ידידי זליג (השם בדוי אך הסיפור על כל פרטיו, גם אלה הנשמעים דמיוניים, אמיתי לחלוטין) הוא איש מעשה. ידיו עוסקות בהרבה פעולות ברוכות: גמילות חסדים, קירוב רחוקים, מסירת הרצאות ועוד ועוד, והכל במסירות אין קץ. בכל התחומים הללו הוא משקיע ומשפיע, וקוצר הצלחה בכל אשר יפנה.

חושבים שזהו מצבו הטבעי מבטן ומלידה?

ובכן, לא בדיוק. וזה החלק המעניין.

בילדותו, זליג היה ילד (איך אומרים?) קצת שובב. או ליתר דיוק, שובב מהסרטים. שובב עם כל המשמעות וכל המשתמע מכך. ילד שרוח פעולה ועשייה נסוכה בו בכל עת.

פעם, לאחר בילוי משפחתי בן כמה ימים בבית מלון לרגל יום הולדתה של אמו, ליוותה אותם מנהלת המלון בדרכם החוצה (אולי כדי לוודא שהם בטוח עוזבים) עם בקשה מיוחדת מטעם ההנהלה וצוות המלון: נהנינו מאוד משהותכם, אנא אל תחזרו. שלום ולא להתראות.

וכל כך למה?

קם הילד העדין והנחמד, זליג, עם תכנית מאוד ייחודית בראשו

בבוקר השכם, קם הילד העדין והנחמד, זליג, עם תכנית מאוד ייחודית בראשו. הוא עבר במקומות האוכל של בית המלון, הוציא את כל הסוכר מהצנצנות של סוכר, ושם מלח במקומו. ואז, כדי שלא יתלוננו אנשים שאין מספיק מתיקות באזור, הוא רוקן את המלחיות מהמלח שבהן, והחליפן במילוי של סוכר.

גאה במעשיו הוא שב לחדרו.

מובן שאורחי בית המלון פנו בתלונות להנהלה. משום מה, הם העדיפו סוכר בקפה של הבוקר ולא מלח. ואפילו אם יש באמת יום הולדת לאמא של אחד האורחים, לא כך הם ציפו לחגוג. וזהו הרקע לבקשה שביקשה מנהלת בית המלון בגמר השהות שלהם, כפי שהוזכר לעיל.

זה לא בדיוק היה 'חסד', וגם לא היה ממש נחמד מצדו, ובכלל יש כמה מילות תואר שליליות שניתן להדביק לתעלוליו. אבל בכל אופן, יש כאן גם רוח חיובית, אותה בא אני לציין.

כי מי שאין רוח תוססת בקרבו, חסר בכוח העשייה שלו. 'ילד טוב ירושלים' אמנם לא יוצר בעיות, אבל הרוגע שלו – אם יישאר תמיד על מתכונתו – בסופו של דבר יבוא לידי ביטוי גם בכך שמאומה לא נוצר, כלום לא זז.

לעומת זאת, מי שרוח השמחה פורצת ממנו וכל כולו קפיץ של שובבות, הרי שכאשר יגדל וכאשר ינתב את הכוח הזה לעשייה טובה וברוכה, אז (ורק אז!) ימצא רוב טובה וברכה דווקא בשובבות שבילדותו היתה כה בעייתית.

הלקח העולה מן האמור, איננו שכדאי לעודד החלפת מלח בסוכר או מעשה קונדס אחר; אלא, שכדאי לדעת שרוח העשייה היא כה חשובה ותועלתית להצלחה בחיים, וגם שכשרוח של שובבות נושבת בילד, בסופו של דבר ברכה טמונה בכוח זה, כאשר ינותב למקומו הראוי.