה, בעיון והעמקה, גם בפי זקני הדור. אותו 'שמע ישראל' שנקבע כמילים שמלמדים תינוק בתחילת דיבורו, הוא גם משפט ההכרזה של השוכב על מיתת חוליו והמילים האחרונות היוצאות מפיו; והוא הוא המשפט שאמר אותו אדם במשך כל שנות חייו, פעמיים בכל יום!

נפעם אני מסיפור מאלף שנמסר מהרבי מגור, בעל ה"שפת אמת" זי"ע.

היה זה כשאחד החסידים בא לרבי, וביקש לשמוע ממנו דברי עידוד וחיזוק. אמר לו הרבי חידוש נפלא בענייני תורה ועבודה. לאחר זמן שוב בא החסיד וביקש מהרבי עוד חיזוק. אמר לו הרבי: אותו חידוש שאמרתי לך בפעם שעברה, חזור והפוך בו, כי ממנו תוכל לקבל חיות ולהתחזק כל חייך מהתבוננות רק בו בלבד!

הנה כי כן, זהו המבחן, זהו הסוד.

האם גם אחרי שנודע לי התוכן, האם גם אחרי שיהיה מאמר כתוב על הנושא – האם עדיין יוכל הלב להתפעל מן הדברים?

אם לא – אין זה ראוי להיכתב!

ועכשיו לכותרת המאמר: הנפלאות שהבטיח לנו ה' בגאולה העתידה – מדהימות הן. כה חורגות הן מסדר העולם הרגיל, עד כי ה' הכריז עליהן בנוסח זה:

"כה אמר ה', כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם - גם בעיני יפלא" (ספר זכריה פרק ח).

זו אולי ההגדרה ההולמת לקריטריון המוצע כאן.

הדבר נכון גם כאשר אדם מלמד דברי תורה לאחרים. צריך שתמיד יהיה זה לו כמו הפעם הראשונה, כ"דיוטגמא חדשה" (לשונם של חז"ל). שיהיה מלא חיות כאילו לא שמע דבר שכזה מימיו. רק כך יימסר הדבר בצורתו הנכונה. ללא זה – העניין חסר טעם. איפה ה"כי הם חיינו"?

שתמיד תמיד תישאר ההשתאות מן הנושא הנידון.

"גם בעיני ייפלא"!

29/12/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) פלונית, 4/11/2008 08:33

וואאו אהבתי ואוהבת

מהמם גם להפוך ולחזור על זה תודה

(1) , 1/3/2008 15:20

מאמר נכון וקולע.

כי תורה היא דבר אלוקי וכל מה שקשור אליה מרווה נפש הוא ואפילו חוזר עליו פעמים רבות.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub