לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בחודש אלול צריך להרבות ב... שמחה

בחודש אלול צריך להרבות ב... שמחה

חודש אלול, החודש המיוחד והרציני בו אנו מוסיפים בקדושה לקראת ימי הדין, הוא הזמן להרבות דווקא בשמחה. סתירה? לאו דווקא! כל עוד לוקחים את השמחה ברצינות מספקת.

מאת

חודש אלול.

בתודעה של עם ישראל, יש רושם ברור ומיוחד מאד לחודש זה, המהווה הכנה לחודש תשרי ובו אנו צועדים לקראת ימי הדין. הדין שייערך הוא משמעותי ביותר, "מי יחיה ומי...", וניתן לנו חודש שלם להתכונן – להיות מוכנים וראויים ככל יכולתנו.

ולכן מובן, שההנהגה של חודש זה היא רצינית ביותר. מוסיפים בהקפדה על מצוות, ועל הכנה לחזרה בתשובה כראוי. אין מקום לקלות ראש – זהו זמן רציני ביותר. המילה 'רצינות' היא מלת מפתח כאן. ואכן אליה נפנה את הזרקורים.

פשוט בעיני, וזהו החידוש של המאמר הנוכחי, שחודש אלול הוא בעצם זמן בו יש להרבות במידת השמחה. לימוד תורה, קיום מצוות, תפילה, גמילות חסדים, את כל אלה לעשות בהידור – ובתוספת של שמחה. ואין כאן שום סתירה למילה 'רצינות' – כי אכן יש להתייחס ב'רצינות' הכי גדולה, אל הצורך בתוספת במידת השמחה!

אין פירושה של 'רצינות', שצריך להסתובב בעצבות. חלילה. התורה מרחיקה מאד את מדת העצבות.

ש להתייחס ב'רצינות' גדולה, אל הצורך בתוספת במידת השמחה!

גם אין ייעודו של חודש זה להיות שרוי תמיד בצער, מחמת תחושה שלא עלה בידך לקיים את המצוות כראוי – זה רק מביא לידי ייאוש ודיכאון (ובמאמר מוסגר: גם לאידך גיסא, טעות היא לחוש שכן עלה בידך לקיים את הכל כראוי – הרגשה שכזו אינה נכונה ואף מזיקה. ה'באלאנס' הראוי לשני רגשות 'סותרים' אלו הוא עניין גדול, הראוי למאמר בפני עצמו. ועוד המקלדת נטויה).

אבל ה'רצינות' הנדרשת היא לדעת שהעסק בתורה ובמצוות הוא עסק של חיים, ולכן אין להקל ראש בעניין כה חשוב וכה משמעותי. זו ה'רצינות' אותה יש לטפח, ושעליה יש להקפיד.

וזו גם הגישה למידת השמחה. כי גם היא עסק של חיים. גם היא בעלת משמעות וחשיבות מכריעות. וממילא, גם אליה יש להפנות את כל 'כובד' הרצינות.

***

כשהרציתי את הדברים בפני חבר, הוא תמה ושאל אותי: 'שמחה'? כהכנה לקראת ימי דין? וכי ראית אדם שניגש לדין בבית משפט אזרחי - כשהוא עומד להישפט על עבירה שעשה - ומרבה בשמחה? זה לא נשמע הגיוני!

והתשובה שהשבתי לו היא, שבאמת יש כאן חילוק.

בבית משפט, מובא הנידון בפני שופט שיחליט אם הנאשם ראוי לעונש על עבירה פלונית. ובאמת אין מקום לשמחה, אין לה שום קשר לעניין. אבל בנידון דידן, המשפט עצמו כולל דיון על מידת השמחה. חלק נכבד מן ה'קריטריונים' שעל פיהם יחליט השופט כיצד לדון הוא בתחום זה עצמו, וככל שאדם מרבה בשמחה בקיום המצוות שלו, הרי זה עוזר לו במשפט, ומביא על עצמו גישה נוחה יותר של פסק הדין!

את מה שכתבתי עד כה באופן כללי, ניתן לפרט. כי על חשיבותה של עבודת השמחה ניתן להביט ביותר מפרספקטיבה אחת.

ראשית, הלא זו הדרך הנכונה ביותר לקיום מצוות. הפסוק (דברים כח מז) בא בתביעות חזקות על חסרון מידה זו: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב...". ובודאי שהדבר הראשון שיש להקפיד עליו בתהליך התשובה הוא, להתקרב עד כמה שאפשר להליכה בדרך הנכונה.

ושנית, הספרים הקדושים מבארים, שהשמחה מראה על יחס עקרוני לתורה ולמצוות בכללותן. מי ששמח בהם, מראה בעצמו שהדברים מתאחדים עמו, הם קשורים לפנימיותו, הם שקובעים את הקצב הפנימי המצוי ברחשי לבבו. וממילא, גם היחס המגיע אליו מה'שופט' העליון הוא בהתאם – כי צורת המשפט שונה לאדם שקשור בפנימיותו לטוב. כשלון שלו נידון בצורה שונה לגמרי, מכשלון דומה שנעשה על ידי מי שאין פנימיותו זכה.

ושלישית, חודש אלול (ותשרי) מיועד בעיקר עבור 'בניית האדם מחדש', יצירת בסיס יציב שעליו יהיה אפשר להקים את שאר הבניין הרוחני. האם אין מדת השמחה אחת מאבני-הבניין היסודיות ביותר בתהליך זה?

אכן, לא נטעה אם נקבע שבחודש אלול צריך להרבות בשמחה. כי מידה זו כה חשובה, שחייבים-חייבים לכלול אותה בהכנותינו לקראת העתיד הוורוד.

ברצינות!

25/8/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) ריימונד, 7/9/2014 07:25

מאמר מחכים יישר כח לכבוד הרב

חודש אלול חודש הרחמים והסליחות נשתדל להוסיף במצוות ומעשים טובים ובעיקר להיות בשמחה תמיד בזכות זה הקב"הינהג איתנו במידת הרחמים יכתוב ויחתום את כולנו לשנה טובה ומתוקה שנת שלום אמיתי ונזכה לגאולה שלמה אמן

(2) נחום, 27/8/2007 09:20

מעלת השמחה בה'

"וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַה' אֱלֹקיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ: כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם." (נחמיה ח' ט'-י')

חדות ה' היא מעזכם!!!

אם השמחה בה' כיפרה על מעשיהם של עולי בבל, שאין כיום אפילו יהודי אחד שמגיע לדרגתם הרוחנית, ודאי וודאי שהשמחה בה' תכפר לכל יהודי על כל מה שאי פעם עשה או אפילו חשב לעשות.

הלואי והשנה נזכה לראות סוף סוף בחוש בשעיר המשתלח ובלשון זהרורית

(1) אנונימי, 26/8/2007 11:19

יישר כח!

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub